שלום , אחות.

מסופר על עולם בדיוני, שבו חיים פיות, ערפדים , מכשפות, אנשי זאב ,בנות ים ובני אדם. הסיפור מתחיל על ערפדים השוכנים בבית אחד משותף. לפתע מגיעות אליהם שתי נערות משליח אנונימי. מה יקרה כשהאמת תתגלה על הערפדים והנערות ? וכשמפלצת אחת שמחכה בחשכה לרגע הנכון תגיע, האם הם יצליחו לשרוד ?

"היי אמה! תשאירי גם לי קצת!" קרא בחור לעבר בחורה . גוון עורו היה שונה משל אדם רגיל, עיניו היו אדומות כדם, ושיערו חום גולש. הוא היה ללא חולצה, מצחקק לעבר הבחורה שהתנהגה באדישות כלפיו. "מה שתגיד ג´וש. רק קודם שים עלייך חולצה. " היא ניגבה את שאריות הדם מפנייה וזרקה על הרצפה בחוסר אכפתיות את הגופה. "אמה וג´וש. אני יותר מבטוח שאני אמרתי לכם לשתות אך ורק משקיות דם. " ירד במדרגות בחור שונה, עיניו היו כתומות ולבושו היה אלגנטי. "אבל מה הכיף בזה אלכס? " הבחורה ששמה הוא אמה השיבה. היא הסיטה את שערה מעיניה השמאלית וחייכה חיוך תוסס.

אלכס התקרב אליה בעודו מניח את ידו על סנטרה ומביט בעיניה האדומות . "אין בזה כיף. אבל הבטחנו לראש העיר שנפסיק לשתות מבני אדם. " הוא השיב, ג´וש ישב לצד הגופה בעודו נושך את צווארה. "אופס. " הוא צחק כשאלכס שם לב לכך, ומיד ניגב את שאריות הדם. "למה קראת לנו אלכס? " שאלה בחורה שונה, כשלצידה עמד בחור נוסף. היא הייתה נמוכה במקצת , שיערה כחלחל ועיניה אפורות . הבחור שעמד לצידה היה בעל שיער אדום ועיניים אדומות מעורבבות עם סגלגל .

"אנו- אני מתכוון , אני- צריך לשוחח איתכם לגבי חבילה שנשלחה אלינו ." אלכס השיב . כולם התיישבו על הכיסאות לצד השולחן והקשיבו לדבריי אלכס. "אדון אנונימי התקשר אל ראש העיר. כנראה שולחים לנו שתי נערות לאכילה. " הוא חייך, שאר הערפדים חייכו גם הם. "שתיים ? זה שיא!" הבחורה צחקה. "אוי תשתקי כבר אנה.. " אמה נפנפה בידה בחוסר אכפתיות. "אבל, הם יחיו איתנו עד שיזדקנו וימותו. " אלכס הוסיף. "איך זה יקרה אם אנחנו נמשיך ליזון מהן ? " הבחור שישב לצד אנה שאל. "אוליבר , אני בטוח שאתה יודע איך. אבל אם לא, אנחנו ניתן להן שקיות דם וכך הן לא יאבדו את הדם שלהן. אז אני מבקש להיות עדינים איתן ולא לקחת דם יותר מדי. " אלכס ביקש.

"ומתי הן יגיעו ? " ג´וש שאל. "מחר. אז בבקשה, אמה וג´וש , תנקו את השאריות שלכם. " אלכס הצביע לכיוון הגופה. אמה וג´וש הביטו אחד בשנייה גאים במעשה שלהם.
כל אחד עלה לחדרו . " תגידי אמה, איך הפכת לערפדית ? " ג´וש שאל לפתע, אמה הביטה בו בהפתעה, "אה.. אממ.. האמת היא שאני לא כל כך זוכרת. אבל אני יודעת שחליתי והייתי על סף מוות. אני זוכרת שהייתה לי אחות שנטשה אותי. אלכס הפך אותי לערפדית. " היא ענתה. "אני חייבת לו הכל. " היא הוסיפה, "כמו להיות השפחה שלו? " ג´וש הביט בה, "ג´וש! ממש לא! איך אתה יכול להעלות דבר כזה בראשך?!" היא נעלבה. "תסתכלי עליכם ואז תביני. " ג´וש ענה .

"זה לא ככה ג´וש. אני חייבת לו הכל כי הוא הציל אותי. אני אעדיף אותו על אחותי כל יום. הוא לא נטש אותי. " היא השיבה. "מצטער. אחותך דומה לך ? " הוא שאל, "אני לא זוכרת איך היא נראית. אני רק זוכרת שהייתה לי אחות. זהו. אני לא זוכרת את השם שלה. " היא ענתה. שניהם ניקו את שלוליות הדם וארגנו את עצמם להפתעה של מחר.

-למחרת –
לפתע נשמעה דפיקה על הדלת , הערפדים מיהרו לכיוון הדלת. אלכס פתח את הדלת וראה שתי בחורות, אחת בעלת שיער אדמדם ועיניים צהובות, והשנייה שיער צהבהב ועיניה חומות. "ומה שמכן ? " אלכס שאל לאחר שהוביל אותן לכיוון הסלון. "אני אדלין . " הציגה את עצמה הנערה בעלת השיער הצהוב. "אני סלסטיה. " ענתה הנערה בעלת השיער האדום. "נחמד להכיר אתכן. אני מניח שאתן כבר יודעות למה אתן פה. " אלכס השיב, "לא.. לפי מה שאמרו לנו אנחנו אמורות לגור פה. לא?" שאלה סלסטיה. "לצערי כך הם לא הדברים. " אלכס ענה.

מבט מפוחד היה על שתי הנערות. "אנחנו ערפדים. אתן הגעתן במטרה שאנחנו נוכל ליזון מכן. אבל אל דאגה, אנו לא נהרוג אתכן. " אלכס ניסה להרגיען . "מה!? ערפדים?! איזה שטויות אתה מדבר!" אדלין צווחה בקולה, אמה התקרבה אליה והניחה את כף ידה על פיה. "שטויות ? אני אראה לך מה זה שטויות. " היא רטנה. "אמה.. אנא ממך, הרגעי. "אלכס הרחיק את אמה מאדלין. חמישתם הראו את הניבים שלהן, ואיך עיניהם הופכות לאדומות כשהם נושכים אחרים.

"אתם.. ערפדים.. " סלסטיה נבהלה מהמראה. "נכון מאוד. אתן תצטרכו לשתות דם בשביל לשרוד. " ג´וש השיב. " אנה ואמה יקירותיי, אנא הראו לבנות את החדר החדש שלהן." אלכס ביקש מהערפדיות . הן נענו לבקשתו והובילו את הנערות לחדרן. "החוקים הם פשוטים: אסור לכן לברוח, אסור לכן לספר לאף אחד על מה שקורה פה, אתן חייבות לעשות מה שנבקש מכן והכי חשוב: לא להתנגד כשאנחנו רעבים. " אמה פצתה.

"אוקיי… אני מכירה אותך .. ?" סלסטיה שאלה, " לא. אם היינו מכירות את לא היית בחיים בשביל לספר על כך. " אמה ענתה ויצאה מהחדר. "אל תתייחסו אליה. היא עוברת יום רע. " אנה השיבה ויצאה גם היא.
"ערפדים הא? " סלסטיה נשכבה על המיטה. " את.. לא מפחדת?" אדלין שאלה, "בכלל לא. להפך, זה מצחיק. " סלסטיה השיבה. "מצחיק? מה מצחיק בכך שהולך לכאוב לנו המון? " אדלין נבהלה, "אדלין.. תרגעי. אנחנו נהיה בסדר. אלכס הזה לא יתן להם לפגוע בנו." היא השיבה.