עיר של פחד- פרק 2

"הוא עדיין נושם?" חששה פאריסון למלכותה. היא התכופפה וניסתה לראות משהו ממה שמתחולל בתוך המכונית. קלאריס נדחקה גם היא אל המכונית וישבנה בלט החוצה וחסם את הכניסה והראייה.
"נו, תביא את זה כבר!" זעפה קלאריס על הגופה שלא שיחררה את ביצת המתכת, "זה שלי!"
"הוא עדיין חי!" קראה ג'ייד מתוך המכונית.
"הלך עלינו. איך הוא אמור להיות השליט? אנחנו הבנות של השליט!" קראה בתסכול פאריסון והתיישבה על הכביש הרטוב. היא הסתכלה על המדורה שאף אחד הואיל בטובו לא לכבות, ובהתה בה כמנסה לשנות את העתיד. אור הלהבות נתן לה מראה קשוח יותר אך נעים יותר. דמעות זלגו מעיניה הכחולות.
"טוב, לשחרר את האחיזה שלו זה בלתי אפשרי!" פסקה קלאריס שיצאה מהמכונית ההפוכה. התסרוקת שלה היתה פרועה וכמעט אי-אפשר לזהות שפעם זו היתה צמה.
"ג'ייד! תצאי משם! הוא יהיה השליט וזהו זה!" פסקה פאריסון ופרצה בבכי. "ג'ייד?" קראה בעיניים אדומות וקול רועד.
"הוא יהיה השליט, "התאכזבה ג'ייד, "אלא אם כן…" חיוך זדוני עלה על פניה.
"ג'ייד! מה את מתכוונת לעשות?" שאלה רומס שעמדה לצד המכונית ושמעה את דבריה.
"אם הוא יהרג, הוא לא יהיה שליט!"
"רעיון מעולה! אבל איך נעשה את זה?" שאלה רומס ורעיון צץ במוחה. היא החלה לרוץ חזרה אל ארמונם.
"לאן היא הלכה?" שאלה קלאריס והתקרבה אל המכונית.
ג'ייד יצאה מהמכונית ומשכה בכתפיה, ומיד חזרה אל המכונית. אך לא מרצונה החופשי, זה הרגיש כמו כישוף. כאילו היא לא שולטת בזה. בבת אחת התעורר האיש ואחז אחיזת ברזל בידה של ג'ייד. שברי הזכוכית של החלון השבור התחברו והתעופפו אל מסגרת החלון ונהפכו חזרה לחלון.
"חשבת שתוכלי להיפטר ממני?" שאל האיש וניגב את הדם ממצחו. שיערו השחור היה פרוע ועיניו הזהובות עוד יותר.
"הצילו! הצילו!" קראה ג'ייד ודפקה על חלון המכונית. "הצילו!"
"ג'ייד!" קראה קלאריס, "איך שם? כיף?"
"לא מצחיק, קלאריס! תוציאו אותי מפה!"
"אף אחד לא יעזור לך, ג'ייד!" חרק שיניים הבחור.
"היי, פאריס, את חייבת לראות את זה, זה ישפר לך את מצב הרוח!" אמרה קלאריס בדיוק לפני שהמכונית התפוצצה. הבחור וג'ייד התעופפו אל השמיים השחורים וצנחו חזרה מטה, רק שג'ייד איבדה את הכרתה ואילו הבחור, נחת על רגליו בקלילות. בידו השמאלית הביצה המתכתית, ובידו הימנית כדור אש.
"אני אהיה המנהיג לעתיד! שום דבר לא יכול לעצור אותי! קראו לי, 'האפל'!" הוא ירה על קלאריס את כדור האש שבידו בעוד פאריסון קפצה להציל את אחותה, ומרוב העוצמה עפה אחורה, אל בניין ישן ומתפרק ואיבדה את הכרתה כשגולגולתה נחבטה בו ומדרגות הברזל ששימשו כיציאת חירום מהבניין נחתו עליה.
"רומס!" צעקה קלאריס והחלה לברוח, לפחות היא תהיה הניצולה היחידה מהמתקפה הזו.
"אני אתחשב בך, ואני אעשה זאת בדרך שלך!" הוא הוציא רובה מכיס הג'ינס שלו וירה בקלאריס בעקבה השמאלי.
אנקת כאב פרצה מפיה, "אתה ניסית להתנקש בג'ייד!"
"לא, לא בג'ייד, באביך, כדי שאקבל את המלכות!" צחוק מרושע פרץ מפיו והוא נעלם בערפל לבן.

כשעה לאחר מכן הגיעה רומס אל זירת האירוע לבושה גופייה בצבע בורדו עם טייטס תואם, מגפי עור שחורים. ידיה אחזו חרב כסופה, עם נדן מברזל.
"למה הדבר הזה כזה כבד?!" כעסה רומס בעודה מתנשמת. מזמן היא התעייפה מריצה והחרבה הכבדה רק האטה אותה. סיננה מלשונה קללה כשהעיפה את החרב המידה. היא הפסיקה את לקלל כשראתה את שלושת אחיותיה שכובות מחוסרות הכרה, חוץ מקלאריס שעדיין לא איבדה את הכרתה אך נראתה חיוורת.
"מה קרה כאן?" הזדעקה רומס.
"השליט לעתיד." נאנקה בכאב קלאריס.
"הכל בסדר," אמרה רומס וניסתה לחפש עזרה.
"הצילו! היי, עזרה! הצילו!" צרחה רומס אל הכביש, בתקווה שמישהו יבוא לעזור למשפחת המלוכה. המשפחה השנואה ביותר בעיר. רומס התייאשה במהירות והתיישבה על הקרקע.
"אני לא יכולה לעזוב אתכן כאן לבד, איך נקרא לעזרה?"
"רוצי וקראי לאולגה, שתיקח את הרכב המלכותי, אנחנו נהיה בסדר!" אמרה קלאריס, "לכי!" רומס קמה ורצה. "אני אבוא! אני אחזור!"
אחרי ששמעה קלאריס את צעקתה של רומס, איבדה את הכרתה, וחיזיון התגלה לעיניה.

השמיים בערו וכך גם בית המלוכה. עמודים נפלו, גופות נשרפו, הרס ותוהו-ובוהו נגלו לעיניה של קלאריס. שלושת אחיותיה נלחמו במשהו שחור וגדול שקלאריס לא יכלה לזהות אותו.
"זהו, שליטתי, מה שיהרוג אותך, ואת שושלת המלוכה של משפחתך!" קולו של איש זר נשמע מאחוריי קלאריס, אך כשהסתובבה לא ראתה כלום.
התמונה התחלפה והיא היתה בממלכה אחרת, ממלכה שלווה יותר. עצים ופרחים פרחו בכל מקום, הציפורים צייצו ואדי המים החמים שעלו מין האגם מילאו את אפה של קלאריס בריח של פריחה, ריח שלא הריחה הרבה זמן. מאז ילדותה.
"מה זה?" קול מוכר נשמע.
"מעיינות הגעש. במקום לבה, זורמים מהרי הגעש מים חמים." בגדה השנייה של הנהר עמדו זוג נערים. נער ו… קלאריס, היא. הם היו לבושים בטוגות יווניות ולבנות ואיתן נכנסו למים, והתנשקו.
"מה קורה כאן?" לחשה קלאריס. קלאריס לא מהחיזיון. הנער הפיל את קלאריס מהחיזיון אל המים והיא טבעה. דם מילא את האגם ומבט רצחני היה בעיניו של הנער.
"עכשיו תורך!" שאג הנער אל קלאריס האמיתית וקפץ עליה.