שלטון של דרקונים (משחקי השמדה 2) פרק 12

24/02/2018 562 צפיות תגובה אחת

#ניקולס#

"תנשום." אמר המכשף בקול ברור. ניקולס הביט קדימה. הם עמדו על הר סמוך לים. הייתה זו שעת בוקר מוקדמת והמים היו בהירים. הגלים התקרבו אל החוף ואז נסו אחורה בבהלה. "פשוט, תנשום". עיניו של ניקולס נעצמו.
גם כשסגר את עיניו בחוזקה, ייכל לראות הכל. העצים. הגלים. הציפורים.
הוא והטבע.
אחד.
הוא הרגיש סוף כל סוף את התחושה החזקה הזו,
שהמכשף דיבר איתו עליה. הוא ייכל להרגיש את הדם זורם לאורך איבריו. הכל זרם בקצב רגוע בתוכו. והוא ייכל להשתמש סוף כל סוף בקסם.
ניקולס הרים את ידו והניף אותה כלפי מעלה. המים התרוממו גם הם לכדי גל ענקי, שהלך וגבה ככל שהתקדם אל עבר החוף.
לבסוף, התנפץ בקול רם על החול, וטיפות אחדות הגיעו גם אליהם, אל מעלה ההר.
"בזה הרגע, עשית קסם." אמר המכשף.
ניקולס הרגיש את הקסם בתוכו. אך אז, קרה משהו. הוא ראה בתוך ראשו את ארצו המוכרת.
קורוות'ר והוטריקליס כאחד, מכוסות אפר היורד מהשמיים הצבועים בארגמן.
שער הארמון של הוטריקליס נפל.
הזר ישב על כס המלוכה של קורוות'ר. הדרקונים מכסים את הארץ. זה רק עניין של זמן, עד שהכל ייפול.
לפני שמונה עשרה שנים פרצה מלחמה איומה בין הממלכות המאוחדות לשליטי הדרקונים. הם רצו את כס המלוכה של קורוות'ר. הם רצו להפיל את הוטריקליס.
אך אז, בלילה אחד קפוא על החומה הראשית של ארמון משפחת קווארד, הביסו את שליטי הדרקונים. היה זה הלילה בו נולד ניקולס.
השליטים נכשלו במשימתם, וגורשו.
אך כעת, מה שרצו שיקרה לפני שמונה עשרה שנים, קורה עכשיו.
הסוף מגיע.
עיניו של ניקולס נפקחו. הוא אחז את ראשו בשתי ידיו ונאנק בכאב.
"ניקולס, תלמידי, מה קרה? מדוע תבכה ככה?"
-"הממלכות שלי נופלות. בגללי." אמר ניקולס לבסוף.
"מדוע חושב אתה שזה קרה בגללך?"
"שליטי הדרקונים היו אמורים להיות נעולים מחוץ לארצנו. רק שליט דרקונים בתוך ארצנו היה יכול לבטל את המגן הענק שהגן עלינו. מסתבר, שבכל הזמן הזה, הייתי שליט דרקונים. פתחתי בשביל אויבי את השער לארצנו, וכעת, הם כבשו הכל."
"לכן אתה צריך להתאמן בכוחות הקסם שלך. כאשר תהיה מומחה באמת, תוכל לחזור לארצך, ולהילחם בגאווה עבור ממלכתך!" אמר המכשף.
"כן מורי."
"כעת, אלך לנוח. כדאי לך לעשות כמוני. אנחנו רק התחלנו."
"אבל הרי רק לפני שעה התעוררנו!" זעק ניקולס. "אני אפילו לא עייף!"
-"סמוך עליי, הקסמים דורשים המון כוח, ואם לא תנוח, לא תוכל להתרכז כלל וכלל באימון הצהריים." אמר המכשף ונכנס למערה.
ניקולס גלגל את עיניו. "אתה המורה"… ונכנס פנימה אחרי מורו.
הוא לא ייכל להימנע מהחלום ההוא.
אחותו לוריין, שכבה על האדמה ביער. מחבקת עם
ידיה את ברכיה. לוריין! היא בהריון! ממי?! הייתה
זאת שעת לילה. אור לפידים נראה מרחוק.
לוריין הפנתה את מבטה. "מי שם?!" צעקה. קולות זאבים נשמעו מרחוק.
חיילים הלכו בין העצים.
לוריין קפצה על רגליה והחלה לרוץ בין העצים. היא לא יכולה להפסיק. אסור לה!
היא לא שמה לב כשנתקלה בשורש בולט ונפלה על הקרקע.
"תראו מה יש לנו כאן…"
-"בבקשה, לא! אני בהריון, חשוב על הילד!" אמרה לוריין.
"זה רק יהפוך את הכל לכיף יותר…" אמר החייל וחייך חיוך מלא שיניים צהובות.
"בבקשה! רחם עליי!" ייללה לוריין.
-"אבל אני לא חייב לך אף טובה."
עיניו של ניקולס נפקחו. הוא התנשם בכבדות. המכשף עמד מעליו, מרטיב את מצחו במטלית רטובה במים חמים.
"די, די." אמר. "הכל בסדר."
-"לא! לא הכל בסדר! אחותי בסכנה! אני חייב ללכת אליה!" צעק ניקולס בקולי קולות.
"לא. אתה קודח. אתה צריך לנוח."
ניקולס המשיך בניסיונותיו הקדחתניים לצאת מהמערה ולחזור לארצו, אך בסוף, ניצח בוויכוח המכשף, ושינה עמוקה, נפלה שוב על ניקולס.
והוא לא הפסיק.
הוא המשיך לישון, עד יום המחרת…
כאשר עיניו של ניקולס נפקחו שוב, השמש תרם
זרחה.
החושך לא היה בשיאו, אך עדיין הורגשה בחוץ אפלוליות מסתורית.
המכשף נעלם.
הוא אינו היה במערה, שכן ניקולס היה מבחין בו כבר מזמן, אך אינו היה גם מחוצה – לה.
ניקולס המשיך לבדוק מבחוץ ומסביב.
המכשף לא היה שם. –היכן היה?
מאחוריו נשמע רחש.
ניקולס ניסה לצרוח, אך כבר היה מאוחר מדי. פיו נסתם על ידי חתיכת בד כלשהי. ריח מוזר הגיע לאפו, עיניו נעצמו רק לאחר שראה מי היה חוטפו…

ניקולס התעורר בבהלה. "האם אמשיך לחלום לנצח? כמה חלומות יש לי? האם גם זה לא יותר מאשליה, ועומד אני להתעורר שוב בכל רגע נתון?"
-"לא". אמר המכשף. "אתה ער. אך הגיעה השעה. אנו יוצאים לאימון הצהריים."
ניקולס הנהן ויצא ממיטתו.
הוא לבש את חולצתו ויצא מהמערה יחד עם המכשף.
השמש החלה לנטות אט- אט מערבה.
כעת, לא הלכו אל הצוק שמול הים, אלא הלכו אל גבהה קטנה קרובה למערה.
"עברת את מבחן המים, והוכחת מעל כל ספק,
שאתה יכול לשלוט בהם. כעת, הגענו אל מבחן
האדמה." אמר המכשף.
ניקולס הנהן.
"האדמה הוא האלמנט הקל ביותר לשליטה. אפילו המים, יכולים ברגע לשנותו ולהפכו לבוץ. במילים אחרות, גם אנחנו כנראה מסוגלים לשלוט בו."
ניקולס הקשיב. או, לפחות ניסה להקשיב.
מחשבתו נדדה רחוק, אל יום קריר אחד, שהיה ממש לא מזמן בקורוות'ר.
משפחתו יצאה לשיט של רוגע בפיורדים. הוא הגיע אל מערה רכוב על דרקון, ובמערה גילה חבורה של אנשים שמכנים את עצמם 'שליטי הדרקונים'.
הוא זכר שהקשיב בעניין לשיחתם.
"כדי לשלוט בכוח האדמה"… שמע לפתע ניקולס את המכשף אומר וחזר אל זכרונו, בעוד המכשף ממשיך בדבריו.
המועצה דיברה על חילוף שלטונות בגלל שהשליט הנוכחי, ארתור לא עושה כלום לטובת השליטים ולא פותח במלחמה.
ארתור היה חבר טוב במיוחד של ניקולס.
ארתור הוחלף בבלתזאר הרשע.
ניקולס הרהר לרגע במוחו היכן בלתזאר נמצא כעת.
אילו רק ידע…
בלתזאר נרצח באכזריות על ידי אחיו, מנהיג נורא
ואכזר בכמה רמות מעל בלתזאר. הוא שלט כעת בקורוות'ר, ומשפחתו וחבריו כלואים.
…"וכך תשלוט בקסם האדמה." סיים המכשף את דבריו.
ניקולס התנער והביט במכשף במבט מוזר.
"מדוע עיניך מביטות בי כך?" שאל המכשף.
-"בלי שום סיבה." אמר ניקולס. "אני מוכן למבחן שלי."
"אוקיי." אמר המכשף. "אז, אתה זוכר את כל מה שאמרתי?" הוא בדק.
ניקולס הנהן.
מה יעשה עכשיו?
-אין לו מושג מה אמר לו המכשף!
אך, אתה יכול! אמר במוחו.
ניקולס עצם את עיניו והתרכז. הוא הרגיש את האדמה מסביבו.
מבלי – משים, רגליו שקעו אט- אט באדמה. ידיו הושטו קדימה.
הגבהה כולה התרוממה באוויר.
המכשף הביט בניקולס בשמחה ומחא כפיים.
ניקולס הוריד אט – אט את הגבהה והחזירה למקומה.
"למדת כבר לשלוט בשני היסודות. אתה מתקרב"…
עם רדת הערב, הלך ניקולס אל היער להביא עצים למדורה, להכין ארוחת ערב.
הוא הרהר במוחו מתי יסתיימו אימוניו. מתי יוכל לחזור לממלכתו ולהציל את אחותו.
כאשר חזר למערה עם העצים ראה את המכשף מדבר עם דמות לא מזוהה. ניקולס לא ייכל לזהות את הדמות מהמרחק הזה, אך שמע את דבריו של המכשף:
"אל דאגה, בעוד יום אחד הוא כבר ישלוט בכל הכשפים, ויגיע אל השלב."
-"מעולה". אמרה הדמות הזרה. "ואז נבוא לאסוף אותו, כמו שסיכמנו."
המכשף הנהן.
"תבוא מחר עם רדת השמש."
וכך, הדמות הזרה, נעלמה.

עם עלות החמה יצאו ניקולס והמכשף להתאמן בכשפי האש.
יחד, הדליקו מדורה והחלו לפעול.
"האש חזקה ומסוכנת." הזהיר המכשף. "עליך להיזהר כשאתה משתמש בה. אל תנסה לשלוט בה. תיכנע לה אם רוצה אתה לשלוט בה."
וניקולס עשה בדיוק את ההפך.
הוא התאמץ כמה שיותר לשלוט באש, ולא נכנע לה.
"ניקולס, עליך לאבד את השליטה!" הסביר שוב המכשף, אך שוב, ניקולס עשה בדיוק את ההפך.
לבסוף וויתר המכשף על למידת הכשף הבא, ויחד עברו אל כשפי הרוח.
"כשאתה מנסה לשלוט ברוח, עליך להרגיש אותה זורמת דרכך. עליך להיפתח ולתת לרוח לזרום בתוכך."
כמובן שניקולס עשה בדיוק את ההפך. הוא לא רוצה להגיע אל השלב. הוא לא יהיה שליט דרקונים.
המכשף נכנע, והם חזרו אל המערה.
הלילה הגיע וניקולס יצא מהמערה, מחכה לאיש הזר שאתו דיבר המכשף.
ואכן, הוא הגיע.
ניקולס לא הבחין בו, כי הוא התגנב מאחוריו, וכיסה את פיו של ניקולס.
ריח מוזר התגנב לאפיו של ניקולס.
ואז איבד את הכרתו…


תגובות (1)

"ניקולס הרגיש את הקסם בתוכו"
– לא טוב! מה זה אומר? איך זה מרגיש? חסר לי איך זה מרגיש.

"לכן אתה צריך להתאמן בכוחות הקסם שלך…"
– לכן אתה צריך להתאמן *על כוחותיך הקסומים*…

"ניקולס המשיך בניסיונותיו הקדחתניים…"
– זה אולי נראה כמו משהו טריוויאלי, אבל לקורא זה חשוב. אני רוצה לדעת למה ניקולס לא המשיך. אני רוצה לדעת מה קרה שם במערה, גם אם התוצאה ברורה ואנחנו יודעים שהוא יישאר כדי להתאמן על כוחותיו. מה שתופס את הקורא זה לא התוצאה, אלא הדרך. אז חבל, לדעתי למשל הייתה כאן הזדמנות מעניינת לפתח את הדמות של המורה.

"הלכו אל גבהה…"
– גבעה.

"הוא התאמץ כמה שיותר לשלוט באש…"
– שוב, מה זה אומר? הוא עשה פרצופים רציניים? נופף בידיים? מה?

גם כאן, אהבתי מאוד את הסיום.

26/02/2018 21:56
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך