karinrin55
well well אין לי הרבה מה לומר אז... תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!

סיפורו של אוסקר פרק-22: לא ציפיתי

karinrin55 26/02/2015 762 צפיות 2 תגובות
well well אין לי הרבה מה לומר אז... תגיבו דרגו ומקווה שתהנו!!

"מעולה כולם, מגיעה לכם הפסקה." אמרתי והזיעה גרמה לשערותיי להידבק למצחי, רוז עמדה מולי וחרב בידה אחת ופגיון בשנייה.
"אתה פשוט לא רוצה להמשיך כי אתה יודע שאתה תפסיד." אמרה בחיוך זדוני ושיערה הקצר כמעט מכסה את עיניה, היא התנשמה מהקרב שלנו.
"מה שתגידי." אמרתי והיא נראתה מרוצה מעצמה.
"סוף סוף מקלחת!" אמרה הלנה ורצה החוצה משאירה את ג'סיקה עומדת לבדה ליד ג'ף ופיל.
"כולכם תנוחו קצת, אני אעבור איתכם על עוד דברים מאוחר יותר. אחרי ארוחה טובה." אמרתי וכולם יצאו מהחדר חוץ מפרקר, הוא התקדם אליי והכניס את החרב שבידו לתוך הנידן שלה.
"הכל בסדר גבר?" שאל ואני חייכתי ונשענתי על הקיר.
"אני מודאג, אני עצבנתי ואני מאוכזב מעצמי. תגיד לי אתה." אמרתי וניגבתי את הזיעה מהמצח שלי על שרוול החולצה, הג'קט שלי היה זרוק ליד מעמד של פגיונות כשהורדתי אותו בזמן האימונים.
"אין דבר, אנחנו כאן כדי לעזור לך. אתה יודע שאתה כמו אח בשבילי נכון?" שאל ונשען על הקיר לידי ושנינו הבטנו על הקיר הנגדי.
"כבר כמה שנים, אני יודע שאני יכול לבטוח בך." אמרתי ונשמתי עמוקות, הוא חייך.
"אני אעשה הכל כדי להגן על מי שנמצא כאן." אמר והביט מחוץ לדלת חדר האימונים.
"בעיקר עליה?" שאלתי והוא הביט ברצפה.
"אני מניח." אמר וזז קדימה מתנתק מהקיר ופונה אליי.
"אל תחשוב שאני כועס פרקר, אני פשוט… אני לא יודע." אמרתי ונאנחתי, עצמתי את עיניי והשענתי את ראשי אחורה על הקיר, הוא הניח את ידו על כתפי.
"אל תדאג, אני כאן כדי לעזור. כולם כאן בגללך ובשבילך, אין אף אחד כאן שלא ישים את חייו בסיכון בשבילך." אמר ואני חייכתי, פקחתי את עיניי והוא יצא מהחדר. הלכתי לחדר שלי והורדתי את הבגדים המיוזעים שלי נכנס ישר למקלחת, המים החמימים גרמו לעור שלי לעקצץ. אחרי שסיימתי ולבשתי בגדי אימונים חדשים יצאתי לכיוון המטבח, נארה ופיל עמדו שם והיא הורתה לו לעשות כל מיני דברים.
"אתם צריכים עזרה אולי?" שאלתי ונארה הסתובבה אליי בחדות ממשיכה לקצוץ בצל במומחיות.
"אתה יכול להרתיח מים, האימבציל הזה לא יכול להפעיל את הקומקום." אמרה והביטה בזילזול בפיל.
"זה לא הבעיות שאני פותר בדרך כלל, אני אולי גאון אבל אלקטרוניקה כזאת היא קצת מחוץ לתחום התאורטי." אמר והוציא מהמקרר משהו, זה היה נראה כמו ראש שום שלם.
"מה אתם מכינים בכלל?" שאלתי ומילאתי את הקומקום עד סופו במים מניח אותו בחזרה במקומו ומפעיל אותו כדי שהמים ירתחו.
"כרגע ציר ירקות כדי להכין ריזוטו, מצאתי מתכון מדהים אבל הייתי צריכה את עזרתו לתרגם אותו מצרפתית." אמרה והצביעה על פיל שקילף את השום.
"אולי די לרדת עליי?" שאל והמשיך בעיסוקיו.
"בסדר, עוד משהו?" שאלתי ונארה חשבה לרגע.
"תגרר את הגבינה, ואז חכה להוראות נוספות." אמרה והעבירה את הבצל הקצוץ לקערה בזמן שהתחילה לקלף גזר.
"כן שף." אמרתי בחיוך והיא גיחכה.
"וכשאני עושה את זה אני לא בסדר?" שאל פיל ברןגז ואני החזקתילעצמי את הצחוק.
"כי אתה עושה את זה אחרת." אמרה והלכה למקרר שוב.
"מה שתגידי." אמר ואני גיחכתי, סיימתי לגרר את גוש הגבינה שנח על השיש וניגבתי את ידיי במגבת.
"אני אלך עכשיו, יש לי משהו לעשות ואני כבר אחזור." נארה אפילו לא הרימה את מבטה אליי ועירבבה במחבת את הבצל והוסיפה את השום.
"קח את הזמן, אין מה למהר." אמרה והוסיפה מלח ופלפל למחבת, הלכתי בחיוך ושמעתי אותם מתווכחים שוב. נכנסתי לחדר עם המסך והדלקתי אותו שוב.
"שילה, עידכון." אמרתי והתיישבתי על הכורסא מול המסך, המסך נדלק ועלו עליו תמונות.
"ידלי הירח התמקמו במקומות צפייה אסטרטגיים מול הבניין, נוכחות קסם או ערפדים אינה חריגה. אתה רוצה לפתוח במנגנון הגנה נגד תקיפה?" שאלה שילה ואני הבטתי בשידור, כמה אנשים עמדו או ישבו מסביב לבניין.
"עוד לא, תודיעי לי על שינויים." אמרתי ויצאתי מהחדר סוגר את דלת המתכת אחריי.
"טריק חדש?" שאלה הלנה, היא נשענה על מסגרת דלת חדר האימונים והביטה עליי בחשדנות.
"סוג של, את רוצה משהו?" שאלתי והתקדמתי החוצה מזיז אותה בעדינות מדרכי.
"רק לדעת אם אתה צריך עוד משהו בוס." אמרה בטון מזלזל שניסיתי להתעלם ממנו.
"כרגע התפקיד שלך הוא להישאר עירנית," אמרתי בקוצר רוח "אם יקרה משהו את מוזמנת להודיע לי." אמרתי והלכתיחזרה למטבח.
"מה שתגיד צ'יף." אמרה ואני כמעט קפאתי במקומי, היא הלכה לחדרה ואני המשכתי לצעוד. נראה שנארה הצליחה להשתלט על פיל והם עבדו בקצב ליד הכיריים הקרמיות.
"אני עדיין רצוי כאן?" שאלתי ונשענתי על הדלפק, פיל הסתובב אליי ותפס משהו שהיה לידי.
"מה שנארה תגיד." אמר והוסיף את מה שלקח לתוך המחבת לידו, נארה ניגבה את הידיים שלה במגבת שנחה על כתפה השמאלית והסתובבה אליי.
"אנחנו לא קרובים ללאכול ואני לא צריכה יותר עזרה ממנו אז אתה משוחרר חייל." אמרה בחיוך ואני הצדעתי לה.
"כן המפקדת, אני יוצא לכמה זמן." אמרתי והיא הינהנה וחזרה לעיסוקיה.
"תחזור בעוד איזה שעה שהאוכל יהיה מוכן." אמרה ופניה לעבודתה, לקחתי ג'קט מהחדר שלי והכנסתי לכיס את המכשיר ששילה הביאה לי.
"מה מביא אותך לחלק שלי בעיר?" שאלה וונסה כשהתיישבתי באחד מכיסאות הבר הגבוהים, היא הגישה משקה לאחת המלצריות ונשענה מולי.
"הייתי צריך לצאת קצת, האוויר בבית שלי מחניק." אמרתי ונשענתי לאחור מתמתח במקומי, המכשיר שלי רעד בכיס הפנימי של הג'קט.
"הפלאפון שלך מצלצל, אתה לא הולך לענות?" שאלה ואני נדתי בראשי לשלילה.
"זה לא הפלאפון שלי ולא, אני לא אוציא אותו." אמרתי והבטתי לתוך עיניה הירוקות, היא חייכה ואז הביטה מחוץ לדלת הזכוכית של הבר. החיוך שלה נעלם.
"תרד," אמרה בחדות והבעת פניה הרצינו. "תתחבא!" אמרה בתוקף ובשקט מאומץ.
"מה קרה?" לחשתי וזזתי במקומי. היא הביטה עליי בכעס וקפצה החוצה ממאחורי הבר בלי מאמץ, היא משכה אותי בידי והובילה אותי לחדר איחסון.
"תישאר כאן ואל תזוז, אפילו אל תנשום!" הורתה לי ויצאה במהירות מהחדר נועלת אותי בפנים.
"הי! וונסה!" צעקתי ודפקתי על הדלת, לא הייתה שום תשובה. אחרי כמה שניות נשמעו צרחות וזגוגית נשברת, ניסתי לפרוץ את הדלת בכוח אבל היא הייתה חזקה מידי וכתפי כאבה. הצרחות הפסיקו אבל קולות של דברים נופלים ונשברים גרמו ללב שלי לפעום בחוזקה ומהירות, הגוף שלי התחמם ולא יכלתי לעצור את השינוי. הפכתי לזאב ויללת קרב בקעה מגרוני, הקולות פסקו. פרצתי את הדלת בעוצמה וזינקתי לתוך הבר, על הרצפה מעולפת הייתה וונסה וכמה אנשים בג'קטים שהקפוצ'ונים שלהם כיסו את פניהם עמדו מולה. נהמתי לעברם והם הסתובבו אליי, הם רצו לעברי ואני זינקתי מעליהם כדי להגן על וונסה.
"זאב קטן," אמר הקול המוכר שבקי מאחד מהאנשים. "לא ידעתי שאתה תהיה כאן." אמר והתקדם אליי ואני התקשחתי במקומי וחשפתי את שיניי.
"אוז… לא" אמרה וונסה חלושות והגבר צחק.
"שקט כלבה מטונפת, אין לך דרך לעצור אותנו עכשיו." אמר והוריד את הקפוצ'ון, מראה פניו היה מזוויע. עיניו חלולות ושחורות, פיו היה כאילו תפור כך שלא יוכל לפתוח אותו ועורו היה חיוור כסיד וצמוד לעצמותיו. הוא נראה כמו שלד מהלך, והוא הפנה את מבטו אליי. "אתה רואה זאב קטן, אנחנו צריכים את הכוח שלה כדי שנוכל להרוג אותך אחת ולתמיד. התחלנו עם אבבא שלך, נמשיך איתך ונסיים עם הלהקה הקטנה שלך והמשפחה שלך בעיירה." אמר למרות שלא פצה את פיו, כאילו הוא מקרין את קולו בדרך אחרת. הייתי המום אבל זינקתי אליו והוא התחמק, נפלתי על הכיסאות בזמן שהאנשים האחרים הורידו את הכיסוי וחשפו את פניהם.
"אתה גמור, אתה וכל המטורפים האלה." אמרה וונסה והצביעה עליו, מקצות אצבעותיה יצא אור לבן ומסנוור. האדם צרח בכאב ונעלם כלא היה, כך גם האחרים.


תגובות (2)

:) יש סוף סוף!!!
אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך!
תמשיכי :)

26/02/2015 18:53
uta uta

וואיי איזה סוףף :0
תמשיכייי

26/02/2015 20:09
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך