מסיבת התחפושות- פאנפיק לסיפור שלי- חלק 4 (בבקשה תיכנסו, תגובות חשובות לי מאוד!)

יצא לי די קצר, בגלל שלא הספקתי לכתוב כל כך הרבה (או בכלל) בסיפור הזה, ואני מנסה להמשיך עכשיו. היה לי חשק לפרסם משהו, וכנראה שפרסמתי את רוב הדברים שאני כותבת בנתיים חוץ מזה (מהסיפור שלי, שאותו אני לא מפרסמת כי אני משכתבת אותו כל פעם מחדש וזה יהיה חסר משמעות לפרסם אותו אם הוא משתנה כל הזמן), ואני משתדלת להמשיך את שאר הקטעים שלי. אשמח מאוד לתגובות מכם!

——–

אלין ומאל ישבו ליד שולחן קטן מבין כמה שולחנות שהיו ממוקמים ליד קיר האולם. הוא החל לפתע לחוש סחרחורת קלה שנגמרה בן רגע. לאחר מכן הוא התחיל להרגיש אחרת.
"מאל, הכל בסדר?" אלין שאלה בדאגה.
"כן, לרגע הרגשתי מוזר." מאל הרגיע אותה.
"מאל." היא אמרה.
"מה?" שאל.
"ה- העיניים שלך- הן צהובות." היא אמרה בבהלה.
"ושלך אדומות."
"מה?" אלין התחילה להיבהל. היא הוציאה מכיס המכנס שלה את מראת היד שלה והסתכלה בהשתקפות שלה, שלהפתעתה בכלל לא נראתה במראה. "איך-? אני בכלל לא רואה את עצמי."
"זה בכלל לא הגיוני, רק ערפדים-" מאל התחיל להגיד. "בואי." הוא קם מהכסא שלו בזריזות, תפס אותה בידה והוביל אותה איתו בתוך המון הצעירים שהיו שם.