נקמת אחים-פרק שתיים

מוקדם בבוקר פתחתי את עייני, העננים בשמים היו אפורים ורוח קרה נשבה, פתאום נשמע קול מרחוק
"גברתי! גברתי! יש מכתב בשבילך!" ירד מהשמיים אחד מאנשי הנשר וידיו המכונפות נרטבו מטל הבוקר. לקחתי את המכתב מידו, היה קשור עליו סרט שחור
"פפר, אני מזמין אותך לדו קרב מחר בזריחה על שפת הים, עד המוות, אם את תנצחי אני אגלה לך איפה אחיך, הוא לא מת אבל הוא גוסס, אין לו הרבה זמן, בואי להלחם או שאהרוג אותו במקום" קראתי בקול רם מהפתק
"ממי זה?" שאלתי את איש הנשר
"זה ממשהו שקורא לעצמו 'הצייד'" הוא אמר לי
"ברנארד למונד!" קראתי
"אני הולכת לתפוס אותו!" התעצבנתי
"רגע!" קראה ג'ולס
"מה את רוצה?" עניתי לה
"אם תהרגי את הצייד בני האדם רק ישנאו אותנו יותר וירצו יותר מאי פעם להרוג אותנו" היא הסבירה
"את צודקת" הרהרתי
"אבל מה אם…" הסתכלתי לעברה ומיליון מחשבות רצו במוחי
"מה אם הוא במקרה יראה הבהוב חזק, טיבעי לגמרי, שיעבר אותו ויפיל אותו למלכודת דובים שכמובן תהרוג אותו במקום" חייכתי לעברה והרגשתי כמו הרעים האלה מהסרטים שמתכננים תוכניות אם העוזרים שלהם.
"לא!" היא קראה
"אני לא מתכוונת לעוור אותו!" היא התנגדה
"בסדר" וויתרתי,
" תקחו אותי אל האסירה!" ציוויתי לפרנקו, שבדיוק לבש את קסדת השומר שלו
"מכאן" הוא הסתובב והתחיל ללכת, באתי אחרי ונכנסו לתאי הכלא, הם היו רעועים כמו כל דבר אחר אצלנו במחנה, אנחנו מחנה עני מאוד, יש תקופות שאין דיי מזון או תרופות ואז אני יוצאת אם משלחת אנשי הצ'יטה להביא את מה שחסר מבני האדם בדרך כלל יש נפגעים אך אני מנסה בכל יכולתי למנוע את זה.
"בוקר טוב" בירחתי את אולי בחוסר רצון
"בוקר" היא בירכה אותי חזרה
"אולי כן נצתרך את עזרתך" חייכתי אליה
"באמת?" היא קפצה
"כן, יש צייד חיתיים שתפס את אחי, המנהיג השני של הצוות. לצייד הזה יש מאתרי חיתיים אך לא בני אדם…" הסתכלתי לעיניה השחורות
"אז את רוצה שאני יחלץ אותו משם נכון?" היא שאלה
"בדיוק, את חושבת שתצליחי?" שאלתי אותה
"כן" היא שמחה
"שחרר אותה" אמרתי לפרנקו
"המפקדת אל תשכחי שהיא בת אדם! היא מהרעים! איך תדעי שהיא לא מרגלת של הציד?!" הוא התנגד לי
"היא לא!" קראתי לעברו
"אני לא משחרר אותה!" הוא צעק וזרק את המפתח רחוק כך שלא ראיתי אותו עוד, מבטה של אולי נראה מבוהל, הפכחתי את רגלי לזנב דולפין שחור וחתכתי איתו את סורגי הברזל לחצי
"וואו!" התפלאה אולי
"זה מדהים" היא קראה והיסתכלה לעבר זנבי שכבר הפך חזרה לרגליים
"תודה ילדה, עכשיו, בואי נבדוק עד כמה באמת את יעילה כאן…" היא חייכה לעברי
"אבל היא…" קרא פרנקו
"תלך מכאן פרנקו, לך תבדוק שהכל בסדר בבתים" חיפשתי במוחי איך להרחיק אותו מכאן
"בסדר" הוא נהם והסתובב משם
"למה בני האדם והחייתים כל כך שונאים אחד את השני?" שאלה אותי אולי
"זה סיפור ארוך מאוד…"
"הכל התחיל בחיתי הראשון…" התחלתי לספר