יצורים- פרק 7: ויליאם א’

יצורים- פרק 7: ויליאם א'

"נברח" אמר סבסטיאן הערפד ופרש את כנפיו, סביאר הסתכל עליו. "או לעוף" הוא לחש וחייך, "חבל שאני לא יכול לעוף."
סביאר הלך ולפתע הוא שמע שריקות וקולות מוזרים ואז שוב פעם את הקול הצורמני של הספינה מתקרבת אל החוף. "מאתאנתיס 1888? הספינה הכי טובה בעולם. היא מפורסמת!" אמר סביאר, הוא רץ אל הספינה הגדולה וחייך, "קפטן פולי עדיין שם?…"
לפתע, סביאר שמע קולות של אנשים מהספינה, קולות, צעקות, צרחות והוא ראה דם, המון דם והוא ראה אנשים שזורקים למים חביות. חביות זהב גדולות, פתוחות ורק הדם האדום נזל, נשפך לים וצבע את כולו באדום.
"תביא את החווית, למה אתה זורק אותה? קפטן פולי יכעס עלינו!"
"מה החביות עם הדם? זרקנו אותם בגלל שזה ים הערפדים…"
"מה? ים הערפדים?!" צרח סביאר, הוא רץ ועלה לספינה, לפתע הוא עצר, הוא ראה איש עם חולצה אדומה עם נקודות זהובות, כובע שחור וגדול עם נוצות של עורב, אף גדול, עיניים חומות ובולטות, מכנסיים שחורים וגדולים ונעלי ספורט שחורות.
"אתה הקפטן של מאתאנתיס 1888?" שאל סביאר.
"נעים מאוד, אני קפטן פולי" אמר האיש ולחץ את ידו של סביאר, "אתה… איש זאב?"
"כן.."
"יש פה אי של אנשי זאב, ממש קרוב לכאן, אתה יודע?" שאל קפטן פולי.
"כן" אמר סביאר, "למה אתם זורקים חביות של דם?'
"מי זורק חביות של דם?"
"שודדי הים בספינה הגדולה שלך"
"או הקפטנים של ג'ורג', אני אלך לטפל בהם…" אמר קפטן פולי הוא הלך וסביאר נשאר לעמוד.
קפטן פולי נכנס לאחד החדרים בספינה, זה היה חדר חשוך ואפל, רק מנורה קטנה עם אור צהוב הבהבה והאירה שולחן כתיבה גדול. קפטן פולי לקח חבית אחת.
לפתע הוא הרגיש נגיעה בכתף שלו, הוא הסתובב וראה באור החלש את קפטן ג'ורג'.
"קפטן פולי, תגיד שלום לאחותך…" לפתע, פולי ראה את אחותו, קטיה סמית', היא הייתה רק בת שבע עשרה… היה לה שיער אדמוני, אסוף בפקעת הדוקה, שמלה צבעונית בצבע תכלת, נעלי עקב ורודות ונוצצות, שפתיים ורדרדות ועיניים חסרות חיים.
"קטיה!" צרח פולי, "את בסדר?! קטיה! מה עשית לה… קפטן מכוער עם זקן ארוך ורטוב?"
"רק הרעלתי אותה…" אמר קפטן ג'ורג' ושחק הוא הוציא חפץ שהחביא מאחורי גבו, כוס עם נוזל ירוק- חצי מלאה חצי ריקה.
"קפטן משוגע!" צרח פולי ותקע אגרוף בפרצופו של ג'ורג', פניו של ג'ורג' דיממו והבקבוק נשמט מידו והתנפץ.
-"מממ?"
-"עדיין לא הבנת את זה…"
-"את מה לא הבנתי?"
"מי זה?!" צרח פולי והביט לאחור, נערה עם שיער בלונדיני ומכנסי ג'ינס נכנסה לחדר, דמעה אחת זלגה על לחיה.

…….
"הנסיך ויליאם מחכה לך בחוץ" אמרה הנערה, "אני לא יודעת מה הוא רוצה ממני…"
קפטן פולי יצא מהחדר לשוחח עם הנסיך ויליאם שהיה רק בן שש עשרה, עוד שנתיים אבא שלו אמר שהוא יוכל לשבת על כס המלכות ולחבוש את כתר הזהב בגאווה, אבל זה לא מעניין את ויליאם, יש לו דברים יותר חשובים בחיים.
ויליאם היה יוצא מדי יום לטייל בממלכה בבגדים של איש פשוט, אבל אז כשגילו אותו, כל האנשים צילמו אותו והתרגשו.
ויליאם לא נהנה מזה במיוחד, הוא אהב להישען על מקל ההליכה שלו ולהסתכל על הים הכחול, לשמוע את הקול המרגיע של הגלים הכחולים שמתנפצים כשהם מגיעים אל החוף, הוא אהב את הרוח של הים וללכת על החול החם, אז הוא היה מצטרף להרפתקאות בספינה.

………
סביאר ראה שודדי ים עם זקנים לבנים, עם כובעים חומים וגדולים… ואז הספינה עצרה, ליד החוף.
-"רגע אחד, חשבתי שאנחנו מפליגים לבג'יקון…"
לפתע, פיראט עם כובע שחור ונוצה סגולה התקרב אל סביאר.
-"איזו עיר, ילד?"
-"בג'יקון, עיר היצורים הקסומה."
-"אנחנו לא מפליגים לשום עיר של יצורים, אנחנו באנו לחקור את העיר של אנשי הזאב."
-"זה אי, זו לא עיר…"
-"אי… עיר… רחוב…. יער, לא משנה…."
-"מי סיפר לכם על האי הזה?…."
-"אתה באמת רוצה לדעת, ילד?"
-"אני לא ילד, אני כבר נער, תפסיק לקרוא לי ילד!"
-"אז אתה רוצה לדעת?"
-"נו, מי סיפר לכם על האי הזה?"
-"קפטן זקן אחד… סיפר לנו, לפני כמה שנים, שיצאנו לחקור את האיים ליד ים הערפדים, שיש אי אחד של אנשי זאב…"
-"מה הוא עוד סיפר לכם?…"
-"שיש מישהו בשם סביאר שהוא איש זאב מסוכן… אתה מכיר אותו?"
-"אה…"
-"מה? נו, אתה מכיר אותו או לא?"
-"אני סביאר…"
-"מה? זה אתה?! איש הזאב המסוכן, שודדים, פיראטים, סביאר נמצא על הספינה!"