לחישות אפלות פרק י': בגידה

"ליליאן, היא לא מתה" הוא לחש.
"אב..לל אבב..ל" גימגמתי איני מאמינה, ראיתי הוא רצח אותה.
"זה מה שיקרה עם לא תעשי מה שאומר לך" אמר והחל לצחוק.
"אני יעשה הכל, רק אל תיפגה בה" לחשתי.
"ככה אני אוהב אותך, תזהרי אחרת תשלמי או בעצם שר תשלם" לחש ועייניו האפלות ננעצו בעייני.
"ששששררררר" צעקתי ולהפתעתי הייתי בחדרי.
"ליליאן?" שיפשפתי את עייני בעייפות והיסתכלתי לחלון, מזג האוויר היה קודר, הייתישבתי בכבדות על מיתתי.
"היתעוררת היפייפיה הנדרמת?" בקע קול מקצה החדר, סבבתי מהר את מבטי ושם הוא יושב לו על כורסתי הלבנה ומחייך בזדוניות.
"איתן? מה אתה עושה פה?" שאלתי בטימעון.
"נרדמתי כאן וכשהיתהוררתי, העברתי אותך למיטה" אמר והמשיך לחייך.
"מה השעה, אנחנו נאחר?" אמרתי בבהלה ויצאתי במהירות מהמיטה.
"אל תידאגי, עכשיו רק 7:30 והלימודים מתחילים היום ב-9:00 שכחת?" נשמתי נשימה עמוקה והיסתכלתי עליו, יושב לו שם וחיוך מתנוסס על פניו. "ומאז שהיתאוררת, נשארת כאן?" שאלתי והשפלתי את מבטי .
"לא, גם יצאתי להיתקלח ולהחליף בגדים" ענה עדיין מחייך.
"טוב אני צריכה שתצאה, כי גם אני צריכה להיתקלח ולהחליף בגדים" .
"אין לי בעיה להישאר" אמר.
"איתן! צא עכשיו" נזפתי בכעס "אה ועוד דבר אחד".
"כן?" שאל וקם מהכורסה.
"אל תספר לאף אחד, מה שקרה אתמול בלילה בבקשה" לחיי בערו באדום והשפלתי את מבטי.

את אומרת את זה, כאילו זה היה משהוא רע" אמר והלך לכיוון הדלת.
"זה לא, פשוט זה מסובך לא משנה" נאנחתי.
"אז אני יכול לספר?" שאל והחל לצחוק.
"לא תקשיב, מל אוהבת אותך ואני לא רוצה לריב איתה, אז בבקשה" אמרתי והבטתי בעייניו כל כך כחולות ומסתוריות "ביי איתן" אמרתי וטרקתי את הדלת.
"ביי ליל" אמר והלך, רק כשאיתן הלך חילחלה לתוכי המחשבה על שר.
'היא תיהיה בסדר, כל עוד אני יעשה את העבודה' חשבתי לעצמי אבל איכשהו, אני מרגישה מאושרת.
"טוב ליליאן, את צריכה להיתקלח" אמרתי לעצמי בשקט והלחתי למקלחת. לאחר המקלחת לבשתי את בגדי בית הספר, אך חצאית קצרה יותר מהרגיל זאת שריי קנתה לי לפני חודשיים, נעלתי את נעלי העקב היחידות שיש לי, שמתי עיפרון שחור וקצת אודם לקחתי את התיק וירדתי למטה.
"היי ליל מה…..וואוו".
"מה קרה ג'ק, בלעת את הלשון?" צחקקתי.
"לא את פשוט…האיפור….אה" גימגם.
"תודה" חייכתי והלכתי למטבח "היי ג'ק, ראיתי את ליל אני…..וואוו".
"אוף, לא גם אתה ביל, אז אני לבושה קצת שונה" אמרתי בכעס.
"כן אבל עכשיו, את נראת ממש אה….".
"תודה" עצרתי אותו.
"היי מל".
"היי איתן".
"מל, ראית את ליל במקרא?" שאל.
"היי איתן" אמרתי.
"ליל אני…..וואוו".
"זהו נמאס מכם" אמרתי בעצבנות והלכתי לכיוון הדלת.
"היי ליל אל תיכעסי ,גם אתמול בחדר שלך נראת מהמם" אמר, סבבתי את ראשי אליו, איך הוא עשה לי את זה אני בקשתי ממנו.
"תודה רבה איתן" אמרתי בכעס ויצאתי החוצה.