puma161
יפה לי. זה ממש מהיר יחסית אליי. מקווה שנהנם, מי שקרא, ואשמח לכל סוג ביקורת שהיא :)

מגרש השדים- פרק 9

puma161 28/09/2016 809 צפיות 3 תגובות
יפה לי. זה ממש מהיר יחסית אליי. מקווה שנהנם, מי שקרא, ואשמח לכל סוג ביקורת שהיא :)

אחרי כמה דקות הליכה, נעצרו השלושה מול שער עץ ומאחוריו בית גדול צבוע תכלת. מארק פתח את השער בדחיפה קלה ונכנס לחצר בצעד בטוח. טייסון וכריס, שלא הכירו את המקום והרגישו ממש לא בנוח להיכנס כך לבית של מישהו, העדיפו לחכות בחוץ ורק הביטו בו מתרחק.
"זה בסדר, זה בית של חבר שלי." הוא קרא להם ממקומו ליד הדלת ונופף להם להצטרף אליו.
"למה הלכנו עד לכאן? יכולת פשוט להתקשר אליו…" התלונן כריס ועבר גם הוא דרך השער.
"למה אנחנו כאן? חשבתי שאני מספר רק לכם." טייסון נשאר עומד מחוץ לשער.
"חשבת. אבל אנחנו לא היחידים שרוצים להיכנס לשם, אתה יודע…" ביטל מארק את דבריו ולחץ על הפעמון.
"לפחות היית אומר מראש, הייתי מזמין מישהו בעצמי."
"אם הייתי אומר לך מראש, לא היית מסכים." מארק חייך אליו וחזר אל הדלת, שבדיוק נפתחה.
בפתח עמד נער, בעל שיער שחור ועיניים בהירות, שטייסון לא יכל לזהות את צבען בשל המרחק אך ניחש שצבען כחול, שבלטו על פני עורו השזוף. הוא ומארק ניהלו שיחה קצרה בעוד כריס עומד לצידם ומקשיב בעניין וטייסון מחכה שיסיימו כבר. אחרי חמש דקות בערך, הנער חזר לביתו ויצא ממנו כעבור שתי דקות עם שני נרתיקים תלויים על גבו בהצלבה.
"אל תגיד לי שאלו חרבות," ביקש טייסון כשהתקדמו חזרה אל השער וצורת הנרתיקים דמתה יותר לנדנים. "זה ממש לא מתקדם לכיוון שחשבתי…"
"תכירו, זה אייטו, וכמונו גם הוא רוצה לנסות את מזלו." מארק התעלם מדבריו לחלוטין. "בואו נלך." והארבעה התחילו להתקדם לכיוון המגרש.
קצת לפני שהגיעו שמע טייסוןצעקה מאחוריו. בתחושת יאוש הולכת וגוברת הוא הסתובב ומצא את עצמו עומד פנים מול פנים עם האדם האחרון שרצה לראת באותו רגע. "היי, דניאל… מה קורה?" גמגם וחייך אליו בהבעה מיתממת.
דניאל, מצידו, הפנה לעברו חיוך נרגש. "סוף סוף אני מוצא אותך," אמר בהקלה. "ממש רציתי לדבר איתך על משהו, זה קשור ל – " הוא קלט את השלישיה שנעצרה כמה צעדים לפניו והביטו בו בבלבול " – אה… מי אלה?"
הנער בהיר השיער פנה אליו בחיוך ידידותי, "אני כריס, ואלה מארק ואייטו – " הוא החווה בידו על שני הנערי לצידו " – גם אנחנו צריכים לדבר עם טייסון על משהו, רוצה להצטרף?" הציע ברצון.
החיוך על פניו של דניאל התערער לרגע והוא חזר להביט בטייסון. "אתה בוטח בהם? הם נראים יותר מבוגרים מאיתנו." עיניו קפצו לרגע וטיילו על פני כריס ומארק וקולו הפך ללחישה. "והילד ההוא נראה בקושי בן חמש עשרה." הפעם הוא הביט על אייטו. "בכל מקרה, אני חייב לדבר איתך, זה קשור למגרש השדים."
"יופי! זה בדיוק הנושא שאנחנו עומדים לדבר עליו." התפרץ אייטו בחיוך מעושה וחסר סבלנות. "ואתה יותר ממוזמן להצטרף אלינו." חיזק את דבריו של כריס.
"אה – לא. לא תודה." גמם דניאל,הסיטואציה גרמה לו אי נוחות. הוא ממש לא רצה לספר לטייסון על המקרה המוזר עם השדה ביום שלפני כן בנוכחות שלושת הזרים האלה.
"נו, בוא. מה כבר יש לך להפסיד?" הצטרף מארק לשיחה.
טייסון מאס לגמרי בכל זה כבר ופנה אל דניאל בעצבנות, "מכיר את ג'ונתן וון? הנער שנהרג לפני כמה ימים?" דניאל הנהן בהיסוס. "יופי. אז אני עומ לספר להם מה באמת קרה שם, אם אתה רוצה להצטרף, בשמחה. אם לא, אתה יכול לשמור את הדבר הכל כך חשוב הזה שלך לאחר כך." הוא סיים וחידש את צעדיו.
דניאל נשאר עומד שם עוד כמה רגעים, ואז התחיל לרוץ אחרי האחרים. "אז מה הסיפור הזה עם ג'ונתן?" שאל כשהשיג אותם.
הם הגיעו לפינה מוסתרת בהצטלבות רחובות והתיישבו במעגל ליד קיר אחת הסמטאות. איש מהם לא פצה את פיו במשך זמן שנדמה כנצח, שתיקה מתוחה שררה בניהם עד שאייטו דיבר, "נו? אתה מתכוון לדבר או מה?"
טייסון התנער מהמחשבות שעלו והציפו אותו, ומן הסתם היו קשורות למותו של ג'ון והביט בו במבט חלול. "הא? כן, כן…" הוא נשמע כאילו הרגע ניעור מחלום. הוא סיפר להם על מה שקרה, על האיש המוזר שראה בתוך המגרש ואיך הוא רצח את אותו אדם בעינויים מזוויעים ולא חסך בפרטים, לאחר מכן הגיע לקטע בו ג'ון הגיע והתחיל לדבר עם האיש המטורף. "הוא נשמע כל כך ידידות, אי אפשר היה בכלל לנחש שהוא רצח מישהו לפני רגע," אמר להם והרגיש רעד חלחלה עובר בו. אחר הוא עבר לקטע שהאדם ניסה לרצוח את ג'ון, ללא הצלחה, ולבסוף סיפר על איך שהאמבולנס הגיע ולקח אותו משם.
"אז אתה בעצם אומר לי, שיש מישהו שחי שם? בתוך המגרש?" שאל כריס בזעזוע. "איך זה בכלל אפשרי?"
טייסון נענע את ראשו. "אני לא יודע, אבל הוא נראה מוזר. ממש מוזר. הוא לא היה מבוגר מכם בהרבה, אולי בן עשרים, ונראה כאילו משהו הזוי עבר עליו." הוא לא ידע איך להסביר את מה שאמר עכשיו, הוא פשוט הבין את זה פתאום.
"אמרת שכשג'ון שאל אותך אם הוא שד, אמרת שלא אבל שלדעתך יש לו קשר קרוב איתם, למה אתה מתכוון?" שאל מארק בעניין. "לא זכור לי שמישהו נכנס אי פעם למקום הזה ויצא ממנו בחיים."
עיניו של אייטו נפערו לרווחה. "זה הוא!" קרא בהפתעה בהולה וכולם הביטו בו.
"מה זאת אומרת?" שאל טייסון, מנסה לפרש את קריאת הבהלה הפתאומית שלו.
"אני חושב שהוא מדבר על הרביעי שנכנס." דניאל, שהקפיד לשמור על פה סגור, אמר פתאום. "מלפני שלוש שנים."
"איזה רביעי בדיוק? אמרו שנכנסו לשם רק שלושה אנשים, והן היו בנות." ניסה כריס לרדת לסוף דעתו.
"אמרו שהיו שם שלוש גופות של נערות. מעולם לא אמרו שרק שלושתן נכנסו לשם." הפעם היה זה אייטו שדיבר, עיניו עדיין פעורות לרווחה ובהה ברגליו השלובות.
דניאל רצה להמשיך אותו, אך טפיחה על כתיפו גרמה לו לקפוץ בבהלה ולהסתובב בחדות. נער בלונדיני וזהוב עיניים חייך אליו מלמעלה. "אתם מודעים לכך שאתם מדברים על זה ממש מתחת לחלון שלי, נכון?" שאל, החיוך לא יורד מפניו. דניאל הביט מעליו וקלט את אדן החלון השקועה שמוקמה בערך חצי מטר מעליהם.
"כמה מזה שמעת?" מארק התעשת על עצמו במהרה.
"הכל." ענה הנער במשיכת כתפיים ופינה לעצמו בנימוס מקום במעגל הקטן. "אתם צריכים לשים לב למקומות שאתם בוחרים לנהל בהם את השיחות הסודיות האלה שלכם."
"ממתי יש פה בית?" תמה דניאל וכולם גיחכו.
"מאז שנולדתי." חיוכו התרחב משום מה והטבעת הכסופה בשפתו ברקה. בניגוד למה שחשב, הוא הרגיש דיי בנוח להצטר לשיחה שלהם, אולי בגלל שעניינה אותו ואולי מסיבות אחרות.
"בכל מקרה, אני חושב שאפילו המשטרה לא יודעת את כל הפרטים על המקרה הזה." דניאל מצא את הזמן להתערב. "אולי היה עוד נער שנכנס לשם."
"לא 'אולי'. זה בטוח הוא." אייטו הרים את מבטו מרגליו והביט על נקודה לא מוגדרת באוויר. "אני זוכרת שכמה זמן לפני שהיא נכנסה לשם, אחותי הייתה מסתובבת עם עוד כמה אנשים, אחד מהם תואם בדיוק לתיאור שלך – חוץ מהקטע המטורף כמובן – . שמעתי חלק מהשיחות שלהם כשהם נפגשו אצלי בבית והם תכננו להיכנס ארבעתם יחד למגרש." הוא הפסיק רגע לנשום ומארק הבחין ברעד קל בקולו. "בבוקר למחרת מצאו בפתח השער רק שלוש גופות ושלושתן של בנות. העד קרא מיד למשטרה, אך הן נעלמו בלי להשאיר זכר."
"ואם זכור לי נכון, לעד קראו ג'ונתן וון." דניאל השלים אותו בהשתאות ופניו עטו הבעת תדהמה כשל אייטו. "הוא ידע את זה," מלמל. "הוא ידע את זה ובגלל זה ניסה לרצוח אותו באותו יום, כדי שלא ייזכר גם כן."
"ייזכר במה?" שאל כריס.
היה זה אייטו שענה לו, "בזה שהוא ראה עוד מישהו בתוך המגרש חוץ מהגופות בפתחו."


תגובות (3)

התחלתי לקרוא את הסיפור לא מזמן, והאמת שהוא ממש מעניין, וגם כתוב טוב~ אבל זה קצת מבולבל לי, ולא הבנתי מי זה הבלונדי שקפץ באמצע השיחה. הוא דמות חדשה?
חבל שהרגת את ג'ונתן, הוא נדמה כמו דמות ממש טובה. לפחות היית הורגת אותו עוד כמה פרקים שזה יהיה עצוב>< ואני די אוהבת את הפסיכי ההוא, וייסxD אני גם די אוהבת את דניאל, למרות שהוא קצת נדמה כמו קרצייה כזאת.
אממ לדעתי כדאי לך לעשות שדברים יקרו קצת יותר לאט, אבל אולי זה הרגיש לי מהר כי קראתי את כל הפרקים ברצף… בכמ אני מקווה שתמשיכי בקרוב^^
אה, דרך אגב, זכרתי שהיית אחת מהקוראים שלי (בכשפים אסורים), אז חשבתי שאולי תרצי לדעת שפסרמתי פרק חדש (וקצת, אה, ארוך… בקטנה כזהxD)

02/10/2016 22:02

אם לא הייתי רואה את התגובה של א.מ.ש, לא הייתי יודעת שפרסמת פרק חדש.
פרק מאוד מעניין, כמו תמיד. מחכה להמשך :)

02/10/2016 22:53

תודה לשתיכן :) א.מ.ש: ראיתי את הפרק, הסיבה שעדיין לא קראתי אותו היא האורך, אין לי מספיק זמן… אבל שתדעי שראיתי אותו. אה, והנער ההוא זה קייל, היה אזכור שלו לפני כמה פרקים אהל כנראה שכחתי לציין את זה…

03/10/2016 13:23
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך