שדים, בני אנוש, ומה שבניהם- פרק 10

ilana2908 21/11/2014 655 צפיות 4 תגובות

מאז שקטרין הזכירה את המשלחת, ארתור לא הפסיק לחשוב על זה. לכן, הוא פשוט שאל אותה ישירות למה היא שאלה את השאלה.
"אהה, זה…" היא מלמלה, מבטה מושפל. "אממ…. כ-כשהייתי במושבה הרביעית, אז האישה ההיא הסבירה לי לגבי המשלחות, ומה ההבדל בין הראשונה לשנייה…" היא אמרה. "וגם… היא אמרה שהיא לא בטוחה, אבל היא חושבת שהיא שמעה איפשהו שהמשלחת השנייה התרסקה. לכן חשבתי לשאול, בגלל שזה הציק לי הרבה זמן…"
ארתור לא רצה לחשוב על זה. הרבה זיכרונות לא נעימים עלו לו לראש. "כן, היא התרסקה. הרבה מאוד נהרגו בפיצוץ, כשהחללית נכנסה לאטמוספירה, ועוד נהרגו כשהיא התרסקה. מתוך מיליון בני אדם, שרדו רק כאלפיים בערך…" הוא ואדמונד היו בני עשר באותו הזמן. הם פחדו כול כך.
"הו, אני מבינה שזה נושא די קשה…" היא זזה בחוסר נוחות, וארתור הרגיש קצת רע. "ל-לא, זה בסדר, את יכולה לשאול אם זה מציק לך."
היא היססה, ולא ישרה עליו מבט. "אתה יודע במקרה למה זה קרה?"
הלילה ירד מלפני כמה שעות, ואדמונד ומאל ישנו. זה טוב. הם התקדמו די הרבה במהלך היום, והנוף היה הררי. ארתור קיווה שהם ימצאו מערה קטנה להתחבא בה במקרה של גשם.
"איך זה… קרה?" כמובן שהוא ידע איך זה קרה. הוא לא התכוון להגיד את זה לאף אחד, במיוחד כשאדמונד לא רצה לספר. הוא הניד בראשו. "לא, אני מצטער…"
"לא לא, זה בסדר," היא אמרה בחיוך. "אני מצטערת שהעלתי את הנושא. לילה טוב," היא אמרה בחיוך, והלכה לישון. וארתור ישב שם, שקוע במחשבות.

כשהבוקר עלה, הם המשיכו בדרכם. הכתף של קטרין נראתה הרבה יותר טוב, וככול הנראה יהיה אפשר להוריד את התחבושת בעוד כמה ימים. היא הובילה, מכיוון שידעה את המיקום של המושבה הרביעית יותר טוב מהתאומים או ממאל. אדמונד שתק רוב הדרך. ארתור ניסה לא לשים לב.
"רק שנייה…" עצר לפתע מאל. "המושבה שאדמונד וארתור חיו בה, גם היא ממוספרת?"
"המושבה שלנו? לא, בינתיים לא," אמר ארתור. "יש רק חמש מושבות ממסופרות. הראשונה שקמה זו המושבה הראשונה, והיא כיום גם הגדולה והמרכזית ביותר. הארבע האחרות פשוט גדולות וידועות יותר משאר המושבות, כמו המושבה שלנו," הוא הסביר.
והם המשיכו לדבר, וללכת. לדעתו של ארתור, זה היה משעמם. עיצבן אותו שהוא השאיר את הכובע שלו בבית, בגלל שאדמונד אמר שללכת ביער עם כובע מפואר שכזה זה יהיה מפגר. ארתור הסכים איתו, כמובן, אבל הוא עדיין התגעגע למשקל המוכר.
וזה הזכיר לו שהם צריכים בגדים חדשים. הם הלכו במשך כמה ימים באותם הבגדים, וארתור נגעל מזה. הוא חייב למצוא חנות בגדים, בקרוב, אחרת הוא ישתגע.
בדיוק באותו הרגע הוא שם לב למשהו. "היי, חברה, זה רק אני או שיתחיל גשם עוד מעט?" השמיים היו שחורים, למרות שזה עדיין היה ערב.
"לעזאזל, אין לנו איפה להישאר בזמן הזה," סינן מאל בכעס.

פרק 10~
~ביקורת/ תיקון/ הערה~
מקווה שזה יצא בסדר ^^


תגובות (4)

רע* ("הוא הרגיש קצת רע", במקום רע) ימצאו* (במקום יצמאו) חסר לך "אני" "זה רק או שיתחיל גשם עוד מעט?"
אני מצטערת שאינלי ביקורת בונה באמת אלא רק תיקונים קטנים ולא משמעותיים.
אבלאבל אני מקווה שתמשיכי מהר, אני ממש אוהבת את הספור בנתיים^^

21/11/2014 17:47

    גם תיקונים כאלה זה בסדר ^^
    ואני שמחה שאנשים קוראים את זה ><

    21/11/2014 17:59

    חח אני עקבת אחרי הספור ונדמה לי שיש עוד^^ אם אני לא מגיבה זה כי פשוט קראתי תפרק לא כשהוא עלה אלא בדיליי. אולי זה ככה עם אחרים

    21/11/2014 18:03

וואו מושלם מחכה להמשך ^~^

21/11/2014 19:17
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך