עולם רקוב- הקדמה הסבר והרשמה

תשמרי לי דמות מורדת.

את יכולה לשמור לי דמות כלשהי של בן? העדפה לבן של המלך, אבל לא באמת אכפת לי.

אני אקח מורד ;)

אוקיי אשמור^^ בבקשה תרשמו בהקדם :)

שם: קירה (את חופשיה לבחור איזה שם משפחה שבא לך).
גיל: 19.
תפקיד: מורדת.
מראה: שיער שחור צבוע בפסים בגוון של צבעים כהים; כחול, סגול, אפור ואדום כדם. (קירה צובעת את שיערה כל חודש בצבע שונה. לפעמים היא עושה פסים בשיער, ולפעמים היא צובעת את כל השיער בצורה אחידה. בדרך כלל היא צובעת שיערה בצבעים כהים). עיניים גדולות וכחולות כמו האוקיינוס. בעלת גוף צנום ועור מעט שחום. תווי פנים משורטטים ואף מעט סולד. גבוהה וגמישה.
אופי: דבר ראשון, היא מורדת בכולם. היא תמיד ממרה את פיה של הוריה, ושל הסובבים אותה.
דבר שני, היא שונאת את כולם. היא שונאת את המלך. היא שונאת את הבן שלו. היא שונאת את אמא שלה. היא שונאת את אבא שלה. את האחים שלה. היא שונאת כל דבר שחיי וקיים, כולל את עצמה. יש לה ספר חוקים וכללים, אשר אותו היא המציאה ופועלת על פיו. קירה היא מגפת צרות ולכל מי שרוצה להישאר בחיים, כדאי לו להתרחק ממנה. כולם מפחדים ממנה. היא חכמה מאוד, ובעלת מוח חריף. כל צעד ומחשבה מתוכננת במוחה. היא יודעת מה היא עושה ומה היא רוצה. היא בן-אדם מאוד החלטי. היא מנהיגה מלידה. הכללים שלה חדים וברורים, והיא יודעת להבהיר את עצמה. יש שלה רעיונות מעולים והיא יודעת כיצד להתמודד עם דברים. לפעמים צצים במוחה רעיונות מטורפים, אשר עלולים להעמיד אותה בסכנת חיים. היא חזקה פיזית ונפשית. היא מאוד צינית ועוקצנית.
אפשר לומר שהיא מטורפת. זה נכון. אפשר לומר שיש לה חתיכת שריטה עמוקה בראש. זה גם נכון. אך אי אפשר לומר שהיא טיפשה.
דבר שלישי, היא תעשה הכל כדי להשיג את הדבר שהיא חפצה בו, בין אם זה להביך את עצמה או להתנהג בטיפשות גמורה. היא עושה דברים מטופשים וילדותיים בעיניי אנשים אחרים, רק כדי להשיג את הדבר שהיא רוצה, ובמבט שני רואים שבעצם מה שהיא עשתה היה גאוני.
בקיצור; היא חכמה, משוגעת, שלילית כלפי סביבתה, חסרת מעצורים ושונאת כל דבר שחיי וקיים (זה מאוד חשוב לי להבהיר את זה).

רקע: ההורים שלה תמיד מנסים לרצות את המלך, וזה מכעיס אותה.
ההורים שלה בקושי ומתייחסים אליה, ואם הם כן מתייחסים, זה רק בשביל הטפות מוסר. אמא שלה תמיד אומרת שלה שהיא לא נשית. כאשר אמה מעלה את הנושא הזה, קירה מהנהנת בראשה בהיסח הדעת ורק חושבת על מתי היא תפסיק להרצות בפנייה את הנאומים הללו. יש לה שני אחים גדולים בני עשרים. הם כבר ממזמן עזבו את הבית ועברו לגור לבדם. קירה מחפשת עיר לברוח אליה. נמאס לה ממשפחתה והיא רוצה לעזוב. היא רואה את הבן של המלך פעמים רבות (אני מקווה שזה בסדר), מאחר כי הוריה קרובים אל אביו. היא שונאת אותו שנאת מוות, למרות שהיא בכלל לא מכירה אותו. היא אף פעם לא דיברה איתו והיא גם לא מתכוונת לדבר איתו. בכל פעם שהיא פוגשת אותו, היא נועצת בו מבטים מפחדים, והיא די סבורה שהוא חושב שהיא משוגעת.
רציתי להוסיף: היא לומדת אומניות לחימה. אני מקווה שתקבלי אותה.

אין לי בעיה, בכל זאת זה הסיפור שלך. אבל אל תשני אותה לחלוטין. אני רוצה שהיא תישאר משוגעת, חכמה ושלישית כלפי כל דבר.

שלילית*

שם: אליין מרו
תפקיד : מורדת
גיל : 17
מראה : בלונדינית , עיניים בצע דבש בהיר , נראית ככה https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/originals/70/28/06/7028062d799a73cfb5e1b805dd9e1b6b.jpg (קשור לרקע ) יש לה קצוות שיער כחולים כהים והיא מתאפרת עם עפרון עיניים ורוד וכחול ושמה אודם בצבע שזיף, סגול ואת השיער היא מעצבת בשתי צמות שורש ושמה מסקרה .שחורה .יש לה קעקוע על הכתף של ירח מלא עם רקע שחור .
אופי : מופנמת , מרוחקת , חשדנית , עצובה . היא מאוד חכמה אבל היא לעולם לא תראה בפומבי ממול לאנשים , מנומסת ושחקנית מעולה . לרוב היא לא עונה ככשואלים אותה שאלה , אז מישהו אחר עונה במקומה .כשהיא עושה משהו אז היא עושה אותו עד הסוף .
רקע : כשהיא הייתה בת 5 ,שלושה חודשים , שבוע , וארבע ימים (אם את יכולה לשלב את זה כששואלים אותה את הגיל שלה )אמא ששלה השאירה אותה בפנימייה לנערות , היא עדיין זוכרת איך אמא שלה שילמה למנהלת כסף ואז עזבה אותה בלי להגיד שלום . זה היה מקום מאוד שמרני . היא נהפכה להיות מאוד צייתנית ומופנמת , היא לא ניסתה להקשר לאף אחד ורוב הזמן הייתה בספריה . וכשהייתה בת 13 היא ברחה במטרה למצוא את אמא שלה ( של הדמות ) ולאחר שנה של חיפושים היא גילתה שאמא שלה עזבה אותה למען מישהו אחר ושיש לה 2 ילדים קטנים , היא החליטה שהיא לא רוצה קשר איתה , לאחר כמה זמן לא היה לה לאן ללכת . אז היא הצטרפה ( לאחר הרבה שכנועים ) למורדים .
משהו להוסיף : את יכולה לשנות כל דבר שלא מתאים לך , אשמח אם תקבלי אותה :)

אני יכולה לשחק את מוכר העיתונים? חח.

טוב, תודה. אני אכתוב עוד מעט, רק רציתי לשאול- יש משהו מסוים שחשוב שהיה בדמות? אני לא קראתי משחקי הרעב, אז אני לא יודעת ממש מה הכיוון, ואשמח אם תסבירי לי. אם אין משהו מסוים, אני אכתוב בסגנון שלי, אבל את יכולה לשנות כי זה הסיפור שלך, אחרי הכל.

בכל מקרה..
שם: דקר (שלוש נקודות מתחת לד.), לא משנה לי השם משפחה.
תפקיד: מוכר העיתונים
גיל: 18
מראה: שיער שחור קצר ופרוע, פוני קצר בצד. יש לו פס אדום בשיער שמתחיל מהפוני ונגמר בקצוות שיערו. עיניים ירוקות כהות, גבוה, אבל לא יותר מדי. צבע עור בהיר ועדין. חסון. פניו נראים ילדותיים מעט, אבל הוא עצמו נראה מלא ביטחון. בעל קעקוע של חרב במעלה גבו, שבקצה ישנה גולגולת ודם. עונד שרשרת כסופה של להבה שהייתה לו תמיד, ממשפחתו.
אופי: מלא ביטחון עצמי, חביב, יכול לקרוא את רוב האנשים בקלות, לא את כולם. הוא יודע להיות מצחיק, אבל יודע שיש רגעים שצריך להיות רציני. הוא עקשן לרוב, ועצמאי. חכם, ומדי פעם אוהב לעשות שטויות. תלוי הרבה פעמים במצב רוח, אבל לא תמיד. יש בתוכו חלק קצת אדיש ומדוכא, הוא מרגיש הרבה פעמים שלא היה צריך לחיות, אבל שומר את זה לעצמו. לא בוטח באנשים בקלות, ויודע להעמיד פנים טוב.
רקע: יתום. כשהיה תינוק נשלח לבית יתומים, ביחד עם שרשרת כסופה. גדל שם עד שהיה בן שתיים עשרה, מאז הוא היה עובד בכל מיני עבודות חלופיות בשביל להרוויח כסף. כרגע הוא מוכר עיתונים. מדי פעם מבקר בבית היתומים. הוא לא יודע כלום על משפחתו. בגיל שש עשרה עשה קעקוע בשביל להרגיש שהתבגר.
משהו נוסף: צייר טוב. אשמח אם תקבלי אותו;)

טוב, אני כותבת את בן המלך. מקווה שיהיה לטעמך :)
שם: פאלאס (Falas) והשם משפחה של המלך…
גיל: 18
תפקיד: בן המלך
מראה: בעל שיער גלי בלונדיני נוטה לג'ינג'י שעובר את כתפיו ועיניים כחולות כהות בהבעה אדישה ורצינית תמידית. גבוה למדי, רזה – לא מאוד – ובעל תווי פנים רכים ונעימים. הוא נאלץ ללבוש את הבגדים המלכותיים אבל הוא ממש לא אוהב אותם. על כף ידו ישנה צלקת שנמשכת מקצה האצבע ועד לאמצע כף היד, ובגב כף ידו יש סימן כוויה עגול עם שוליים משוננים שיוצר סדקים וקמטים בכל פעם שהוא מותח אותה. בכללי החזות שלו דיי מרושלת יחסית לנסיך אבל יש מסביבו מין הילה רשמית שכזאת. משהו כזה: https://www.google.co.il/url?sa=i&rct=j&q=&esrc=s&source=images&cd=&cad=rja&uact=8&ved=0ahUKEwiunpmVn6bPAhWJuBQKHZU0Ac0QjRwIBw&url=http%3A%2F%2Fshanansy.blogspot.com%2F2015%2F01%2Flong-blonde-hair.html&psig=AFQjCNFIK3KzjHK8Ce2rpJuTQV4-f6zpqg&ust=1474745802573217 רק בלי הפירסינג…
אופי: הוא, כביכול, הנסיך המושלם. תמיד מציית להוראות אביו ולעולם לא מפר פקודות. רציני, מנומס ונעים הליכות. מברך לשלום בנימוס וקד גם לזרים מוחלטים וגם לבני משפחה. לא אוהב מגע – חיבוקים וכל זה – ומעדיף תמיד לשמור מרחק מאנשים חדשים וגם מוכרים.
רציני מאוד, אדיש ושנון. יודע בדיוק מה להגיד בכל פעם ולהעיר את הדברים הנכונים. הוא לא חכם במיוחד מבחינת ידע – מתמטיקה, מדע וכל הדברים האלה -, אבל הוא אסטרטג מדהים. מנצח בהכל בזכות חישובים של מאה מהלכים קדימה ומעולם עוד לא טעה. צופה דברים מראש ורק מחכה לרגע שיקרו. הוא מבין מה אנשים יעשו רק לפי צורת הדיבור שלהם ומנתח אדם עד לעצמותיו במבט אחד. הוא כמו מישהו שקורא ספר ומבין רמזים מטרימים שיודע מה עומד לקרות עשרה פרקים לפני שזה קורה.
יהיר ומתנשא ואוהב להרגיש עליונות מסוימת מעל אחרים, לא מכוונה רעה, פשוט ככה חונך, וזה היה הדבר היחיד שבאמת נטמא אצלו.
יש לו איזה קטע עם אסטרונומיה, הוא יכול לשכב שעות ולבהות בשמיים, או לחלופין, לעמוד שעות על גג הארמון ולהביט דרך הטלסקופ על כוכבים רחוקים.
מאוד חולמני ובעל דמיון מפותח, אך בהיכרות ראשונית אי אפשר לראות בו את זה.
שחקן מדהים, מרוב שנותיו עם החוקים הקשים של אביו הוא כבר למד איך להיראות כמו הנסיך המושלם, למרות שהוא בעצם ההיפך הגמור מזה. יודע לתמרן אנשים ולגרום להם לעשות בשבילו דברים שמעולם לא חשבו שיעשו.
הוא מנומס ומאופק, למרות שבתוכו הוא רוצה לצרוח על כולם שילכו ויצאו מביתו, מחדרו, מהחיים שלו. הוא רוצה לצעוק עליהם שילכו לעזאזל ושלא יחזרו לעולם. ויש כמה בודדים שהוא רוצה לקחת חרב ופשוט לערוף את ראשם, אבל אלה בערך שני אנשים שהביאו אותו לרמת עצבים כזאת שבזמן שיחה איתם אצבעות רגליו נעו בתוך מגפיו. אחד מהם הוא אביו. את השני הוא כבר לא זוכר.
הוא שונא את כל עניין המלוכה, ולמרות שמבחוץ הוא הנער הצייתן והמלכותי שהביא ללכידתם של עשות מורדים, גרם לניצחונם במלחמה האחרונה והישות השניה השנואה בכל העולם ההוא אחרי אביו, מבפנים הוא רק רוצה לברוח. הוא רצה למצוא את הפרצה מאחורי תכניותיו ושלטונו של אביו ולצאת משם. שונא את קוד הלבוש המלכותי עם כל המעלים והחפתים מזהב שגורמים לעיניו להסתנוור מרוב זוהר, את המגפיים והנעליים השחורים שלוחצים על אצבעותיו וגורמים לו לרצות לקרוע אותם לגזרים.
בתוך תוכו אצור זעם כה גדול שאם יכול היה לבטא כאנרגיה, היה משמיד את הארמון, הגנים המטופחים שסביבו וכל אחוזה שליד.
רקע: מגיל קטן חונך לנימוסים והליכות, הלך לנשפים ונפגש עם מאות שרים ואנשים נחשבים בעולם. הולבש בגדים מעוצבים ומחוייטים בדיוק למידותיו, סורק וסופר בהתאם לטעמו של אביו.
הוא ידע על כל מה שקורה מחוץ לארמון והכיר כל אדם באותו עולם בשמו, גילו ומראהו, ולמרות זאת חי בבדידות מוחלטת. לא היה לו מי שישחק איתו ולכן בילה את רוב זמנו בקריאת ספרים, משחקים עם עצמו בגנים הענקיים וצפייה בכוכבים. מהספרים הוא למד על התנהגויות האדם, מהמשחקים הכיר את הבדידות והשמיים העצומים הזכירו לו תמיד שהכל אפשרי.
משהיה בן חמש, התחילו להגיע באופן קבוע כל חודש שני מבוגרים וילדה. המבוגרים ואביו תמיד פנו יש לחדרי האירוח ואילו הוא והילדה נשארו לבדם בחוץ. מהשניה הראשונה שראה אותם הוא קלט את החנפנות על פניהם ובקולם והם הגעילו אותו כמעט כמו שנגעל מאביו, שהאמין לכל מילה שיצאה מפיהם. הילדה לעומת זאת, הייתה ההיפך הגמור מהוריה. בכל פעם שהגיעו הוא רצה את המבט המרדני וחסר הסבלנות על פניה ואת השנאה היוקדת בהן בכל פעם שהביטה בו. הוא הבין מהרגע הראשון שראה אותה צופה בו שהיא שונאת אותו בכל ליבה, והוא ידע שאם לא היה כל כך סקרן הוא היה שונא אותה גם בעצמו. כל פעם שהמבוגרים היו נכנסים לחדר לערוך עוד שיחת חולין מתחנפת הם היו אומרים להם לשחק יחדיו. הם לא ידעו שברגע שנסגרה הדלת שניהם היו פותחים בקרב מבטים חד צדדי מצד הילדה ואדישות מוחלטת לקיומה מצידו.
כך זה היה בערך עד שהיה בן חמש עשרה, כשהגיעו ליום הולדתו. הוא עוד היה בחדרו כשראה אותם נכנסים בשערים ומאחוריהם משתרכת בחוסר רצון בולט ביתם, לבושה בשמלה אדומה ומגונדרת ונראית כאילו הלבישו אותה עליה בכוח. כשנכנס לאולם הנשפים ואחרי שבירך כל אחד אחד מאלפי האנשים שהגיעו, הוא פנה לחפש אותה. משום מה היה לו חשק בלתי מוסבר לדבר איתה. הוא מצא אותה בגינה האחורית נשענת על אחד העמודים בבקתת התה שמעולם לא הבין את פשר קיומה, פשוט עומדת שם ובוהה בנקודה לא ידועה במרחק. כשאזר אומץ והתחיל להתקדם לעברה דרך על ענף יבש – שהגננים כנראה שחכו לטאטא – והיא הפנתה את מבטה לכיוונו בהפתעה. הוא עצמו כל כך נבהל ששכח לגמרי לשם מה הגיע לשם בכלל ומפיו יצאו רק המילים "החצר האחורית מחוץ לתחום", מה שהיה נכון, אך ממש לא היה לו אכפת לו מזה. מבטה של הנערה הפך בשניה ממופתע לנזעם והיא התנתקה מהעמוד והלכה משם. מאז, בכל פעם שהגיעו הוא אפילו לא טרח לצאת מחדרו ורק עקב אחריהם עד שנכנסו ואז חזר לספרו או למה שעשה באותו רגע.
הוא ידע על המורדים כל חייו, ולמרות שגם לתפיסתם של כמה עשרות מהם תמיד חלם להצטרף יום אחד. בהיותו בן שבע עשרה, הוא ניסה לעזור לחבורת מורדים לברוח מאגף הכלא אך נתפס ורותק לחדרו למשך שנה בפקודת אביו. עכשיו השתחרר ומנסה למצוא כל דרך לברוח מהכלא הזה הנקרא 'ארמון' שהוא כבול בתוכו כבר שמונה עשרה שנים.
משהו להוסיף: סיפורים1, אני מקווה שזה בסדר מצידך שהכנסתי את הדמות שלך לרקע שלו.
דיפ (אפשר לקרוא לך ככה?), אני מקווה שהוא בסדר.

שם: רומיאו אורטגה
תפקיד: מורד.
גיל: 19
מראה:
רומיאו אוהב לגלח את השיער. הוא מסתפר עם מכונה ומשאיר כסנטימטר שיער בראשו.
כאשר הוא מסיים להסתפר, הוא אוהב לגלח צורות בשיער. זה לא יפליא אם בצד האחורי של הראש יהיה צורה של אצבע משולשת או המילה FUCK (אבל לא תמיד). כל שבועיים הוא מסתפר ויש לו צורות חדשות.
הוא אוהב את הלבוש הגותי. בגדים שחורים, קצת שרשראות וכו'.
הוא נראה טוב. יש לו את כל הנתונים להיות דוגמן (Bad Boy)
אופי:
רומיאו הוא קודם כל אנרכיסט ושונא את הממסד. בנוסף הוא אגואיסט וחושב רק על עצמו. האחרים לא מעניינים אותו.
הוא הצטרף למורדים בגלל שהוא נגד הממסד. לכן, אין לו את הפטריוטיות.
יש לו כריזמה מטורפת והוא נראה ממש טוב אבל הוא גם מניפלטור מהדרגה הראשונה.
הוא אוהב לגרום לאנשים לבצע דברים בשבילו.
אנשים רוצים להיות סביבו כי אז הם נחשבים 'מקובלים' אבל הוא לא יבחל באמצעים אם מישהו יחרוג ממה שהוא רוצה. אם קורה דבר כזה אז הוא משתמש במניפולציה כדי שאחרים יעשו את העבודה במקומו ויסלקו את אותו אדם. ככה ידיו נשארות נקיות.
הוא אדם שאוהב להסתנן למפקדה או משהו בסגנון של סוכן כפול ולגרום לאחרים לבטוח בו. בסוף הוא בוגד בהם והוא ממש נהנה לראות את ההבנה שלהם שהוא בעצם לא איתם אלא נגדיהם… זה מסב לו עונג.
רקע:
רומיאו הוא בן יחיד שגדל בבית עשיר ומיוחס למלך. אביו ואימו לימדו אותו נימוסים והליכות ואת ההתנהגות בכל הטכסים שיש (מכאן נובע הקלות להסתנן למקומות כסוכן כפול). הוא היה ממושמע מאוד. לכן, לא היה צחוק ומשחקים בבית. אבל לנגן על פסנתר (או כינור או כלי אחר) הוא יודע. בבית הספר הוא היה מאוד מיוחס וקיבל הטבות. הוא למד לתמרן ילדים שרוצים להיות קרובים אליו. הוא נהנה מזה… ממש נהנה מזה.
אבל הלחץ האדיר עליו להשיג ציונים ולהפגין כישורים פשוט גמר אותו.
הוא ברח.
הוא שונא את בית הספר ושונא את הממסד האחראי על החינוך שהוא קיבל.
המורדים קיבלו אותו בידיים פתוחות אך הוא יודע שמתישהו הדרכים בינו לבין המורדים יפרדו… הרי זה ממסד אחר והוא שונא כל ממסד שהוא.
משהו נוסף:
בכדי להזכיר לעצמו למה הוא אנרכיסט בימים קשים (בייחוד אם הוא ניצל על ידי המורדים) אז הוא מנגן. ככה הוא זוכר את השיעורים ואת המכות וההפלקות שהוא קיבל כדי שיצליח לנגן טוב. כולם מתפעלים מיכולת הנגינה שלו אבל הוא עושה זאת כדי לתדלק את השנאה. השנאה לכל ממסד… גם של המורדים.

אוקיי ממש אהבתי את הבן של המלך אולי אני יעשה בו כמה שינויים קטנים ואת מוכר העיתונים הוא מתאים בול למה שרציתי. בקשר למורדים… הם נראים כמו חבורה שבכלל לא רוצה להיות חבורה קצת כמו יחידת המתאבדים… חחח בכל מקרה חסר עד מורד אחד או אפילו שניים(בנים כאילו) ואת האישה שעובדת עם המלך שהיא לא אמורה להיות רעה או משהו פשוט… עושה את העבודה שלה.
בכל מקרה אשמח עם תרשמו ואוכל להתחיל :)))

אני שמחה שהמוכר עיתונים יצא טוב^^, אם לא יירשמו עוד הרבה אני אשמח לעשות עוד דמות;)

אם זה אפשרי, אשמח לכתוב לך עוד דמות :)

אני אשמח אם תרשמו עד דמויות ^^

אוקיי;) אני חושבת שאעשה זאת מאוחר יותר.

שם: ג'יליאן מור, ובקיצור ג'יל.
תפקיד: מורד.
גיל: 17
מראה:
שיער בלונדיני כהה שארוך ומזדקר לכל הכיוונים, עיניים בצבע דבש, הלחיים שלו סמוקות רוב הזמן ויש לו שיניים עקומות קצת אבל לא בצורה מכוערת. הוא בגובה ממוצע ולא רחב או שמן. יש לו צלקת על גב כף היד השמאלית שנמשכת עד למרפק שלו ועוד אחת מאחורי האוזן ונמשכת למטה חמישה סנטימטרים בערך עד הצוואר. השיער שלו מסתיר את הצלקת ליד האוזן והוא תמיד לובש חולצות ארוכות שמסתירות את הצלקת ביד. הוא מחייך המון.
אופי:
מלא ברעיונות גדולים ומטופשים לשיפור העולם, בעל חוש הומור ונאמן מאוד. אוהבת לחשוב מחוץ לקופסא ורוב הרעיונות שמציע חסרי כל הגיון. אימפולסיבי ורועש, תמיד משמח להיות לצידו. חבר טוב.
רקע:
כשהיה קטן אביו, שהיה נפח זכוכית, היה לוקח אותו לעבודתו, וג'יל היה שולייתו, עד שבערך כשהיה בן 12 פרצו לסטודיו של אביו והחרימו לו את כל העבודה בטענה שגויה שהוא חייב כסף לממלכה. הם הרסו למשפחתו את הפרנסה ואביו התאבד כמה חודשים אחרי זה. אימו הייתה שבורה אחרי המוות והחלה לשתות, והייתה מבזבזת את כל הכסף שלהם על שתייה. אחרי חצי שנה כזאת כשאכל בקושי ואף אחד לא דאג לו, ילד בן כמעט 13 שמסתובב לבד ברחובות, הוא החליט לברוח. הוא חיי לבד עד שמצא את המורדים והצטרף לשורותיהם.
את שתי הצלקות הוא קיבל מאימו השיכורה שהענישה אותו על דברים שהמציאה. למרות הילדות הקשה שעבר, כל עוד לא היו מזכירים לו את ילדותו, היה ג'יל בחור שמח ואופטימי. הוא ידע שכמו שהוא יצא מהמצב הקשה בו היה ופגש את המורדים האחרים, אז הכל יכול להסתדר. אנשים שהיו שומעים את הסיפור שלו היו בהלם מהגישה שלו למרות עברו. ג'יל הוא אדם חזק אבל הוא צנוע ולא מחזיק מעצמו כאחד כזה.
משהו נוסף:
את יכולה להשתמש בו להפוגה קומית וכאלה דברים, את יכולה להשתמש בצלקות שלו בתור גורם שיגרום לו לספר לאנשים את הסיפור שלו כי הוא ממש לא אהב לספר אותו. אני חושבת שכל חבורה זקוקה לאחד אופטימי ושמח. אה, והמראה טיפה שואב השראה מנייל הוראן, אם קשה לך לדמיין אותו :)

את צריכה עוד מישהו? אני אשמח לכתוב עוד :)

בנוגע למה שכתבתי קודם, האמת שהייתי שמחה לכתוב בת מורדת, אבל אם את צריכה בן אז אני חושבת שכדי שתבקשי ממישהו אחרXD
אם בכל זאת את רוצה בת, אני אשמח לכתוב.

מצטערת אני צריכה עד שתי מורדים אבל את יכולה לכתוב את האישה שעובדת אצל המלך היא צריך להיות ביבות גיל 30 כזה

אני אכתוב מורד :)
שם: מיקו נובר
גיל: 16
תפקיד: מורד
מראה: בעל שיער כחול-ירוק-כתום זוהר מתולתל ופרוע שמגיע בערך עד אמצע גבו ועיניים אפורות בהירות כל כך שנראות כמעט לבנות. צבע עורו בהיר, הוא גבוה ורזה מאוד, בעל תווי פנים חדים וברורים ותמיד עם מבט עייף בעיניים. מצד אחד הוא נראה מאוד ילדותי ומצד שני כמו אדם בוגר ורציני.
אופי: כמו מראו, באופיו קיימים שני צדדים- הילד הקופצני והאופטימי בן הששש עשרה, והאדם הבוגר באופן בלתי מוסבר שהוא יכול להיות.
כילד בן השש עשרה- הוא קופצני, נמרץ, ילדותי מאוד ואופטימי בצורה בלתי רגילה. הוא חברותי ויכול להתיידד עם כל אחד, גם המופנם והמרוחק ביותר. הוא משמש כסוג של דבר בין חברים בארגון הזה של המורדים, בלעדיו הוא היה מתפרק כבר מזמן. אופטימי בכל מצב, גם כשהכל נראה אבוד הוא תמיד ימצא את הדרך הטובה ביותר להיחלץ מהמצב הזה ולהעביר אותו לצד הטוב. הוא צוחק מכל דבר גם אם הוא לא אמור להיות מצחיק ומחייך המון. יש לו חוש הומור גרוע ובלתי מובן בעליל. ברוב השיחות איתו הוא צוחק על עצמו ואחרים מצטפים אליו. נזהר מאוד לא לפגוע באנשים למרות שהוא נוטה לזרוק הערות לא קשורות שלפעמים יכולות להיות קצת פוגעניות. חסר טאקט ולפעמים יוצא בהצהרות לא קשורות לכלום, בשיחות רציניות רוב הזמן, שמעלות באנשים רצון עז לירות בו במקום.
כאדם הבוגר שהוא- רציני מאוד. יודע להעיר את הדברים הנכונים ולהיות במקום הנכון בזמן הנכון. חכם מאוד ויודע להשתמש בידע הזה לטובתו ולטובת הכלל, מה שיוצר הרבה מאוד סכסוכים בגלל דברים שהוא מסתיר מאנשים כי הוא חושב שזה יכול לפגוע בהם. מאוד מגונן ואכפתי ולפעמים מדבר כמו אדם בן שבעים פלוס עם ניסיון חיים של שנים למרות שהוא רק בן שש עשרה.
עכשיו, מה שהוא בכללי בלי שום קשר לשני הצדדים האלה- נאמן מאוד ואמין. לא סומך על אנשים בקלות אך בכל זאת משתף פעולה עם כולם. מאוד פזיז ולפעמים זה יוצר מצבים מאוד מסובכים בינו לבין מורדים אחרים. אמיץ ובעל יכולת בלתי מוסברת להיחלץ ממצבים שנראים בלתי אפשריים. הוא טוב מאוד בלחקות ולהתחקות לאנשים ותפקידו העיקרי הוא הסתננות והשגת מידע.
רקע: הצטרף למורדים בגיל שמונה בגלל שרק אז הסכימו לקבל אותו. משפחתו היא מהמעמד הגבוה וקרובה מאוד למלך וכל הזמן הוא נלקח לפגישות ונשפים ועוד כל מיני אירועים שמצטיירים בדעתו כמשעממים במיוחד.
מאז שהוא זוכר את עצמו הוא שנא את כל זה וניסה בסתר להצטרף למורדים, שלא הסכימו לקבל אליהם ילד כל כך צעיר. עד שהביא להם פיסת מידע חשובה מאוד על המלוכה והם נכנעו. מאז הוא עבד בעיקר בהסתננות והשגת מידע. בכל אירוע שמשפחתו לקחה אותו אליו – הם לא יודעים שהוא חלק מהמורדים – הוא היה מתחמק ומסייר בארמון מבלי להיתפס, חוץ מכמה פעמים שכמעט ראו אותו אבל הוא היה נעלם בשניה האחרונה.
כשהיה בן ארבע עשרה נתפס את ידי בן המלך והובא למעצר במרתפים. במשך שנה בערה בו השנאה לנסיך היהיר שחשף אותו, עד שיום אחד הוא ראה אותו מסייר במרתפים ונעצר מול תאו. בלי שום סיבה הנראית לעין, הוא שחרר אותו וזירז אותו לצאת משם. ברגע שמיקו יצא מדלת המרתף שהיה כלוא בו הוא ראה שומרים מגיעים ותופסים את בן המלך. מא הוא לא ראה אותו יותר, לא בנשפים, לא בפגישות ולא באירועים.
משהו להוסיף: אני מקווה שזה בסדר שקישרתי את הרקע שלו לרקע של בן המלך, פשוט כתבתי גם את הדמות שלו והרגשתי צורך מוזר לקשור בניהם.
חוץ מזה אני מקווה שהוא בסדר ושתקבלי אותו :)

לא כל כך אהבתי את הקטע שכל המורדים מקושרים למלוכה ואף אחד לא מגיע באמת מהממלכה אטו מה שזה לא יהיה אבל לא משנה אולי אני יעשה קצת שיפוצים בדמויות בכל מקרה חסר עד מורד אחר רצוי זה שינהיג את כולם והאישה שעובדת עם המלך ואני מתחילה^^

אוף רציתי לעשות מורדת.^.
אבל בסדר. למרות שאני לא חושבת שאני אוכל לעשות את הדמות של המשרתת טוב, שוב, אני לא קראתי משחקי הרעב.
אני יכולה לעשות את המנהיג של המורדים? אני דיי מעדיפה.

תודה.
שם: ג'ף ברוטו
גיל: 19
תפקיד: מורד
מראה: שיער בצבעים חום, ירוק, אדום,שחור ואפור, פרוע וקצר. עיניים כחולות בהירות, אף קטן. שזוף קצת. חסון, נראה גברי. בעל מבט רציני. יש שלו פירסינג באף ובשפה. גובה בינוני.
אופי: רציני מאוד. קשה להתחבר אליו, הוא צנוע מאוד ולא סיפר את הסיפור שלו לאף אחד, כנראה גם לא יספר. הוא מאוד קשוח, אבל לרוב הוא מתנהג לאנשים בנועם, ומנסה שלעזור לאנשים. הוא אוהב לצחוק ולחייך, אז למרתו גישתו הקשוחה הוא אוהב לצחוק עם אחרים הרבה. הוא עומד על דעתו, וכשמדברים על בני המלוכה הוא לרוב לוחץ את ידיו בזעם. הוא מנסה שלא להפגין הרבה כעס.
הוא תמיד מכיר את כולם ויודע להשיג דברים בדרכים שונות. הוא חכם ואמיץ, מסתכן הרבה.
הוא אוהב להיות עם עצמו ולשכוח מהכל, לפעמים מעופף. הוא אף פעם לא שוכח את הסיבה שהוא מורד. הוא גורם לאנשים להרגיש רצויים, ואוהב להחמיא לאחרים. אבל שוב- הוא תמיד יישאר קשוח, וגם קפדן.
הוא בעל כושר שכנוע מצוין.
רקע: נולד למשפחה ממוצעת, והיו לו אחים קטנים. הוא היה צריך לעבוד מגיל 12 בשביל לעזור למשפחתו, למרות שלא היו עניים ביותר. למרות זאת, חיוו היו טובים והוא היה שמח.
חיוו היו כך עד שהגיע לגיל 14, כאשר אבא שלו התאבד מסיבות לא ברורות. לאחר מכן, משפחתו הדרדרה ואימו ניסתה להתאבד כמה פעמים ללא הצלחה. ג'ף הרגיש נורא, הוא בכה הרבה פעמים, כמובן בסתר.
כשהיה בן 16 אימו מתה, ואחרי כמה חודשים משפחת המלוכה לקחה את אחיו הקטנים, שהיו ציירים מוכשרים, והרגו אותם. באותו זמן ג'ף ביקש תשובות מהמלך- למה עשה זאת? אך בני המלוכה התעלומה ממנו לגמרי.
אחרי כמה זמן הוא גילה שהכל הייתה תוכנית של המלך: הוא כפה על אביו לעשות דברים נוראיים למען שעשועו האישי, עד שאביו לא יכל לסבול זאת והתאבד. אחרי זה הוא גרם לאימו למות ב"תאונה" לכאורה, מכעס על אביו. אחרי זה הוא גם גילה שאחיו הקטנים ידעו זאת, אבל לא רצו לגרום לו לרצות נקמה, וגם כי הם לא הסכימו לצייר למלך ציורים לארמונו, אז הוא הרג אותם.
לאחר שגילה זאת, הוא שנא את מלך שנאה נוראית, ואת כל בני המלוכה, והפך את כל העצב שבו לשנאה.
את המידע הוא קיבל מאנשים שקראו לעצמם המורדים, ורצו שיצטרף אליהם. בזמן הזה הם היו מעט, ולאט ג'ף הפך לאחד מה"מנהיגים". הוא מאמין שצריך להרוג את המלך ואת כל בני המלוכה, וחיי בשביל מטרה זו- כלומר חי בשביל נקמה.
משהו נוסף: אני מקווה שתקבלי אותו, ואני מקווה שלא הגזמתי ברקע, כי חשבתי שזה מתאים למישהו שהוא חשוב בתוך המורדים.