קמעות השמש-פרק4

עליתי לחדרי, קסידי נכנסה אחרי, סוגרת את הדלת ונאנחת.
"אי אפשר ככה, קמרון. יש לה נשר, נשר!"
הנהנתי, לא בדיוק הסתמכתי על קסידי- מה היא תגיד. היא אף פעם לא הייתה טובה בדברים האלה.
"מה את רוצה שנעשה?" שאלתי, מתיישב על המיטה ובוחן את המצעים בקפידה.
"נברח," אמרה קסידי, "אלא אם יש לך עוד תוכנית להציע?"
"אולי נאיים לקפוץ מהגג? היא תשחרר אותנו, זה בטוח…"
"קסידי!"
"אתה חושב שאפשר לברוח מהיער לתחנת אוטובוס, או להזמין מונית…?"
"קסידי!" רטנתי, דודה קרלה פתחה את הדלת, הבעה מזועזעת על פניה. היא ברחה משם.
"את רואה, הברחת את דודה קרלה!" לרגע נשמעתי כמותה, כמו קסידי, התחרטתי על הרגע.
"אולי היא מרגישה לא בנוח בגלל הטמטום שלך, הוא טופס חצי מהבית!" לגלגה עלי.
קמצתי את ידי לאגרופים, כמו שאבא תמיד יעץ לי לעשות במצבי לחץ; ולשחרר…
"אנחנו חייבים לדבר איתה," הדגשתי, "את חושבת שהיא לא תרצה לדבר איתנו?"
"איתך, אולי. אבל איתי-"
"אולי תהי בשקט?!" רעמתי, פתחתי את הדלת, "אני הולך למצוא אותה."

צעדנו יחד בדרך לחדרה של קרלה; שבחרה להוסיף שילוט לדרך גם לו.
"היא תסלח לנו?" קסידי לפתה את ידי.
"אני מקווה," נקשתי על דלת חדרה, זו הייתה דלת זכוכית, לא פחות מעוטרת מדלת חדרי אבל בכל זאת, מעוטרת.
את הדלת פתחה קרלה, ספר פתוח הונח בידה והיא הרכיבה משקפי קריאה בעלי מסגרות חרמש.
"שלום." אמרה ברוך, "היכנסו."
קסידי נכנסה מיד אחרי.
חדרה של קרלה היה גדול כמעט כמו חדר האוכל, רק…מעוצב יותר, ולא היה בו אוכל.
וילונות קטיפה עיטרו את החלונות ועשרות פמוטים דולקים עמדו על אדן החלון, שולחן עבודה ומיטה ניצבו במרכז החדר.
"למה הגעתם הנה? חשבתי שנורם הזכיר לכם, לא להיכנס לכאן."
הופתעתי מעט מכיוון שהיא זו שהכניסה אותנו, היא לא יודעת?
"קמרון הגיע כדי להתנצל," קסידי זקרה אצבע, מכוונת אותה אלי.
"היי!"
"אתה חייב להודות באשמה, אח יקר…" היא חיקתה תנועות בכי בצורה די משכנעת.
"מדוע להתנצל? מה כבר עשיתם?"
"את ברחת מהחדר שלי, דיברנו עליך," אמרתי.
"מה פתאום?! לא הייתי שם," היא הכחישה, זיהיתי את הפחד שבקולה, היא הזכירה את אמא כמעט בכל דבר.
"קרלה, מה יש כאן? את מגדלת נשר כחיית מחמד!" אמרה קסידי.
היא הנהנה,"מצאנו אותו פצוע במהלך ליל-כל-הקדושים בשנה שעברה, הוא נפגע."
"למה המשכתם לגדל אותו?"
פעמון צלצל.
"גשו לחדריכם, שעת השינה הגיעה. אתם זקוקים לה." אמרה קרלה.
היא דחפה אותנו הרחק מן הפתח והדלת נטרקה.
"משהו חשוד קורה כאן, קמרון. צריך לברר מה זה." אמרה קסידי, "אתה חושב שהיא מסתירה את ראשי הקורבנות שלה?"
גיחכתי. "יש כאן משהו הרבה יותר גדול."
"אז נחקור את ה'משהו גדול' הזה בבוקר," אמרה קסידי בעייפות, היא צעדה לעבר חדרי השינה, אני אחריה.
משהו מוזר מתרחש במקום הזה, מאוד מוזר.