Edward ScissorHands
*כן, אני משלבת אהבה בפנטזיה. אהבה מעוותת וחולה, אבל אהבה. הערות והארות בבקשה(-:

The Game Of Life-3

Edward ScissorHands 24/05/2015 616 צפיות תגובה אחת
*כן, אני משלבת אהבה בפנטזיה. אהבה מעוותת וחולה, אבל אהבה. הערות והארות בבקשה(-:

—-לפני שאתם מתחילים את הפרק תקראו את 'רציתי להוסיף'—-

"היכנס, כלבלב." ציוותה מריסה בקולה הקר. ניקולס נכנס לחדר במהירות ובהה בה. למעשה, הוא היה מאוד נאה. היא שקלה את האפשרויות. היא לא רצתה להרוס את יופיו. למעשה, הייתה דרך לא להרוס את יופיו. "אתה נמשך אליי, כלבלב?" שאלה בקול עדין. "כ-כן, הגבירה מריסה." מלמל בפחד.
היא חיכה חיוך, הפעם לא אכזרי, אלא עדין. שנים רבות לא הרגישה אהובה. היא ניתקה את שרשרת הברזל מחגורתה מקולרו. היא הניחה את השרשרת בידו. "תתלה אותה על המתלה." אמרה, עדיין משתמשת בקול עדין. הוא מיהר לתלות את השרשרת. היא ניגשה אליו ותפסה בסנטרו בחוזקה. היא עשתה חתך בשפתו התחתונה. צליל כאוב נפלט ממנו. היא תחבה את הסכין בחגורתה ונישקה את שפתיו בעדינות. הוא נרתע בהתחלה ממגע שפתיה החמות על הפצע בשפתו, אבל אז התמסר לנשיקה. היא חשה על גבה את ידיו המהוססות. חום נע בה בגלים. היא מעולם לא חשבה שתרגיש כל כך הרבה הנאה ממשהו שלא היה כאב.

ואז התרחקה ממנו. היא בהתה בעיניו האפורות והמבולבלות. "יפה." מלמלה, יותר לעצמה מאשר לו.

———————-ניקולס———————-

הוא בהה בעיניה הירוקות בתדהמה. הוא לא ציפה לרוך כזה מנערה שכל חייה עונתה ועינתה. חזו גירד בתשוקה וברגש אחר, בלתי מוסבר. הנשיקה טלטלה את עולמו, זעזעה את אמונותיו וקראה תיגר על כל מה שידע. כל מהשרצה היה לנשק אותה שוב, לחוש בשפתיה הרכות והחמימות של שפתיו, להתמסר לעונג שהביאה לו למרות הכאב.
חיוך מהוסס ומפוחד על על שפתיה.
"לימדו אותי כל חיי שגברים זה יצור תועבה. הביאו אנסים שיאנסו אותי בשביל שאשנא גברים. מעולם לא נישקתי מישהו. מעולם לא נהניתי ממשהו שלא היה כאב."
כאב על חייה בער בו.
"אני בטוח שלא כל חייך שנאת גברים. מה עם השנים לפני שהביאו אותך לכאן? לא אהבת את אבא שלך? לא אהבת את אח שלך? לא חיבבת את ילדי השכנים?"
חיוך אמיתי שסחרר את ראשו עלה על שפתיה.
"תודה רבה. שעזרת לי להבין." לחשה. היא שוב התקרבה והצמידה את שפתיה לשפתיו. חום התפשט בכל גופו. הפעם לא הצליח לרסן את עצמו. הוא אחז בכתפיה בחוזקה ונישק אותה בלהיטות, מחוסר את עצמו לידי התשוקה שבערה בתוכו. היא התנשפה אל שפתיו והוא שאף לתוכו את ריח נשימתה. אצבעותיה ליטפו את פניו בהיסוס.
הוא כעת הבין שמעולם לא אהבה מישהו כך. מעולם לא חשה תשוקה. מעולם לא נישקה.
הוא מיתן את נשיקתו והפך אותה לעמוקה ועדינה. אחיזתו התרפתה מעט, והוא ליטף את צווארה. לבו פעם בעוז.
הוא לא רצה שזה ייגמר אי פעם.

———————-מריסה———————-

הלטיפות העדינות על צווארה. שפתיו שנעו בתיאום עם שפתיה. גופו שנצמד לגופה. היא מעולם לא חשה יותר בחיים. לבה פעם במהירות. כל החוויה הייתה זרה לה כל כך. ונפלאה כל כך.
היא מעולם לא הרגישה אהבה באופן כזה, באופן של גוף שמשתוקק לגוף.
היא הכריחה את עצמה לנתק את שפתיהם אך נשארה בזרועותיו. "אסור שאחרות ידעו." מלמלה אל צווארו. הוא הנהן. "כן, הגבירה מריסה." לחש, נשימתו מדגדגת את ערפה. היא בהתה בעיניו. "בתפקיד מאהב אני לא צריך להשתמש בתואר הכבוד?" שאל בהתגרות. חיוך עלה על שפתיה. "אתה צריך לקרוא לי כך כל הזמן, או שאאלץ להעניש אותך." גם אם האהבה שלו והתשוקה שלו עינגו אותה בדרכן, כאבו עדיין העניק לה דגדוגי חדווה שהעתיקו את נשימתה. חיוכו רפרף מעט. "כרצונך, הגבירה מריסה." מלמל, והיא חשה בפחד מתערבב בנימת קולו המקניטה. "לא אכאיב לך 'יותר מדי'." הבטיחה. חיוך עקום עלה על שפתיו.
היא נישק את צווארה והיא רעדה מהתחושה המדהימה.
שפתיו שוטטו על שטח צווארה ועצם הבריח שלה. הם היו בערך באותו הגובה, הוא גבוה ממנה בסנטימטרים בודדים. הוא לא היה נמוך לגילו, היא הייתה גבוהה לגילה.
(למי ששכח/ה – מריסה 15, ניקולס 17)
שפתיה נפסקו ונשיפה חדה נפלטה מהן. היא חשה בשפתיו נמתחות בחיוך על עורה הבוער.

הוא עינה אותה בדרך שהיא לא חשבה שאפשר לענות.


תגובות (1)

חבל לי לשמוע שאת מתבאסת בגלל תגובות, דווקא הסיפור נורא מעניין.
אני יכולה להגיד לך שאישית אני לא נכנסת הרבה לאתר- אין לי זמן בשביל זה, וני לא רואה כל סיפור שניסיתי לעקוב אחריו, אז אני מצטערת על זה.
דבר שני, אני כן מבינה אותי בסיטואציה. תגובות זה תמיד מרגש ומלהיב וכיף לדעת שמישהו מעריך את ההשקעה שלך, אבל תזכרי תמיד שקודם כל את עושה את זה בשביל עצמך (חוץ מזה, תסתכלי גם תמיד על כמות הצפיות! תחשבי כמה אנשים בכלל הקדישו מחשבה ונכנסו לסיפור שלך. זה גם חשוב). אל תסתכלי על סיפורים אחרים ותקנאי, כל סופר באתר עבר את הדרך שלו להשיג תגובות ולהשתפר, ולאט לאט גם הדרך שלך תגיע (לי, למשל היו מלא קוראים. עצה: אל תנטשי.) אני אגיד מראש שאני מצטערת אבל אני לא אוהבת סיפורים ערסים ולכן אני לא אקרא אותו, וטיפה הרגיש לי שאת מנסה לכתוב אותו בשביל התגובות וזה מצער. תהיי נאמנה לדרך שלך! :) (אם זו הדרך שלך אז אני מצטערת, פשוט ככה מרגיש לי)
אוקיי, עכשיו בקשר לסיפור:
המעבר בין רוצחת קרה ומענה מפחידה לנערה תמימה שרוצה להרגיש נאהבת היה מהיר יותר מידי. דברים מהסוג הזה צריך להעביר ולגרום להם לחלחל לאט לאט, ולכן פתאום כל הפרק נראה לי לא קשור לעלילה שכבר בנית בפרקים הקודמים. הייתי ממליצה לך לעבור על הפרק ולראות לאט לאט איך יכולת להראות סימנים שמריסה רואה שאצל ניקולס משהו שונה, וככה לאט לאט שהסיפור יתפתח. אולי שלא תרצה לפגוע בו ממש ואז תהיה מבולבלת עם עצמה ואז לפתע תנשק אותו אם משהו כזה. הרעיון עצמו של אהבה נחמד, פשוט היה חד מידי.
בכל מקרה, הכתיבה הייתה יפה ואהבתי מאוד את השורה האחרונה. היא הייתה מאוד טובה בעיניי. חוץ מהקטע החד אין ממש הערות.
טוב, אני מקווה שתמשיכי את הסיפור ואני אשתדל לעקוב. תמיד תזכרי שאת עושה את זה בשביל להשתפר והדרך שלך עוד תבוא. הכל בסדר :)
נ.ב. תחייכי ותהיי טיפה יותר אופטימית! מאתגרת אותו לא להשתמש בסמיילי -_- שבוע! פליז? :)

27/05/2015 23:01
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך