ממלכת טאווה – פרק 2 חלק ג’ : ההרפתקה של קארו.

תאו וחברו תולס החלו לרוץ בכל כוחם אל הצד השני של העיר על מנת להגיע בזמן אל קארו לפני שהמשלחת יוצאת, משימה פשוטה למדיי- אלא אם כן מדובר על שעות הצהריים המוקדמות, הזמן שבו כל אזרח כמעט, יוצא החוצה מביתי על מנת ללכת ולקנות בשוק המקומי.
הם התקילו הרבה אנשים בדרכם, הם היו חייבים חייבים למהר, קארו נתן להם מועד מדוייק ליצאתו שלו ושל שאר החבורה המיועדת.
"סליחה גברתי!" צעק תאו כשהפיל את אחת מהנשים הזקנות בכפר, בידיה סל עם מצרכים.
הסל נפל ארצה ונשפכו ממנו כמה שנראה כאלפי פירות וירקות שהתגלגלו ברחבי השוק שעמד באמצע דרכם של חברינו.
"כל הילדים הצעירים האלה.." לחשה הזקנה ואספה את מה שהיה בקרבתה, תאו רק נתן בה מבט מתנצל לפני שתולס משך אותו ביד כדי שימשיך לרוץ.
"קדימה תאו!" צחק תולס כשתאו הפיל בפעם המאה איזה ילדה קטנה, שדאגה לזרוק על שערו השחור והפרוע אגס כנקמה.
הם הצליחו לעבור את השוק בשלום ללא נזק ממשי, חוץ מכמה נפילות תמות על אנשים שככל הנראה ינטרו להם טינה לנצח, הם הצליחו להגיע לגבול היער כורום, הם ידעו זאת כי בין העיר לבין יער כורום מפרידה חלקת חול באמצע, המהווה את גבול העיר. קארו לא נראה שם.
"קדימה!" צעק תאו והחל להתקדם על אדמת החול המינורית. תולס רק הביט על היער במעיין כוננות.
"איפה הם?" שאל.
"הם לא יכלו להתרחק הרבה, קדימה! אנחנו נשיג אותם!" אמר תאו, והוריד את מבטו מטה.
"תראה, עקבות של קאנטור!" לחש תאו, תולס נאנח בכבדות והחל להתקדם עם תאו בקצב מהיר אל היער, במהרה הם הגיעו לחלקת עצים גדולה, תולס זכר אותה.
"זה תחילת היער." לחש תולס, ונכנס בשביל לתוך סבך העצים, כשתאו אחריו.
לא עבר זמן רב והשביל החל להטשטש להעלם לגמריי.
"אנחנו כבר היינו אמורים לראות אותם תאו." לחש תולס והתיישב ליד עץ באנחה.
"אתה מתייאש מהר." לחש תאו, הוא נראה מאוכזב. "אתה יודע איפה זה עיר היער?" שאל.
"צפונה, זה כל מה שאני יודע," הוא הוציא את הממייה שלו ולגם לגימה ארוכה.
"אז בוא נלך צפונה." אמר תאו והושיט את ידו לעזרת תולס, הוא תפס בה ותאו משך אותו לעמידה. הם החלו ללכת צפונה, בעזרת המצפן של תאו.
"אתה שומע את זה?" לחש תאו כעבור שעה של הליכה מהירה.
"זה שעון המים." חייך תולס, הוא שמח, המים שלהם באמת עמדו להיגמר.
"קדימה," רץ תאו בעקבות הרעש. "בוא נזוז!"
הם החלו לרוץ, תקווה מחודשת עלתה בליבם.
הם הגיעו למפל קטן, המון אבנים היו לצידו, הוא היה מוקף בעצים, תולס לא זכר שראה אותו כשהיה קטן ועוד היה תקוע ביער. והוא זכר כמעט כל סנטימטר ביער הזה.
איך יכל שלא? שנים שהיה תקוע כאן.
"אני חושב שכדאי לעצור כאן." לחש תולס, והוריד את תיקו.
"מה אמרתי לך? ידעתי שהם יבואו." קולו של קארו נשמע ממש מאחורי גבו של תאו, הם הסתובבו מיד והופתעו לגלות את קארו יושב על אחד האבנים שהיו סביב האגם, לצידו גוטומיר.
"קארו!!" צעק תאו, הוא מעולם לא שמח ככה לראות את קארו.
"איפה השאר?" שאל תולס אחרי שגוטומיר סיים לשלם לקארו, כתוצאה מההתערבות שלהם, אם תאו ותולס יבואו בסוף, היה אפשר לדעת כבר מההתחלה על מה קארו הימר..
"או, הם מחכים אחריי המפל, אני וגוטומיר באנו לאסוף אתכם." אמר קארו ונעמד.
"קדימה קדימה, אין זמן לבזבז!" צחק קארו ובעזרת המטה שלו נעמד. לפתאום, האבן השחורה שהייתה במרכז המטה החלה לזהור זוהר לבן, קארו נשנק.
"עצרו." לחש קארו, גוטומיר הביט בו, וצינה קלה ירדה על מצחו.
מעל הגבעה, יצור לא מוכר לעיני תאו ותולס הגיח.
"נוקסת'רה!" צרח לפתע קארו, להקת ציפורים שהייתה על אחד העצים התעופפה.
"אורקים!" הוא צעק, גוטומיר מעד לאחור ושלף את חרבו.
"נוקסת'רה!!!!"