פרק 8-המסיבה

טוב כמו שזה נראה רון לא ממש אוהד את ג׳ייסון וגם לא להפך.

בהפסקה אני ומוניק דיברנו על כך שהיא מארגנת מסיבת יום הולדת 17 שלה.
בעוד שבוע בערך המסיבה ואני כבר יודעת שמוניק מצפה שאני אקנה שמלה לכבודה אז קבענו בטיילת ליד החנויות, אני עדיין זוכרת את החנות היפה של שמלות קצרות ואלגנתיות, המוכרת והמנהלת שהן אמא ובת, מכירות אותי ותמיד עושות לי הנחה. בגלל שאמא שלי הייתה עובדת שם.

היא נעלמה לפני יותר מ7 שנים, ולא מצאו אותה, וזאת הסיבה שאבא שלי שם שריף, בגלל שהוא מאשים את המשטרה, הוא לוקח על עצמו את התפקיד של השריף.

בכל מקרה מוניק הזמינה את כל השכבה כולל את רון ואת ג׳ייסון,למרות שאני לא הייתי מזמינה אותם..

מאוחר יותר נפגשנו בטיילת ונכנסנו לחנות, מוניק מצאה במהירות שמלה קצרה שמגיעה עד לברכיים עם חגורה שחורה באמצע,החלק העליון בצבע ורוד טיפה כהה והחלק התחתון בלבן ולי, לי לקח יותר זמן.

רציתי אלגנתית אבל פשוטה, לא ארוכה ולא קצרה,לא חושפנית ולא רשמי מידי.
היה לי קשה למצוא עד שהבת, המוכרת הציעה לי שמלה שחורה עם נקודות לבנות.

כשיצאתי והבטתי במראה ראיתי שהיא מתאימה לכל הסטנדרתים שלי ״תראי מי מביט בחלון הראווה״ מוניק לוחשת לי ואני מביטה ורואה את רון מביט בי כאילו נפלתי מהירח.

הלב שלי דופק במהירות כשהוא נכנס לחנות ומתקרב אלי, ועד ששמתי לב שמוניק והבת מתרחקות ורון כבר היה לידי. אני מסמיקה כשאני נזכרת בנשיקה שקרתה ביננו.
״את נראת מהמם״רון אומר לי ואני מסמיקה.

״תודה״אני משיבה לו ״מה אתה עושה כאן?״שאלתי אותו ובאמת שהייתי סקרנית.״אני רציתי לדעת אם תרצי לבוא איתי למסיבה״ , רון שואל אותי בזמן שהוא מעביר את ידו למאחורי עורפו במבוכה.
כדאי לי לסכים או לא?

״אממ סבבה,אז תאסוף אותי בתשע״. אני אומרת לו במבוכה. אני מביטה בפניו ורואה בעיניו רסיס של אושר ואני נאנחת בהקלה.

ביום של היום הולדת התקלחתי והתחלתי ללבוש את השמלה, סידרתי את השיער פזור עם תלתלים שנופלים על גבי בצורה חלקה, התאפרתי בצורה טיבעי עם מייקאפ, איילנר דק, וסומק.

השעה כבר הייתה חמישה לתשע אז התיישבתי על המיטה ובדקתי בפאלפון אם מוניק מוכנה. ״נו מכוערת מה את עושה?״ שאלתי את מוניק כשהתקשרתי אליה.

״כבר אירגנתי את הכל וילדים כבר התחילו להגיע, מתי את באה?״.

״עוד עשר דקות אנחנו ניהיה אצלכם״ אני עונה.

״אנחנו?מי זה אנחנו?״מוניק שואלת בסקרנות.״אני ורון״ אני מתחילה להיות נבוכה מכך שאני אומרת לה שאני ורון באים ביחד, מאז הנשיקה הוא נהיה שונה, לא כמו שהיה..

״מאיה, יש פה מישהו שמחכה לך למטה״, אני שומעת את אבא צועק, זה בטח רון, אני מסתכלת במראה ומבחינה בלחיים שהפכו לאדומות אבל למזלי אני עם מייקאפ אז בקושי רואים.

״את נראת פשוט״ אני שומעת ומסתובבת לכיוון הדלת ורואה את רון. אני מסמיקה שוב, והוא מתהלך לכיווני, קמתי ממקומי ואני מנסה לזוז, אבל אני קופאת במקום.

״את נראת יפייפיה״ רון אומר לי בזמן שהוא מושיט את ידו לכיוון הפנים שלי ומלטף אותם בזהירות,כל תנועה שלו גורמת לזרמים לעבור בגופי, ואני עוצמת את עיניי בזמן שהוא מלטף, מתענגת על הרגע.

״את מוכנה לצאת?״ רון שואל אותי ואני פוקחת את עיניי ומהנהנת.

״שלא תעשו שטויות״ אני שומעת את אבא צועק כשיצאנו מדלת הבית.

״טוב אבא״ אני משיבה לו וכשאני מסתובבת אני רואה רכב חמוד, מהדגמים החדשים של השנה, עם גג פתוח וארבע מושבים, הרכב בצבע לבן , כאילו רק עכשיו ניקו אותו, המושבים מעור חום, הוא פותח לי את הדלת כמחווה ג׳נטלמנית ואני מסמיקה ונכנסת.

וואו הבית של מוניק נראה קטן עם כל האנשים שנמצאים שם, רק עכשיו שמתי לב שהשכבה שלי ענקית.

״איזה יפה את מוניק״ אני צורחת כשאני רואה אותה מבעד למוזיקה הרועשת,״גם את מהממת בעצמך" אני מסמיקה ולוחשת לה ״יכול להיות שסוג של התנשקנו״, באותו הרגע אני מסתכלת עליה ורואה את השפה התחתונה שלה תכף יוצאת ומתחילה לצרוח.

״תיהי בשקט אני לא רוצה שכל העולם ידע״ אני מנסה להשתיק אותה בעזרת הידיים שלי. ״טוב בסדר בסדר אני לא אומרת כלום״ והיא קורצת לי. אני לא מאמינה כמה פעמים אני יכולה להסמיק בגלל בחור שכזה..

״ראית את ג׳ייסון במקרה?״ מוניק שואלת אותי אחרי שלקחנו כוס בירה,אני אישית לא ממש אוהבת בירה אבל יש לו טעם נחמד.

״לא. כן״ בזמן שאני אומרת לה אני מסתובבת ורואה את ג׳ייסון לובש ג׳ינס כחול כהה עם חולצה שחורה והשיער שלו פרוע ומסודר באותו המידה..

הוא מתקרב לכיוונינו. העיניים השחורות שלו חודרות לתוכי ולא מאפשרות לי לזוז, לפני ששמתי לב רון מושך אותי בידי הרחק מג׳ייסון וממוניק שלא הבינה למה אני מתרחקת ממנה.

״מה אתה עושה?!״אני צועקת כשאני מתעשתת מהקפאון שהרגע חוויתי.״מציל אותך זה מה שאני עושה!״ ומושך אותי הרחק מאזורם ומכניס אותי יחד איתו לתוך ארון וסוגר את שפתיי בעזרת ידיו ומביט לכיוון הדלת בצורה מגוננת.

הידיים שלו כל כך חמות, ואני לא מבינה למה הוא סוגר את ידיי, הורדתי את ידיו ממני והוא חוזר להביט בי,״ ממה אתה מציל אותי?״ שאלתי בלחישה.

״תכף תראי״, רון אומר לי ומחזיר את מבטו כלפי חוץ. ״אני רוצה שכולם יחפשו אותה, אנחנו צריכים אותה בחיים,כל השאר ת-ה-ר-ג-ו אותם" אני משתנקת לגבי מה שג׳ייסון הרגע אמר ושוב רון חוסם את פי.

אני שומעת את האנשים צועקים ורצים לכל עבר, אנשים שאני לא מכירה כורתים את הראשים של הילדים מהשכבה שלי ואני דומעת.

אני רואה את מוניק בוכה ומתחננת לרחמים עד שכורתים לה את הראש גם כן ואני בוכה בכי חרישי, החברה הכי טובה שלי נרצחת מול עיניי,רון מחבק אותי חזק כדי לשמור עלי, רק עכשיו הבנתי, הוא מגן עלי!