עומק – פרק שישי

ארמטיס הייתה הראשונה לצאת מן הסירה ברגע שהיא עגנה ליד האי הקטן. היא לא התרגשה במיוחד, או הייתה בהלם מן המבנה מולם, אלא לקחה את המזוודה שלה והתקדמה לעבר הבנים שעמדו ליד הכניסה והגיעו מספר דקות לפניהם.
סיאנטה המשיכה לשבת במקומה ליד גרייט, תוקעת את מבטה בבניין הגדול מולה, שהיה בעל שלוש קומות. הבניין היה בעל צבע כחול אחיד, והגג העגול שלו היה המשך הקירות. היה מספר מצומצם של חלונות קטנים ועגולים, ודלת הכניסה הייתה גדולה, עשויה ממתכת. המבנה לקח את רוב השטח של האי. הוא היה מספיק גדול כדי שהוא יכיל בו כל מה שהם צריכים.
מארס עמד מחוץ לסירה, עוזר לטובר ואוור לצאת ממנה. גרייט קמה מיד אחרי שראתה את שתיהן יורדות, מביטה בסיאנטה בזמן שהיא לוקחת את המזוודה שלה.
"את באה?" היא שאלה אותה. סיאנטה הנהנה, מנתקת את מבטה מן מבנה ההכשרה ולוקחת את המזוודה שלה גם היא.
מארס עזר גם לשתיהן לרדת. זה לא שאייס נראה פחות נחמד, הוא פשוט נראה יותר קשוח לדעתה של סיאנטה. הוא היה יותר מבוגר, יותר סמכותי, וכנראה עבר יותר דברים בחיו, בניגוד למארס שנראה עדיין צעיר.
כשאנדרה שם לב שסיאנטה ירדה מן הסירה. הוא התקדם לכיוונה וחייך אליה. "איך הייתה הנסיעה?" הוא שאל, מפנה את השאלה לשתיהן.
"נחמדה." סיאנטה אמרה בכנות, וגרייט הנהנה בהסכמה.
"שמח לשמוע." הוא אמר. "הם אמורים לערוך לנו סיור עכשיו. אייס אמר שיהיה לנו זמן להתארגן בחדרים שלנו אחרי הסיור."
גרייט הנהנה והתחילה להתקדם לעבר כניסת הבניין, סקרנית. היא עדיין נראתה עצובה, אבל היא הפסיקה לבכות, וזה גרם לסיאנטה שמחה מסויימת.
סיאנטה הרימה את מבטה מן החול, ואז הביטה באנדרה. הוא לקח את המזוודה מהיד שלה והתחיל להתקדם איתה לעבר הכניסה של הבניין, ששם שמו את שאר המזוודות. היא הודתה לו פעם נוספת.
רק לשניה היה נדמה לה שהכל יהיה בסדר. היא הכירה שני אנשים חדשים שנראו לה נחמדים. שאר הנערים שאיתם היא תצטרך לחיות מאותו רגע לא נראו נוראיים. ואפילו אייס, המאמן שאמור להיות כביכול הקשוח, עמד וצחק מהבדיחות של הנערים לידו.
אבל אז היא התחילה לחשוב מה ההורים שלה עושים ברגע הזה. היא דמיינה אותם יושבים באותו שולחן אוכל קטן שיש להם בבית, אוכלים בשתיקה ומביטים באותו כיסא שהיא הייתה אמורה לשבת בו. הם לא ציפו שהיא תבחר, לפחות כך היא בטוחה. הם לא רצו שהיא תלך, אבל לא הייתה לה ברירה.
שלושתם נעמדו ליד הכניסה והתחילו לדבר בניהם. המצב-רוח של גרייט היה טוב.
סיאנטה ניסתה להראות קשורה בשיחה, למרות שהראש שלה היה במקום אחר לגמרי. היו כמה פעמים שאנדרה שם לב לזה, והיא רק אמרה משהו כדי לפצות על כך והמשיכה להתעסק במחשבותיה. כך עברו מספר דקות, עד שמארס סימן לכולם להתקרב לכניסה.
כששאר הנערים הגיעו, אייס התחיל לדבר. "תגידו להתראות לסביבה. כמו שאמרתי קודם, אתם לא עומדים לצאת בחודשיים הקרובים מן המבנה ללא הוראה של אחד המאמנים. אתם תעקבו אחריי בזמן שאני אעשה לכם את הסיור, ומארס יטפל במזוודות שלכם."
הוא פתח את הדלת הגדולה לרווחה עם ידיו. כולם התחילו להכנס בסקרנות, וסיאנטה הייתה מהאחרונים לדרוך באותו מבנה. רק כאשר הדלת נסגרה אוטומטית אחרי הנער האחרון שנכנס, היא התחילה לבחון את החדר מולם.
הקירות היו עשויים מקרמיקה שהייתה צבועה בצבע כחול פלדה בהיר. לרצפה והתקרה היה צבע דומה, רק שהוא היה הרבה יותר כהה. לקצוות החדר הייתה צורה עגלגלה, והמרחב מולם היה כה גדול שסיאנטה הייתה בטוחה שהוא תופס את כל הקומה הראשונה.
בצד השמאלי של החדר היה מן סלון גדול. היו בו שלוש ספות גדולות שיכולות להכיל ארבע אנשים בכל אחת מהן. הספות היו בצבע טורקיז חיוור, והיו עליהן כריות בצבע ציאן בהיר. בין שלושת הספות היה שולחן גדול העשוי מזכוכית.
זה נראה כמו מקום נחמד לשבת בו ולדבר, להעביר את הזמן שלהם.
בצד הימני של החדר, זה שיותר רחוק מדלת הכניסה, היה מטבחון קטן. הוא היה כולו מעוצב באותו צבע טורקיז חיוור כמו של הספות. המקרר הכהה שעמד ליד השיש היה בגודל של שני מקררים. היו שני כיורים, ומעליהם היו ארונות מטבח גדולים. על הדלפק הייתה קערה גדולה עם פירות בתוכה, ולידה היה מתלה כוסות.
באותו צד ימין של החדר, בחלק היותר קרוב לכניסה, היה שולחן סעודה. הוא לא היה גדול כמו זה שאכלו בו היום, אבל הוא היה גדול יחסית לשולחנות שהיה אפשר למצוא בבתי מגורים. היו בו 14 מקומות ישיבה – 6 בכל צד, ועוד 2 בקצוות. שולחן הזכוכית, שהתאים לאותו שולחן שעמד בסלון, היה מכוסה במפה בצבע מי ים. באמצע היה אגרטל גדול ולבן, שבתוכו היו פרחים רבים בצבע כחול-שמיים יפה.
סיאנטה הופתעה לראות את המקום בצורה כזאת. היא ציפתה עכשיו להכנס למקום שיראה כמו מוסד, אולי כמו פנימייה. היא לא הייתה בטוחה למה לצפות, אבל בטוח לא למשהו כזה. זה הרגיש לה כמו בית לכל דבר, שפשוט היה הרבה יותר גדול מבתי מגורים רגילים. זה נראה שיש להם גישה חופשית להכין את האוכל שלהם, ואין חדרי אוכל כמו שהיא חשבה שעומד להיות.
אייס התחיל להתקדם לעבר המדרגות שהיו בין הסלון והמטבח. המדרגות התפצלו – גרם מדרגות שהוביל למעלה, לקומה השניה, וגרם מדרגות נוסף שפנה מטה. בזמן שהוא דיבר והסביר להם על כל דבר בחדר הזה, סיאנטה בחנה אותו שוב.
"זאת הקומה הראשונה. כמו שאתם רואים, יש לכם מטבחון שבו תוכלו להכין אוכל מתי שתרצו. יש זמנים של ארוחות, אבל במידה ולא שבאתם מהן, או שתקף אותכם הרעב, תוכלו לגשת לכאן. יש גם פינת ישיבה שבה תוכלו להעביר את הזמן החופשי שלכם, אבל תסמכו עליי – לא יהיה לכם.
"כמו שאולי לא שמתם לב, יש מתלה ליד הכניסה. אתם לא עומדים להשתמש בו בזמן הקרוב, כי יש לכם בארונות משהו דומה, אבל כשתתחילו לצאת למשימות מחוץ למבנה זה יעזור לכם." סיאנטה הביטה מבולבלת לאחור, מסתכלת על דלת הכניסה הסגורה. רק ברגע הזה היא ראתה את זה – מתלה גדול מחובר לקיר, שמתחתיו במקום אותה רצפה מוכרת יש מספר חורים, כמו תעלת אוורור. "מן החורים יוצא אוויר חם שיחמם וייבש את הבגדים הרטובים שלכם. בגלל שתהיו ביחסים מאוד טובים עם מים מהיום, אתם תצטרכו את זה."
בגלל שסיאנטה תקעה את מבטה באותה תעלת אוורור, היא מעדה כשהיא הגיעה למדרגות. אנדרה תפס אותה שניה לפני שהיא נפלה, ורק אז היא הבחינה בכך שכולם התחילו לעלות במדרגות. היא נהייתה מאוד מובכת מכך שלא שמה לב לכך, והמשיכה ללכת במהירות, מסתכלת על הדרך מרגע זה.
כשהם הגיעו לקומה השניה, בצד שמאל ליד המדרגות, הייתה דלת בצבע כחול. אייס פתח אותה וכולם נכנסו אחריו לתוך החדר הקטן. ספרייה.
החדר היה יחסית קטן, אבל הוא לא הכיל הרבה במיוחד. בקיר הקרוב לדלת הכניסה בצד שמאל, ובקיר הרחוק ביותר מהדלת, היו מדפים מלאים בספרים. בקיר הימני, מתחת לשני חלונות קטנים, היו שני שולחנות כתיבה העשויים מזכוכית.
ליד דלת הכניסה הייתה ספה המכילה ארבע מקומות, זהה לספות הנמצאות בקומה הראשונה.
"כאן זאת הספרייה. רוב הספרים כאן הם ספרים הקשורים לכוחות יסוד המים, להיסטוריה של המסדר שלנו, ובעיקר מידע חיוני בשבילכם. בגלל שאין להם שולחנות בחדרים שלכם, אתם יכולים להשתמש באלו שכאן, למרות שאתם לא באמת תצטרכו אותם."
אייס יצא מן החדר. בגלל שסיאנטה אפילו לא הספיקה להכנס לתוכו, היא נשארה לעמוד באותו מקום, ורק סובבה את ראשה לעבר המסדרון הקטן שהיה באותה קומה מצד ימין.
בקצה המסדרון היו שתי דלתות צמודות אחת לשניה. ליד הדלתות, בכל צד, הייתה עוד דלת נוספת. הדלתות היו זהות לדלתות של הספרייה, רק שהיו טיפה יותר קטנות. ליד הדלת השמאלית ביותר, היה לוח מודעות גדול, שהיה ריק לחלוטין.
"כאן זה המגורים שלכם." אייס הסביר בזמן שהוא התקדם לעבר הדלתות. אחרי שהוא אמר את המילה מגורים, חלק מהנערים הלכו אחריו במהירות בגלל הסקרנות שלהם.
"בצד ימין, זה חדר המגורים של הבנים והמלתחות שלהם." הוא אמר, מצביע על הדלת שנמצאת בצד הימני יותר, ועל דלת השירותים הצמודה לדלת השירותים השניה. "בצד שמאל, זה המגורים והמלתחות של הבנות. יש חדר אחד לכל 5 נערים, אותו דבר לגבי המלתחות. מותר לכם להכנס למגורים של המין השני, אבל אסור לכם להכנס למלתחות. אסור לנעול את המגורים אם נמצאים שם בנים וגם בנות."
לפתע סיאנטה שמעה גיכוח מאחד הנערים. זאת הייתה ארמטיס, שהביטה בזלזול מסויים באייס.
"תצחקי כמה שאת רוצה, גברת צעירה." אייס אמר כשהוא שם לב לזה. כשהוא אמר את זה במילים האלה, זה גרם לסיאנטה להבין כמה צעירים היא וכל מי שמסביבה, ולמרות זאת כבר מצפים מהם לעזוב את הבית בכזאת קלות.
"אני פשוט לא מבינה למה אסור." ארמטיס אמרה ללא בושה. לא נראה שאכפת לה להגיד דברים לא נכונים, להתחצף. ברגע שסיאנטה ראתה אותה בפעם הראשונה היא הבינה שהיא מסוג האנשים שעושים מה שהם רוצים.
"אם זה לא היה מובן עד עכשיו, אסור לכם להיות במערכת יחסים." הוא אמר את זה בכזאת פשטות, כיאלו הם היו צריכים להסיק את זה לבדם. "אתם צריכים להתרכז רק בהכשרה, לא בשום דבר אחר. אם תהיו במערכת יחסים, כל מה שתעשו יהיה סביב זה. בגלל זה, זה אסור עד סוף ההכשרה."
"אבל ההכשרה היא שנה."
"נכון." אייס אמר, לא לוקח את זה בתור משהו רציני כל-כך כמו ארמטיס, שנראתה המומה מהחוק הזה. לסיאנטה לעומת זאת זה לא באמת הפריע. היא לעולם לא התנסה במשהו כזה, לעולם לא הייתה במערכת יחסים או התאהבה במישהו. אבל זה כן העציב אותה במקום מסויים. היא הרגישה שהיא מפספסת משהו.
כשאייס עבר אותם והתחיל להתקדם חזרה למדרגות, סיאנטה הביטה לשניה באנדרה. היא ראתה שיש על פניו הבעה מאוכזבת, והיא לא הבינה למה. האם הוא גם נגד החוק הזה, כמו ארמטיס?
"אסור לכם לעלות למעלה," אייס הצביע על גרם המדרגות הנוסף שהוביל לקומה השלישית והאחרונה ליד הספרייה. "אלא המגורים שלנו, המאמנים. יש לכם שעה להתארגן, ואחרי זה תרדו לקומה התחתונה, לאימונים הראשונים שלכם."
הוא ירד, וכולם הביטו אחד בשני לשניות אחדות.
סיאנטה הרגישה מוטשת. היא דמיינה את עצמה נחה במשך שעה שלמה, למרות שהיא ידעה בתוכה שהיא לא באמת תצליח. גם אם היא תנסה להרדם, או אפילו לשכב במיטה לדקות אחדות, המחשבות יתקיפו אותה והיא תשקע בגעגועים הביתה.
גרייט לקחה את ידה של סיאנטה ומשכה אותה לתוך החדר של הבנות. סיאנטה הלכה אחריה, מחכה שארמטיס שהייתה ליד הדלת תפתח אותה.
הדלת נפתחה ומולם היו שלוש מדרגות קטנות. ארמטיס נכנסה במהירות לבפנים, ואחריה טובר ואוור. גרייט גם התרגשה להכנס, אבל בגלל שסיאנטה התעקבה עם מבטה על אנדרה, שתיהן נכנסו אחרונות.
הקירות של החדר היו כמו כל הקירות שהם ראו עד עכשיו. החדר היה ארוך, מאוד, והיה מחולק לחמישה אזורים קטנים.
בחלק השמאלי של החדר היו מיטות. הן היו צמודות לקיר, והדבר שהפריד בניהן היה חומות קטנות מקרמיקה, שהגיעו לגובה המותניים של סיאנטה. החומות היו באותו צבע של הרצפה הכהה. המיטות היו בצבען של הקירות, בגוון יותר בהיר.
ליד כל מיטה הייתה שידה עם שלוש מגירות, שהידיות שלהן היו בצורת עיגול.
בחלק הימני של החדר, מול כל מיטה, היה ארון גדול, דומה בסגנון ובצבע לארונות המטבח שראו קודם לכן.
עד שסיאנטה בחנה את החדר עד סופו, הבנות כבר קפצו על המיטות ותפסו אותן. כולן חוץ ממנה ומגרייט, שעמדו ליד דלת הכניסה, עדיין לא עלו בשלושת המדרגות הקטנות.
טובר ואוור התחילו לריב מי תקבל את המיטה שהכי קרובה לדלת הכניסה. לבסוף טובר וויתרה לאוור, והלכה למיטה השניה הקרובה לדלת הכניסה.
בניגוד אליהן, ארמטיס רצתה את המיטה הרחוקה ביותר, זאת שנמצאת ליד החלון הקטן והיחיד בחדר.
"היא מלחיצה אותי." גרייט אמרה בקול חלש לסיאנטה, נזהרת שלא ישמעו אותה. היא התכוונה לארמטיס.
סיאנטה הנהנה, מבינה מה היא מנסה להגיד לה. "תישני ליד טובר. אני אשן ליד ארמטיס."
גרייט חייכה אליה והתקדמה במהירות לעבר המיטה האמצעית בחדר, זאת שהן קבעו שתהיה שלה.
סיאנטה ראתה שכל המזוודות שלהן היו בכניסה לחדר. זה הפתיע אותה. היא לא הבינה איך מארס הספיק להביא את המזוודות לכאן. הם רק עצרו בספרייה למספר שניות קצרות – איך הוא הספיק לשים את המזוודות בחדרים ולהעלם?
היא ניסתה לא להתעסק בכך יותר מדי, ופשוט תפסה את המזוודה שלה וגלגלה אותה לעבר המיטה שלה. כשהיא הביטה הצידה, היא ראתה שארמטיס כבר מתחילה לסדר את הארון שלה. היו לה הרבה בגדים שחורים, וזה לא הפתיע את סיאנטה.
סיאנטה לקחה נשימה עמוקה והתחילה לעשות כמותה. היא פתחה את הארון שלה, שהיה מול המיטה. הארון היה גדול, והיה אמור להספיק לכל דבריה. בצד הימיני של הארון היו הרבה מדפים, בניגוד לצד השמאלי שהיה בסך הכל מתלה עם מספר רב של קולבים עליו. היא ראתה שמתחת לקולבים יש מן מגירה קטנה וסגורה.
סיאנטה פתחה את המגירה וראתה שזאת מגירה גדולה וריקה, אבל שבסופה יש חורי אוורור קטנים. היא נזכרה בכך שאייס אמר שיש להם משהו דומה לקולבים בארונות שלהם, וזה כנראה הדבר שהוא דיבר עליו. מגירה שבה יוכלו לייבש את הבגדים שלהם.
סיאנטה פרקה את המזוודה והתחילה לסדר את החפצים שלה. עד כמה שהיא רצתה להשכב במיטה שלה, באותם מצעים תכולים שכבר היו עליה, ולהתכרבל בשמיכת הפוך הגדולה שהייתה על כל מיטה, כשהיא ראתה את ארמטיס מסדרת את דבריה, זה נתן לה את החשק לעשות כמוה.
כך עברה אותה שעה מהירה.
טובר ואוור ישבו ודיברו בניהן, מצחקקות בעיקר. הן נראו חברות טובות, וסיאנטה רצתה לשאול אם הן מכירות מלפני, אבל היא לא רצתה להפריע לשיחתן. השאלה נשארה במוחה.
ארמטיס זרקה כמה דברים לתוך הארון שלה, ואז השאירה את המזוודה חצי מלאה, יוצאת החוצה ולא חוזרת לחדר.
גרייט רק ישבה על מיטתה, מחזיקה בידה תמונה במסגרת ובובת ארנב כחולה. סיאנטה יכלה להבין את ההרגשה שלה, את הגעגוע לבית. היא יכלה להבין את הבלבול שלה, את אותן שאלות שאליהן לא יכלה למצוא תשובה.
אחרי שסיאנטה סידרה את כל בגדיה בארון, את כל חפציה האחרים במגירות, ושמה את התמונה שלה עם קאיה על השידה, גרייט קראה לה לרדת למטה.
היא הסתכלה ארוכות על התמונה, שבה היא וקאיה עומדות ומוציאות לשון למצלמה. היד של סיאנטה הייתה על הכתף של קאיה, בזמן שידה של קאיה החזיקה את המצלמה. השמש של תחילת הקיץ נתנה תאורה יפה לתמונה, שהדגישה את העיניים של שתיהן.
סיאנטה נאנחה, מפנה את מבטה מן התמונה המכילה זיכרון כה חשוב, והלכה אחרי גרייט לעבר הקומה התחתונה.