רק לנשום

פרק 1 ( שליש ראשון)
"שלום אני__________" היא אמרה "מי את?"
רציתי לענות לה אבל ברגע שפתחתי את פי היא נעלמה.
לפתע מצאתי את עצמי בשדה ירוק חמים. השמש לא הייתה חזקה , היה חמים. הרוח היתה נעימה ומשבה רך. זה היה מסוג הימים שבהם נוהגים לצאת לטייל בחוץ ולערוך פיקניקים עם המשפחה והחברים. "היי , בואי מיראי " הסתובבתי לאחור וראיתי פנים זהות לשלי אך היה בהן משהו שונה מעט בוגר יותר אך גם משהו שמשדר שובבות. אריקה. " נו, קדימה היא קוראת לנו" היא תופסת בידי ומושכת אותי לעמידה . " את צריכה גם שאעזור לך ללכת?" אריקה אומרת ומתחילה לרוץ. אני נגררת מאחוריה בהתחלה אך לאט לאט אני מצליחה לעמוד בקצב ומתחילה לעקוף אותה "אני לא מתכוונת להפסיד לך כל כך בקלות אריקה!" אני אומרת בשמחה . "כנ"ל לגבי!" היא אומרת בחיוך. אנחנו ממשיכות לרוץ ,אף אחת מאיתנו לא מובילה עד שאנחנו מגיעות לבסוף אל האישה " למה לקח לכן כלכך הרבה זמן ?" היא אמרה בחיוך "בואו נצטלם".
אני ואריקה עמדנו מול המצלמה יחד עם האישה . האיש שהחזיק במצלמה אמר "תגידו צ'יז!"
אמרנו צ'יז . הוא לחץ על הכפתור וצילם אך ברגע שהפלאש הופעל הכל התפוגג.
ההיתי צמודה לקיר חסרת נשימה, מבועתת לגמרי. אריקה עמדה מולי זרועותיה מושתות לצדדים היא הסתכלה לשנייה לעברי ואז חזרה להסתכל ללפנים " תירגעי כבר! " היא צעקה אל מישהו "זאת לא אשמתה של מיראי!" . הסתכלתי מאחוריה זאת הייתה האישה מהשדה אך מבטה לא היה כמו מיקודם בשדה . אז מבטה היה חם ובהיר, כעט מבטה היה קודר ומטורף. " את תילמדי את מקומך!" היא צעקה והניפה את ידה הפתוחה ישר לעבר פרצופה של אריקה. צרחתי לאריקה להתרחק . היא לא זזה . היד פגעה בפרצופה אך שום צליל לא נישמע . הכל התפוגג מחדש.
הכל עלה באש. הסתכלתי מסביבי ההייתי באמצע יער . לגמרי מוקפת . זה היה כאילו אני עומדת באמצע מעגל עשוי מאש.
פקחתי עיניים ושפשפתי אותן. התמתחתי.
עוד בוקר שיגרתי.