ציידי הטרור-פרק2
אליזבת' השתדלה לנהל חיים נורמלים בתוך עולם הציידים, היא עבדה בעבודה נורמלית והרוויחה כסף אנושי לחלוטין, היא לא הייתה מתנגדת להיוולד רגילה לחלוטין במקום ציידת,
אבל המסדר החליט שהוא זקוק לה ואליזבת' נאלצה לתפקד בתור ציידת וגם בתור בת אדם.
אחיה הצעיר, ג'ונה, שכב על עשב הבר הגבוה, מנמנם, הוא שכב בתנוחת עובר לצד אימה,
טיפני. לעיתים אליזבת' התחרטה על כך שבחרה להישאר איתם, אולי מפני שטיפני מעט חולנית-היא נולדה כך. אביה… נהרג כשביתם קרס עליו, הוא ניסה להציל אותם ואליזבת' הוקירה לו תודה מאז, היא נזכרה בו בכל יום.
"ליז?" שאל ג'ונה, הוא פקח את אחת מעיניו והביט בה.
"הכל בסדר?" אליזבת' שלפה את חרב הפרשים המעוקלת שלה מתוך חגורתה.
"כן. אמא ערה?" שאל, הוא קם ושפשף את עיניו.
קרני שמש דקות חדרו מבעד לעצי האורן הרבים ביער.
"לא." אמרה אליזבת', היא פיהקה פיהוק עייף-אליזבת' נאלצה להישאר ערה במשך הלילה כדי לשמור עליהם.
"את בטוחה?" הוא קם, "הבאת מזון אתמול? נוכל לצלות לה דגים, צדת משהו?"
אליזבת' התנערה, היא נרדמה בשמירה והתעוררה אחרי שעה בערך, היא לא הספיקה לצוד כמו שהבטיחה לאמא שלהם.
"לא, ג'ונה." אמרה.
הם נדדו ממקום למקום כך שהתזונה העיקרית שלהם הייתה מזון שאליזבת' הסיגה תוך כדי חיטוט בפחי-אשפה או חלק מהציד שלה. הם חנו בקרחת יער במרכז סקוטלנד, רחוק מאזור מיושב.
"אבל, מה נאכל לארוחת בוקר? אני אוכל לעזור לך לצוד ,ליז? בבקשה…" הוא נעץ בה מבט מתחנן.
"בסדר…" נאנחה, היא קמה והחזירה את החרב למקומה.
"אבל," אמר ג'ונה, "אני רוצה לצוד. אפשר להשתמש בחרב שלך?"
"לא, ג'ונה." הוסיפה לומר, "אני לא אתן לך את החרב, זה מסוכן מדי."
"אני יכול לצוד עם החרב שלי!" רטן, הוא שלף משקע שהוקם בתוך גזע עץ סמוך( שם שמרו את המזון), מקל עץ, הוא החל להצליף באוויר ולצעוק דברים כמו;
"אנגארד!" או "אררר"
"תפסיק ,ג'ונה!" פקדה אליזבת'. ג'ונה המשיך להצליף באוויר ולמלמל.
אליזבת' קמה, היא התקדמה לעבר היער, החרב קשורה למותנה.
"חכי לי, איזי!" קרא לעברה ג'ונה.
לאליזבת' היה נדמה כי דמות עוקבת אחריהם עד למעמקי היער, היא השדלה לצעוד קדימה בגאווה ולנפח את חזה כדי לא להראות מפוחדת, היא לא פחדה אך קיוותה שג'ונה יפחד פחות אם תראה כמה שיותר בוגרת.
הוא צעד לצידה-משקשק מפחד, הוא אחז בידו ב'חרב' המאולתרת שלו והביט קדימה, אליזבת' שלחה מבטים לאחור למקרה והצל שראתה יחליט לתקוף.
"ליז?" שאל ג'ונה, הוא נעצר והביט סביב. "מתי נצוד?"
"בקרוב. עלינו למצוא חיה-אייל, או אולי *חוגלה? אתה רוצה חוגלה?" היא ניסתה לרומם את מצב הרוח.
ג'ונה הנהן והחוויר בצורה בלתי רגילה, שריקה נשמעה ו…
"ליז!"
תגובות (3)
היי, זאת נטע כינור?
בפעם האחרונה שבדקתי לא קראו לי ככה-נטע כן אבל לא כינור
מת על הכתיבה שלך השארת אותי במתח