מעמקים-פרק4- מאגר הליבה

קייט חזרה כשבידיה פירורי לחם, היא פיזרה אותם מסביב לנום.
צ'רלי תחב כמה מהם לפיו, הוא בלע אותם בעונג וחייך חיוך רחב, קורץ לעברו של ג'ונתן.
הוא התיישב על המיטה של קייט. "אז יש לך נום, מה תעשי איתו?"
קייט הרהרה. "חשבתי לחקור אותו, הוא די שימושי כשמדובר בפרטים חשובים."
"על מה?"
"על יצורי קסם כמובן," אמרה קייט, "אתה יודע שבלי המידע כולנו אבודים, נכון?"
"אבודים?" שאל ג'ונתן, "את לא אמרת דבר על אבודים!"
היא קפצה שפתיים. "זה בסדר, הכול יקרוס רק עם יצורי קסם יתקפו את הבתים שלנו, אף אחד לא יראה אותם."
ג'ונתן השפיל את מבטו, הוא חשב על המשאלה שלו, אם צ'רלי יכול להגשים אותה, בי-ביי קייט!
אבל… מה יקרה אם יאכזב את אבא שלו, אמו תגיע סתם כך ותדרוש אותו לעצמה? ג'ונתן בעצמו שנא אותה מאז התגרשו. הוא הניד בראשו, מקווה שצ'רלי שם לב לכך ומבין את הבקשה.
"ג'ון?" שאלה קייט, היא התיישבה לצידו ונענעה בראשה, "ג'ון, ג'ון, ג'ון…"
"מה?!" רטן.
קייט שלפה מתוך הספרייה שלה ספר, הוא היה דק, יותר כמו חוברת.
"אני חושבת שזו תהיה משימה נחמדה."
היא פתחה את הספר בעמוד אשר סומן בסימנייה בעלת עיטורים של פיות, היא שלפה אותה והחלה לקרוא:
"בשנות קדם, בראו בני-הפיות את מאגר הליבה. הוא הוסתר בתור גזע עץ יחיד במינו הממוקם ביער שרווד שבאנגליה-"
"זה לא איפה שרובין- הוד חי?"
היא השתיקה אותו והמשיכה, "המאגר מכיל בתוכו כוח עצום, רבים אומרים שאיש אשר יגע בליבה יקבל הכוח שלה . אתה מבין מה זה אומר?!"
ג'ונתן הנהן. "זה אומר שאת רוצה את הכוח לעצמך…"
"לא," הצהירה, "אנחנו נתחלק בו שווה בשווה."
הוא גיחך. "את יודעת שזו סתם תרמית, אין באמת דבר כזה, ומלבד זה, איך נגיע ליער שרווד?"
"במכונית של אימא שלי, היא לא כאן. אפשר להשתמש בה…"
"את לא יודעת לנהוג!"
"מה זה משנה?" קייט פתחה את דלת החדר לרווחה, "נצא מחר בשמונה. אל תאחר."
היא הותירה את ג'ונתן לבדו, בחדרה. הוא מיהר לצאת ולהיכנס לחדרו שלו.

"תיכנס כבר!" האיצה בו קייט.
ג'ונתן נכנס אל המושב הקדמי, לצידה של קייט. הוא חגר את חגורת הבטיחות.
הוא כחכח בגרונו. "אני מבין שאנחנו נוסעים ליער שרווד."
"כבר אמרתי את זה, טמבל!" צחקקה קייט. היא התניעה את הרכב.
"איך את יודעת את הדרך לשם?"
קייט חייכה. "אני ואימא שלי היינו מבלות שם בכל קיץ, אולי פעם אתה ואבא שלך תבואו?"
הוא הניד בראשו. "למה הבאת את צ'רלי איתנו?"
"מישהו צריך לשמור עליו, לא?" היא הסתובבה אחורנית, בודקת האם אין משהו שמפריע לה לנסוע,
"הנסיעה תיקח כשעה בערך, אם אתה רוצה נעצור בצד. ממש מתחשק לי לשתות משהו."
היא התניעה את המכונית והחלה לנסוע.
הם חלפו על פני נופיה השונים של אנגליה, עצים רבים ופרחים, היה זה החורף, הפרחים צצו בהמונים.
ג'ונתן הצמיד אפו אל זגוגית החלון והותיר עליה אדים, הוא הביט החוצה.
"איך את יודעת לנהוג כל כך טוב?" פלט.
הוא לא ראה אבל הייתה לו תחושה כזאת, כשהיא מחייכת. "אני בת שש-עשרה, הרשו לי לעשות מבחן קטן, בבית הקודם שלי. יש לי רישיון זמני."
ג'ונתן החוויר. "לא יעצרו אותנו?"
"הוא פג בחודש הבא," אמרה קייט, "אסור לאף אחד לעצור אותנו, אלא אם זו תאונה…"
לא יאמן שהוא הסכים לצאת איתה מחוץ לגבולות החצר, הוא כל כך טיפש!
הוא מחה את הזיעה שעל כפות ידיו בסווטשרט שלו.
"אתה חושב על מה שיעניק לנו 'מאגר הליבה'? אם אפשר לבקש כוח, אני אבקש תעופה. מה אתה תבקש?" שאלה קייט.
ג'ונתן הרהר. "אחות טובה יותר. את באמת מצפה למצוא את העץ הזה? זו סתם אגדה מטופשת, אני לא מאמין שגררת אותי לכאן…"
"זה היה לטובה," אמרה קייט, "חשבתי שלא יזיק לך לצאת קצת, זה ישפר את היחסים בינינו."
"חיפוש של דבר בדיוני?"
"חיפוש של דבר מועיל, הליבה תעניק לי ראות נצחית, ואולי גם לך, אם ווינטר תפסיק לנשק אותך-" אמרה קייט.
פניו של ג'ונתן העלו סומק עז. "זו לא אשמתי, היא בחרה לעשות את זה!"
"לקבל נשיקה מפיה, המעשה תלוי בשיקול דעתה, היא החליטה לכבד אותך ולהסכים ל…
ובכן, להעניק לך ראות. אני הייתי משתוקקת לדבר שכזה." השיבה קייט ברוגע.
ג'ונתן חייך בערמומיות. "נשיקה?"
הפעם קייט הסמיקה. "אוי, תסתום!" היא צבטה אותו.
הוא נאנק בחרישיות, מביט שוב דרך החלון. הוא הסתכל על הטיפות שהחלו לטפטף עליו.
"יורד גשם, אימא שלך לא תדאג?"
קייט משכה בכתפייה, "היא לא יודעת שאני כאן איתך, היא גם לא תדע. אנחנו נמצא את העץ הזה עד מחר, נספיק להגיע לפני שהם יחזרו."
"ואם לא?" ג'ונתן זקף גבה.
"אני אטפל בזה, אימא שלי אף פעם לא הענישה אותי," אמרה קייט, היא הישירה מבט אל הכביש,
"ואני מקווה שגם לא תעניש…"