פרק שלישי-סקרנות
קפאתי, מה לעזאזל הוא עושה פה? למה דווקא הוא נמצא פה ולא במקום אחר כמו כל בן אדם נורמלי אחר?
כשאני חושבת על זה, גם אני נמצאת במקום הזה איתו. ניערתי את ראשי והבטתי על מוניק שמביטה בי בשאלה "מה קרה? מצאת משהו?" שאלה והינהנתי "מצאתי משהו ממש טוב, יותר נכון מישהו" אמרתי בערמומיות עם חיוך ועל מבטה התנוסס פחד ושוק.
גילגלתי את עיני "לא גופה משוגעת, תראי" השבתי והצבעתי לכיוונו, מבטה היה בהתחלה מופתע וכך גם הוא נשאר, שפתיה נפערו וידה ישר ניגש לכתפי. היא הורידה אותנו והתכופפה.
"מה הוא עושה פה?" היא ספק לחשה, ספק צעקה "מה כבר הוא יכול לעשות פה מהצד השני של האגם מוניק" אמרתי בגילגול עיניים וציניות. "את אף פעם לא צינית מאיה" קבעה מוניק ונאחנתי, היא צודקת. המצב לא מתאים לי בכלל.
"אסור שהוא יראה אותנו" אמרה בפחד והבטתי בה כלא מבינה "ולמה זה?"
"מה אם הוא יספר על כך שאנחנו נמצאות כאן?" היא שאל בפחד וגילגלתי עיניים "ומה יחשבו עליו? מה הוא עושה פה מההתחלה" הבהרתי ונראה שהיא חושבת ומהנהנת.
בלי לחשוב פעמיים, אחזתי את ידה ורצתי לכיוונו. מבטו סוקר את כל סביבת האגם, עיניו לא היו מרוכזות בכלל לכיוונינו, תווי פניו הראו רצינות כאילו הוא מחפש פה דבר מה. אני לא מבינה למה מישהו שלא היה פה בעבר, צריך לחפש פה משהו. הוא אמור להיות בבית שלו- לא בחוץ כשיש רוצח חופשי מסתובב.
ושוב נחזור אלי ולמוניק, שנינו נמצאות גם בחוץ ולפי הראיות, הרוצח לוקח נשים. זה יותר מסוכן לנו אבל כרגע זה לא מזיז לי בכלל. האדרנלין בגוף זורם כמו נהר.
"היי רון!" צעקתי וגופו הסתובב אלי בשניה, תווי פניו שינו להלם וחייכתי חיוך ממזרי. אולי במחשבה שניה,לצעוק זה לא חכם, זה יכול למשוך שוטרים ואני מעדיפה לחסוך מעצמי את המבוכה של 'הבת של השריף' ממרה את פיו. יאפ, הוא שריף אם אתם לא יודעים.
"מה אתה עושה פה בשעה כזאת מאוחרת ובמקום הזה?" התחלתי לחקור אותו ומבטו לא נח ממני "אני יכול לשאול אותה שאלה גם לגביך" אמר בחיוך ממזרי ופלטתי בזמן שמוניק עומדת כמו צופה במחזה "הסתובבנו בעיר, משהו שאנחנו בדרך כלל עושות כל יום,ואתה?" נתתי לו את התשובה שלא ציפה לו וישר תקפתי בשאלה. " גם אני הסתובבתי באיזור, להכיר את המקום" ידו עברה לעורפו כאילו מובך. הוא מנסה לשחק משחק ואני לא אוהבת משחקים.
"מסוכן פה, אל תסתובב באיזור האגם" אמרתי להזהיר אותו והוא הינהן ,אך פניו עברו להמשיך לסקור את כל האזור "שמעת מה אמרתי?" שאלתי ונופפתי בידי לעבר פניו, ידו אחזה בידי ועיניו התקבעו על עיני, פניו נראו רציניות והבטתי בו בהלם. "הבנתי מה אמרת וגם את צריכה לחזור הביתה" אמר בקשיחות ורעד קל עבר במורד גופי, מה עובר עליו?
שיחררתי את ידי ממנו ואחזתי את ידה של מוניק, לא מנתקת את מבטינו והתרחקתי מאיזור האגם, לקחתי את מוניק לכיוון ביתה ושלחתי לאבי הודעה שאני ישנה אצל מוניק הערב. "אז…."מוניק החלה לדבר והרמתי את מבטי אליה, נותנת מלוא הקשבה.
"מה קרה לך שם עם רון? ידעת שהוא יופיע שם?" שאלה והנדתי בראשי, לא חשבתי שאראה אותו שם. את האמת, הוא לא עלה בכלל לראשי, הוא היה כל כך מרוכז בלמצוא משהו שהוא אפילו לא יחס חשיבות רבה למה שאמרתי. אני צריכה לדעת מה באמת גרם לו לבוא לאגם הערב. אני יודעת שהוא לא באמת הסתובב כדי להכיר את המקום, אחרת הוא היה שם לב לסרטים העטופים מסביב לאגם.
"מאיה?" מוניק שאלה וניערתי את ראשי "לא ענית לי,פחדתי לרגע" אמרה צוחקת בלחץ וחייכתי אליה "אין לי שמץ של מושג למה הוא היה שם אבל אני הולכת לגלות" אמרתי ואנחה יצאה מפיה "ברגיל" אמרה והתחלתי לצחוק, מושכת גם אותה לצחוק בכל השכונה שישנה.
"אגב, אני ישנה אצלך היום" אמרתי ונכנסתי יחד איתה לתוך ביתה שכרגיל ריק. היא הרימה את כתפיה כרגיל ורעיון עלה למוחי "רוצה לראות סרט?" שאלתי בחיוך וחיוכה עלה, איך אני מתה עליה כשהיא מחייכת. מאז שאני זוכרת אותה כילדה קטנה, היינו החברות הכי טובות. מאז ועד היום אנחנו לא מנותקות.
"אימה?" שאלה כמובן מאליו, היא מכירה אותי כל כך טוב. "אימה"קבעתי והיא שמה את הסרט היחידי שיגרום לי לצחוק, מת מצחוק 5. טוב, אז זה לא ממש סרט אימה אבל יש בו 'מת' ויש 'לצחוק'.
הסרט התחיל וישבנו על הספה הרכה בחדרה בקומה השניה. באמצע הסרט מוניק הביטה בי בשאלה וסובבה את ראשה. "את חושבת שיש מישהו שצופה בנו?" פצתה את פיה בשאלה, גיחכתי לרגע "ככה זה בסרט אימה,את תמיד מרגי–" נקטעתי על ידי שבירת ענף וסובבנו את ראשינו ביחד במיידיות. פחד עלה בגופי ופנינו נראו אחוזות אימה.
●○●○●○●○●○●
אזזזזזז…. מה אתם חושבים שקרה??
אני אישית מאוד מפחדת על שתיהן! הרוצח מסתובב חופשי!
תגובות (1)
מממ… מעניין מה הוא עשה שם.
ממשיכה לפרק הבא :)