קמעות השמש- פרק3

זה היה חדר ריבועי קטן; מלא תעסוקות, מחשב נייד נח על השולחן- ספרייה הוצבה בסמוך למיטתי החדשה.
צבע הקירות נא בין לבן דהויי לפסטל ווילונות תכולים עיטרו את חלונות הזכוכית המשקיפים על היער.
על דלת העץ עוטרו פרחים דקיקים, נערה עומדת במרכזם, ידיה מושטות מעלה.
התיישבתי על המיטה שנחה בקצה החדר, היא הוצעה במצעים לבנים ומשעממים, ללא כל ספק, זה יותר טוב מלחלוק חדר עם קסידי.
הנחתי את המזוודה על הרצפה.
"אדון וייט?"
ללא כל ספק, זו לא קסידי. "תוכל לפתוח לי את הדלת, בבקשה?"
קמתי מהמיטה וסובבתי את הידית, נורם עמד שם, אוחז בני מגשים רחבים עמוסים מכל טוב.
"חשבתי להגיע לכאן עם משהו שתוכל, אממ… לכרסם לפני תחילת ארוחת הערב."
נטלתי את אחד המגשים, הונחו עליו שתי כוסות, מים ותה. במגש השני נחה צלחת עוגיות שוקולד צ'יפ.
"תודה, נורם," אמרתי.
נורם חייך חיוך עצוב, "אני שמח לדעת שאוהבים את השירות שלי."
"ואגב, קלרה, הזהירה אותך לגבי פרנסטוס?"
"פרסטוס?" הרמתי גבה, מי אמור להיות, פרנסטוס?
"כן- חיית המחמד המשפחתית, חשבתי שהיא תיידע אתכם לגביה, ובכן,אני מקווה שתתקלו בו בהקדם, הוא עלול להבהיל לעיתים קרובות אנשים זרים…"
"השיער שלי!"
זה האות. קמרון, לפעולה!
פתחתי את דלת חדרה של קסידי בטריקה, נורם נכנס במהרה והסתיר את גורם הזעקה, וכמובן שאת קסידי.
"אני רואה שאחותך נתקלה בו," נורם לא סובב את ראשו לאחור.
הוא התרחק מקסידי, על ידו נח…
"זה נשר!" זעקה קסידי, "למה יש כאן נשר?!"
"דודתכם בחרה להשאיר אותו חופשי לנוע היכן שירצה בחודשיים הקרובים, היא רצתה שתכירו אותו."
"אם הכוונה בלהכיר היא להרוס לי את החופשה, אני מתנגדת!" מחתה קסידי.
הבטתי בו, זה היה נשר גדול למדי, בעל כנפיים זהובות –אפורות ועיניים שחורות כלילה.
"הוא לא מסוכן?" שאלתי.
נורם גיחך למשמע השאלה. "מה פתאום! פרסטוס לא מזיק לחלוטין."
"אני חושבת שהוא השאיר לשלשת על הראש לי!" הכריזה קסידי.
"אולי הוא לא מחונך כל כך-" נורם הסמיק קלות, "אני מקווה שהוא לא יעשה עוד צרות. בדרך כלל ההתנהגות שלו מאוד מכובדת."
"אני די בטוחה שנשרים אמורים לחיות בטבע," אמרה קסידי.
"הוא מבוית. קרלה אימנה אותו להביא דואר, פרסטוס מאוד שימושי," חייך נורם.
"אולי כמו סלע!"
"אולי תסתמי כבר…?" לחשתי. קסידי השתתקה וסטרה לי קלות.
"ובכן- עלי לחזור לעבודתי, ארוחת הערב תתקיים בעוד כמה דקות, קרלה תשמח אם תגיעו.
להתראות, עד אז," נורם יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת.
הבטתי סביב, החדר של קסידי נראה בדיוק כמו שלי, רק שצבע הווילונות היה לילך.
"על מה אתה מסתכל, קמרון?" שאלה. היא שילבה זרועותיה ונאנחה,
"בפירוש, דודה קרלה היא מטורפת. למה לעזאזל היא מגדלת נשר?! אתה חושב שהיא ברחה ממוסד כל-שהוא?"

שעטתי במורד המדרגות, מאחורי דילגה לה בקלילות מפתיעה, קסידי.
שילוט הופיע בכל פינה, כנראה שהוא הוצב למעננו, כדי שנכיר את הבית.
פניתי ימינה, אל תוך מסדרון אפלולי למראה השלט: חדר אוכל.
תמונותיה של קרלה פוזרו בכל מקום, הבחורה ממש אוהבת את עצמה, אבל לא, עוד אנשים הצטלמו איתה, בתמונה אחת היא רק עמדה, לבדה, ידה מונחת על כתף, או יותר נכון- כתף דמיונית.
לא היה עוד מישהו בתמונה מלבד קרלה.
דילגתי על התמונה ונכנסתי אל תוך חדר שדלתות הזכוכית שלו, נפתחו לרווחה.
המטבח.
ריח הבישולים עמד באפי, ריח מוכר ומשכר, הבישולים של אימא…
"קמרון! שב!" קרלה פרשה את זרועותיה לצדדים, היא חיבקה אותי חיבוק דוב ופנתה אל קסידי.
צעדתי לכיוון השולחן היחיד בחדר, הוא הוקף ספות נוחות לישיבה. אחת מהן נותרה קרועה ומרוטה, הייתה זאת (כנראה) מעשה ידו של פרסטוס, הנשר. הוא נעץ את טפריו באחת מן שלושת הספות ועצם את עיניו הכהות.
"נתחיל בסעודה?" היא זקפה גבה, מתיישבת על הספה המשוספת של פרסטוס,
"אני שמחה מאוד שאתם כאן, לא יצא לי לראות אנשים הרבה זמן…העבודה שלי מאוד לחוצה."
"זו הסיבה שבגללה את עשירה כל כך-?"
סתמתי את פיה של קסידי.
"לא, אלו סיבות השמורות רק לי. נורם!" פקדה קרלה.
נורם נכנס לחדר בהליכה מגושמת אך מהירה להפליא, אוחז בידיו בשש צלחות חרסינה יקרות, על כל אחת הונח ספל תה קטן מקרמיקה.
"קמרון מותק, אתה מוכן להעביר את אחת הצלחות לפרסטוס? הוא רוצה מעט תה," שאלה קרלה.
הנהנתי, אולי היא באמת משוגעת שמנסה לחטוף אותנו?
הגשתי את הספל לנשר, הוא חיטט בתוכו בעזרת מקורו והשמיע קול שהזכיר נהמה משונה למדי.
"הו! נורם, כיצד העזת לשכוח את התה?" אמרה במבטא בריטי קל.
"הנשר שותה תה?!" קסידי נראתה כאילו היא עומדת להתפוצץ לרסיסים.
קלרה חייכה, היא לגמה מהתה המהביל שנורם מזג לה. "הוא מקפיד לשתות כוס בכל יום, זה מאוד מועיל לקיבה שלו."
נורם מזג את התה לספלו של פרסטוס בזהירות מרבית וזינק אחורה כשהנשר נטל את הכוס בטפריו החדים והכניס את הנוזל לפיו, הוא השתנק במעט.
"הנשר שתה הרגע תה?" לחשה לי קסידי.
פערתי את פי, והושטתי יד כדי ללטף את פרסטוס, הנשר נרתע וצווח.
"הוא לא מאלה שמאמינים ברושם ראשוני…" צחקה קרלה.