עולם החושך-פרק 4 ארק I:'צייד השדים'.

סילבר רץ ברחוב.הוא הביט לכל עבר.
הילד החיוור עף מעל העיר.שניהם חיפשו את ג'ין.
בינתיים,ג'ין ישב כשרגליו וידיו קשורות.
הוא נשען על הדלת והביט החוצה.
"לעזאזל" הוא מלמל.הדבר שעצבן אותו
יותר מהכל היה השקט.הוא לא יכל לשמוע כלום,לא את צעדיהם או דבריהם.
"חיפשנו בכל מקום" אמר סילבר והתנשף.הוא נשען על עמוד חשמל שהבהב.
"זה לא כיף יותר" אמר הילד החיוור.הוא החל להיעלם,וסילבר תפס בידו.
"חכה! עדיין לא מצאנו אותו!" אמר סילבר והילד הופיע שוב:"אבל אני כבר עייף" אמר הילד:"אני רוצה כבר לחזור לעולם שלי".
"לעולם שלך.." מלמל סילבר.לפתע,עלה בראשו רעיון."אולי אנחנו לא מוצאים אותו כאן…כי הוא בעולם שלך?"
"אולי" אמר הילד. "תקח אותי איתך לשם!" אמר סילבר כמעט בצעקה.
"לא,אני לא יכול" אמר הילד והחל להיעלם."לא בבקשה,תקח אותי איתך לשם! אני מתחנן!" סילבר היה על סף דמעות.הילד עצר,כמעט שקוף לגמרי,חשב קצת,והופיע שוב.
"אבל אתה צריך להבטיח לי שלא תספר לאף אחד" ביקש הילד וסילבר הנהן.הילד החל להיעלם במקום,וכך גם סילבר.
ג'ין ישב,מנסה לשחרר את עצמו מהקשר,אך ללא הצלחה.
"הוו,אז באמת הרחתי כאן משהו" הוא שמע קול צוחק.הוא הביט למעלה אל החלון.
בין הסורגים ישבה אישה קטנה מאוד,לבושה אדום עם קרניים.שיערה שחור ארוך.
"מי את?" ג'ין שאל.קולו היה חלש מאוד והוא התאמץ לדבר באופן ברור.
"אני לא חושבת שאתה במצב של לשאול" היא צחקה.הצחוק הזכיר לו את הצחוק של האישה שחטפה אותו,והוא התעצבן.
"זה דבר נדיר למצוא בן אדם בעולם השדים כשהוא בחיים.אני חייבת להגיד,הריח של זה עושה לי חשק לאכול אותך כאן ועכשיו" היא פרסה כנפיים אדומות שטניות.
ג'ין ניסה לשחרר את הקשר בכל הכוח שהיה לו,אך לא הצליח שוב.
"אז,את מתכוונת לאכול אותי או מה?!" הוא שאל בכעס.
"מתנהג קשוח ממש לפני המוות" היא צחקה:"זה מעניין" היא חשפה ניבים.
היא עפה אליו,והייתה מולו.הוא ניסה לזחול אחורה,אך הדלת עצרה אותו.
"אני אעשה את זה מהר" היא צחקה.

סילבר עמד מול דלתות אחוזה גדולה."מה זה?" הוא שאל ושלח את ידו את ידית הדלת.
"לא!" קרא קול ומשך אותו אחורה."אל תפתח את הדלתות האלה אף פעם!" צעק הקול.
סילבר הביט במי שצעק עליו.הוא היה נער,מעט נמוך ממנו,שיער חום קצר פרוע,עיניים אפורות-כהות.הוא לבש בגדי עור חומים."אוקיי" מלמל סילבר והתרחק מהדלתות.
"אז מה עכשיו? איפה אתה רוצה לחפש?" שאל הנער והלך אחריו.
סילבר הסתובב אליו והביט בו בחשדנות."איך אתה יודע שבאתי לחפש מישהו?"
"כי אני זה שהבאתי אותך לפה" אמר הנער. "רגע..אתה הילד הקטן ההוא?!" שאל סילבר מופתע.
"אני לא קטן,לידיעתך אני בן מתאיים ושבע עשרה!" אמר הילד ושילב את ידיו בעצבנות.
"אתה בטח צוחק עליי" אמר סילבר בפה פעור.
"אנחנו כבר כאן אז בוא נתחיל בחיפוש,אם אח שלך פה והוא בחיים אולי אני אצליח להריח אותו" אמר הנער ומשך את סילבר אחריו.
הענק והאישה ישבו על הרצפה,נוגסים בעצמות."אוף,אני רעבה" מלמלה האישה.
"היינו צריכים לחזור עם יותר אוכל במקום לבזבז את הזמן בלקחת אותו" אמר הענק.
"טוב,אנחנו תמיד יכולים לאכול אותו עכשיו" היא חייכה וקמה אל החדר.
הענק חייך,ושכב על הרצפה ועצם עיניים.
האישה פתחה את הדלת וראתה את ג'ין שוכב על הרצפה ללא תנועה.
"ארוחת בוקר,תקום!" היא בעטה בו."החלטנו להקדים את הארוחה" היא חייכה ובעטה בו שוב.
בשתי הפעמים הוא לא זז."אני יודעת שאתה בחיים לפי הריח,לא תעבוד עליי" היא צחקה ובעטה בו שוב לשעשוע.
הוא הזיז את ראשו."עכשיו קום" היא הקימה אותו על רגליו,ומשכה אותו אל מחוץ לחדר.
"לא היית צריכה לעשות את זה" הוא מלמל בקול חלש.היא הסתובבה,והוא שלח אגרוף לפניה.
החבלים שקשרו אותו נפלו על הרצפה."איך השתחררת?" היא כעסה וחשפה ניבים ארוכים.
הוא עמד ושלח קדימה אגרופים.האישה הקטנה שהייתה בחדרו מקודם נחתה על כתפו וחייכה."סוד" היא קרצה.
האישה זינקה עליו,וזרקה אותו בכוח בחזרה לחדר הקטן.הוא התנגש בקיר האבן,ונפל שוב על הרצפה תוך כדי פליטת דם.
האישה הקטנה נאנחה."ציפיתי לקרב,והוא בקושי יכול לקום" היא מלמלה ונחתה מול פניו.
"כנראה שנצטרך להשוות את הכוחות כאן".