כוחות הטבע – פרק 10 "הנשמה"

ג'ייד הסתכלה לעבר פרד שישב ליד פסיפיקה.
ג'ייד הייתה החברה הכי טובה של פרד ועכשיו נראה שהוא שכח אותה לטובת פסיפיקה.
היא השעינה את ראשה על ידה הקטנה והבהירה ונתנה לשיערה החום ליפול בעדינות על ראשה וידה.
היא התבוננה בחלון המכונית ששיקף לה את עיניה הירוקות.
השעה כבר הייתה שעת לילה והם נסעו כבר 6 שעות ברציפות.
כולם נרדמו מלבדה ומלבד נואל שישב לידה.
ג'ייד עקבה אחר מבטו לעבר הירח שנצץ בשמיים הכהים כמו נקודת אור קטנה במקום שכולו חושך.
היא התבוננה בעיניו של נואל וראתה בהם מן עצב לא מוסבר.
היא רצתה לשאול אותו משהו, לדבר איתו אבל בלימה פתאומית העיפה את כל הספסל מול ג'ייד לספסל שעליה ישבה.
פרד ופסיפקה עפו עליה והיא ניסתה להשתחרר ולהעיף אותם מעליה.
סקיי ו – ווינטר עפו על נואל והוא ניסה לקום וראשו נחבט בתקרת הלימוזינה.
"אחחחח," הוא מלמל בכעס ושפשף את ראשו במקום שבו נפגע.
לפני שמישהו הספיק לשאול מה קרה מקס הכריז, "הגענו!"
הם יצאו אחד אחרי השני לאוויר הלילה הקריר ומולם ראו בניין רב קומות באמצע שום – מקום.
"הנה," אמר מקס ופרש את ידיו לשני הצדדים, "המגדל".
'המגדל' היה בניין לבן וגדול עם 14 קומות.
הם צעדו לעבר הבניין והדלת נפתחה מעצמה.
מולם הייתה מעלית גדולה והם נכנסו פנימה.
היו שם 14 כפתורים אך מלבד שלושה כפתורים שעליהם נכתב "כ", "1" , "2" ו"3", על שאר הכפתורים היו ציורים בצבעים שונים.
מקס לחץ על כפתור קומה שתיים והמעלית עלתה במהירות.
הדלת נפתחה והם יצאו לעבר סלון גדול.
במרכז הסלון היה שולחן גדול וחום ומסביבו שלוש ספות כתומות בצורת האות 'ח'.
החבורה התיישבה בספות ומקס נעמד והתחיל לדבר.
"זה הסלון," אמר, "ושם," הוא הצביע על דלת חומה, "נמצא המטבח".
"זאת קומה מספר שתיים, יש את קומת הקרקע, שהיא המעלית שממנה הגענו.
יש את קומה אחת ששם יש את חדר האימונים שלכם שבו נהיה מחר.
יש את קומה 3 ששם יש חדר חירום, ספרייה ונשקייה.
שאר הקומות הם החדרים שלכם, יש לכם שם מיטה, מקלחת, שירותים, בגדים ועוד כמה דברים שאולי תצטרכו.
בכל חדר ובכל קומה בבית יש כמה מעברים סודיים שמובילים למקומות אחרים בבית.
ג'ו אתה מקבל את הקומה הכי עליונה, אחריך יהיו פרד, נואל, פסיפיקה, אדם, סקיי, ויויאן, ווינטר, ג'ייד ואז אני.
אם יש בעיה כלשהי תוכלו למצוא אותי בחדר שלי או בחדר החירום."
הוא התבונן בכל התשעה שהנהנו אחרי כל משפט שאמר.
"עכשיו אני הולך להזדקן בקצב מהיר ולמות," אמר, "היו שלום!".
לפתע שיערו הלבין, עורו החוויר, הוא נהיה נמוך יותר וקמטים כיסו את פניו.
מקס הצעיר היה פתאום בן אדם זקן כבן מאה.
הוא נופף בידו המקומטת, צנח על הרצפה ועיניו נעצמו בכבדות.
"אלוהים אדירים," זעקה ווינטר.
הם התבונו זה בזה בדאגה וג'ייד עשתה את הדבר הראשון שעלה בראשה, הנשמה מפה לפה.
היא רצה לעברו, התיישבה על ברכיה והתחילה להנשים אוויר לפיו.
ווינטר מלמלה לה הוראות והשאר התבוננו בדאגה.
לפתע מקס התרומם תוך כדי שהוא מרים את ג'ייד איתו והוא חוזר להיות צעיר, הוא השעין את ג'ייד אחורה על ידו ונישק אותה.
עיניה הירוקות של ג'ייד היו פעורות בתהדמה ושיערה החום והארוך משך אותה למטה.
הוא הרים אותה בחיוך, ופרצופה היא אדום ממבוכה.
"בפעם הבאה," אמר מקס, "שאת מנשימה את צריכה לסגור את האף של המונשם ורק אז להנשים. אבל את מנשקת מעולה."
ג'ייד נהייתה אדומה אפילו עוד יותר.
"שכחתם," אמר מקס, "שאני יכול לשנת את המראה שלי? שיעור מספר אחד, תמיד לזכור את כל הפרטים והיכולות על האויב שלך לפני שאתה פועל. "
ג'ייד הבחינה שפרד היה אדום מכעס וחיוך קטן עלה על פניה אך היא מיהרה להסתיר אותו.
"אז, שיהיה לילה טוב" אמר וחייך לעבר ג'ייד שהסמיקה עוד פעם.
הוא נכנס לעבר המעלית ולחץ על הכפתור שבמקום מספר היה עליו עיגול.
יש לי פה הרבה עבודה, חשב לעצמו ויצא מהמעלית.