מתחת למים- פרק ראשון

"אתה יודע, שמה שאתה עשית היה איום ונורא, נכון?" אדם גבוה וצנום, לבוש בברדס שחור שחשף רק יד לבנה כשלג, שטיילה על קיר המערה. הוא הסתובב אל עבר פיליפ, מכווץ את ידו לאגרוף ומוריד אותה אל כיס הגלימה. פיליפ הרכין את ראשו. לעשות דבר כזה ההי בילתי יאומן, להיות אנוכי כזה, להיות כזה תחרותי- זה לא באופי של אנש החול. מעולם לא היה או יהיה!
"אתה יכולת לתפוס, לקחת, ולנצל. לתפוס, לקחת ולהשתמש… אבל נתת את ז לתאום שלך! מתת את זה לאח שלך?! תגיד לי- לא רבתם בגלל זה?! למה לא לקחת את האוצר!" צרח בעל הברדס. הוא התחיל להתקרב אל פיליפ. שלא יכול היה לזוז.
"אני יכול להסביר!" פלט פיליפ, נועץ את מבטו בברדס השחור.
"כן?" הוא נעצר "תסביר"
"אני הייתי חייב לעזוב אותה!" אמר פיליפ, מזיע כולו. "אני מצטער, באמת!" הוא הצמיד את ידו אל לוח ליבו ומהשיך, כולו מפוחד עד מוות. קר כמו גופה, מריגש כאילו הוא כבר מת "היא קפצה אל המים, ואתה יודע, אודני השמאן, שאני לא יכול לגעת במים, לקחת סיכון! לקחת בידי מים והרחתי את זה, בשביל לעשות רושם!" הוא הראה את ידו השמאלית שעד עכשיו הייהת מלאה בשלפוחיות אדומות ומלאות מוגלה, הוא הביט בה בגועל ויראה, ואז הכניס אותה אל תוך הגלימה "אתה רואה?! אני הראתי לה שאנחנו יכולים!"
השמאן התקרב אליו עוד יותר,תופס בצווארו וצורח "אתה לא קולט!? נכון? היא לא מכירה אותך! המוח שלה בתרדמת!!!!!!!! ורק מים\חול יוציאו אותה מיזה!" הוא צעק, חובט ברגליו ברצפה הלחה.
נראה היה שחיוך התתטייר על פניו פתאום.
"אתה יכול לצאת פיליפ, אנדרומדה מחכה לך" הוא אמר, עוזב את ידו מצווארנו של הנער בן ה16, שנפל על הרצפה, וברח משם בשיר המהירות.