מחנה ירח – פרק 13

ז'נה הרגישה הרבה יותר מטוב, היא הרגישה מדהים. היא שכבה על הכיסאות הכחולים כמו בחוף והסתכלה על הים הכחול שנפרש מולה מכל כיוון שלעברו הסתכלה. לקחת הפלגה באוניה היה יותר מגאוני. אבל לא נראה שכולם שותפים להרגשה העילאית שלה, במיוחד לא ניק. הוא עלה לסיפון, כולו מסוחרר וחיוור, הוא התקדם אליה וכשל אל תוך הכיסא שלידה.
"הכול טוב, ניק?" שאלה ז'נה, היא הרימה את משקפי השמש שלה אל השיער השחור שלה והניחה על הרצפה לידה את הכוס הגבוהה ממנה שתתה לימונדה.
"אני בסדר, חושב לפחות. נהנית?"
"כן!" אמרה ז'נה מהר וחייכה, בוחנת את ניק, "אתה נראה די רע."
ניק כיווץ את עיניו ונשכב על הבטן, "אני נראה מעולה, ז'נה. את יכולה אפילו לשאול את שמונה הבנות בחטיבת הביניים שהיו מאוהבות בי."
ז'נה צחקה, "אתה חיוור."
"אני משועמם." הוא העיף לעברה מבט קצר, אחרי שתי שניות חזר להסתכל לרצפה שמולו. "מה את עושה?"
"מה אתה חושב שאני עושה?" שאלה ז'נה חזרה, מרימה את הכוס הגבוהה ולוקחת שלוק מהמיץ הקפוא.
"חיה בסרט?"
ז'נה גלגלה את עיניה, נתנה לו דחיפה חלשה בכתף וצחקה, "תראה איזה יפה פה. באמת כמו בסרט."
"סרט רע." אמר ניק, "סרט רע מאוד."
"אתה איש רע. איש רע מאוד."
"אבל אני נראה מעולה. נראה מעולה מאוד." המשיך בשעשוע. ז'נה צחקה והסתכלה לצידה השני. קארי התיישבה בכיסא מהצד השני, כשפניה מול ז'נה.
"מה אתם עושים?" שאלה.
"ניק עף על עצמו ואני חיה בסרט." ענתה ז'נה בחיוך. היא התחילה לשחק עם הקש האדום בשיניה, קצת משועממת.
"מגניב, אני חושבת." אמרה קארי והניחה את ראשה בין ידיה, "מה אנחנו מחפשים בכלל?"
"ענק שמנסה להרוג אותנו." ענתה ז'נה אוטומטית. החלום היה מפחיד, היא עמדה בתוך חדר שחור והסתכלה על ענק, הוא ישב עם הגב אליה ודיבר למישהו, מצווה עליו להרוג חמש עשרה נערים. אבל ז'נה לא נבהלה יותר מדי, והיא ידעה שגם השאר לא. כולם חיכו לאקשן, ובניגוד למה שמספרים בדרך כלל – הם לא התחרטו כשזה באמת הגיע.
"אני-" ניק נעמד, מתאמץ שלא להסתכל על הים, "אני הולך לחדר שלי, נדבר אחר כך." לחש, הוא היה הבן היחידי בקבוצה שלהם אז הוא קיבל חדר לבדו. ז'נה וקארי היו בחדר ביחד, אלה ופייג' בחדר אחר. הוא העיף אליהן חיוך מזויף והלך.
ז'נה הסתכלה על קארי והניחה חזרה את הכוס לידה, "מה את חושבת על ניק?"
"מה אני יכולה לחשוב על ניק?" קארי החזירה, ז'נה קלטה את הסומק בלחייה.
"את יודעת למה אני מתכוונת."
"לא יודעת, הוא חמוד, לא יותר."
"לא יותר?"
קארי היססה, "לא יותר?"
ז'נה חייכה, משועשעת, "את שואלת או אומרת לי?"
קארי היססה אפילו עוד יותר, העיניים הירוקות שלה התכווצו קצת, "אומרת לך?"
ז'נה פרצה בצחוק וחזרה להסתכל על הים, תוך כדי שהיא מציירת באצבעותיה על גב ידה השנייה, "את יודעת שאת יכולה לספר לי הכול, נכון?"
"כן, אני יודעת, ז'נה. ואני מבינה לאין את מנסה לחתור, ניק חמוד אבל-" קארי נעצרה, היא הסתכלה על ז'נה ובחנה אותה, "אני לא יודעת."
"תספרי לי כשתדעי." מלמלה ז'נה, היא החזירה את המשקפיים לעיניה והעבירה יד בשיערה. היא נשענה אחורה ונשמה עמוק כדי להירגע, אבל בעודה צופה בגלים העדינים היא קלטה משהו במרחק כמה מטרים. היא נאלצה לצמצם את עיניה כדי לקלוט. זה היה בן ים, ראשו מעל פני המים. ז'נה הרגישה את האוויר אוזל ממנה, כשהעיניים האדומות שלו נהיו זוהרות וכשחיוך מרושע התפרש על פניו.