lovestory345
תהנו❤

פרק 13-פגישה משפחתית

lovestory345 13/07/2017 680 צפיות אין תגובות
תהנו❤

"ביולוגי ולמה לצערך?" שאלתי בהלם וחוסר הבנה. התזמון של כולם לומר לי עוד דברים חדשים על החיים שלי מאוד מתאימים..

"האבא שגידל אותך הוא בעלי השני לשעבר אך הראשון הוא אביך האמיתי, לפני שעזב באמצע החיים ללא שום התראה או רצון לדעת עלינו ועל מצבינו. הוא נסיך הערפדים לשעבר כי הנוכחי הוא את. מה שמפתיע הוא היכולת שלו לחיות למרות שהיה אמור למות לאחר שאת הופכת לנערה בת 16" אמרה יותר לעצמה מאשר לי.

"איך אנחנו מוצאים אותו?" שאלתי באדישות. הרצון שלי להראות את סערת הרגשות שאופפת אותי  נמוכה ואני מעדיפה לסיים את העיניין הזה. אני לא אהיה מופתעת אם האדם הזה שנקרא אבי הוא אמיתי או שזאת סתם בדיחה חולנית. היא מביטה בי עדיין בשוק ובטח המחשבה היחידה שעוברת לה בראש זה איך לעזאזל אני בסדר עם כל העיניין הזה והרצון היחידי שעובר לי בראש הוא ללכת לחדרי ולעצום את עיני. 

הידיעה שאני לא אנושית וחלקי ערפד והחלק השני הוא אשת זאב מרתיעה אותי, בנוסף לכך הסביבה שלי מתה וניסיתי להתאבד לפני מספר דקות ואימי לא יודעת מהעיניין כלל. שאלה עולה למוחי ואני לא יודעת סיבה לעשות צעד חולני שכזה.

"למה הוא עזב?" שאלתי וגופה קפא, היא יודעת את הסיבה.

"תשאלי אותו מחר כשנראה אותו. תפסנו אותו לאחר לילה ארוך של מסע חיפושים" אמרה ופערתי את עיני "אני רוצה לראות אותו עכשיו"  קבעתי והיא הנידה בראשה לשלילה, דפקתי על השולחן בידי בעצבים. כל הכוח מופנה ישירות לשולחן והוא נחצה לשניים בשל הכוח הרב שבטח הצד הערפדי שלי עשה. עיניה היו מבוהלות וכך גם פניה, היא הינהנה ורון נכנס בבהלה לחדר. עיניו הראו בבירור שהוא עייף אך ההלם גרם לו להתעורר על עצמו ממסע החיפושים העייף והוא שלף נייד, חייג ודיבר לתוך האדם שיארגן שולחן מסרדים חדש.

"הוא יתעורר עוד שעה ועד אז תשארי פה" אמרה ויצאה מהחדר, מוטירה אותי לבדי. ברגע שעזבה כל השיחה ירדה עמוק לתודעתי והבנתי מה לעזאזל קרה הרגע, אני הולכת לפגוש את אבי האמיתי והביולוגי, האדם שנטש אישה ותינוקת. אך, במחשבה שניה גם היא נטשה אותי והעצבים שלא חשבתי שעלו לי ירדו. אני לא יודעת מה אני הולכת לומר לו ומה הוא יאמר כשיראה אותי. פחד מהלא נודע חרדה אפפו אותי עד שאימי חזרה על מנת להוביל אותי למקום הימצאו של אבי.

הבטתי בו ונראה שהמראה של שנינו די דומה אך גם שלי ושל אימי. יופי זהה במדיוק. הוא יותר גבוה ממני והשנים לא נראים שהטיבו עימו. עיניו אדומות ונפוחות, כנראה מחוסר השינה ואני מתארת לעצמי למה ואיך לאחר ניסיון הבריחה הנועז שעשה. הבטתי בו חסרת רגשות אך מבטו הראה את ההפך ממני. הוא היה המום ושמח באותו הזמן, עצוב ומאוכזב ולדעתי הוא אמור להיות לאחר הנטישה המכוארת.

"את- את פה, את חייה. את בחיים" אמר בנימת עצב ושמחה, ידיו ניסו לעלות לפני אך הדפתי אותם מפני. במקום זאת הרמתי את ידי וסטרתי לו ללא שום בושה. מבנינו הוא זה שצריך להתבייש. "אתה נטשת אותי, למה?" שאלתי אותו ישר לעיניין והייתי חייבת לקבל את התשובות האלא, למרות שאני באופן וודי לא אקבל אותם, עדיין רציתי.

"הייתי צריך לשלם את חובי לאדם מאוד מסוכן וברוב טיפשותי חשבתי שלא ימצא אותי והוא מצא אותי. אני עדיין לא מאמין שאת בחיים ואת חופשייה" הוסיף וריח האלכוהול שסובב אותו גרם לי להחמיץ את פני "אני לא שיכור. אני יודע מה אני אומר" אמר בהתגוננות ולא הבנתי דבר אחד מכל מה שאמר.

"למה אתה כל הזמן חוזר ואומר שאני בחיים ואני חופשייה. מה כוונתך? למה שלא אהיה בחיים?" שאלתי אותו ומבט מתנצל עלה על פניו.

"אותו אדם נורא רצה דבר הרבה יותר יקר מכסף" התחיל לומר והרגשתי את ראשי כואב מחוסר ההבנה שלי. דחקתי בו לומר מה כוונתו והוא התרחק ממני מעט. אולי מהפחד ויש לו סיבה טובה מאוד לפחד.

"האדם הרע הזה הוא לא אמיתי. הוא קיים רק בסיפורים האפלים ואף אחד לא רוצה להתקל איתו במציאות ומכרתי את חייך בשבילו. מכרתי את נשמתך לשטן"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך