Thinkfast
מקווה שתאהבו D:~

המסע בעקבות פאן – פרק 1:אהבה מפלצתית חלק א'

Thinkfast 01/05/2012 761 צפיות 3 תגובות
מקווה שתאהבו D:~

שלום,
אני גרובר אנדרווד,סאטיר- חצי תיש וחצי אדם.
אני במסע חיפוש אחר פאן,אל הפרא,אשר שקע
בשינה עמוקה במשך עידן ועידנים.
אחרי מסע החיפושים שלי עם פרסי ואנבת',
קבלתי את רישיון החיפושים שלי,כך שאוכל לחפש
אחר פאן,כמו הרבה סאטירים אחרים.
אתם בטח שואלים לשם מה אני צריך את הרישיון חיפושים
הזה?
טוב,את האמת? אין לי תשובה ברורה.
כנראה כי מועצת זקני הפרסות רוצה להיות אחראית על
זה שאנחנו יוצאים,אבל לא אכפת להם כאשר אנחנו
לא חוזרים.
אז…אני נמצא כרגע במסע חיפושים אחר פאן,
שהסיכויים שאחזור ממנו הם קלושים.

התהלכתי בשבילים הכפריים,מכוסי האבק והחול אשר
עפו ברוח,כאשר תרמילי ובו אספקה של פחיות תלוי על גבי.
השמש החמימה והאביבית בהקה מעליי וסנוורה אותי.
לבסוף נעצרתי,כאשר זיעה נוטפת ממצחי ואני מתנשף ונושם
עמוקות,עורי בוער ואדום כולו מחום.
"אני..לא..מסוגל…" מלמלתי בפה חנוק ויבש,ואז קרסתי ארצה.

כאשר עיניי נפקחו,מצאתי את עצמי שוכב על עלים ירוקים,
ועל ראשי מטפחת לבנה,מקוררת ורטובה.
התרוממתי לישיבה,ולמולי נגלתה קרחת היער,המוקפת
בעצים גבוהים וירוקים שגרמו לשמש להראות חזקה פחות.
במרחק של כמטר מערמת העלים עליה שכבתי,
היה אוהל עשוי במבוק ירוק-חום.
הבמבוקים היו קשורים זה לזה בחוט דקיק וירקרק,
חזק וגמישי,ששמר על יציוותם.
"שלום?" קראתי,מתכונן לכל מפלצת שעלולה לצוץ מבין העצים
ולחסל אותי.
ואז,היא יצאה מהאוהל.
פי נפער לרווחה,וכל מה שהצלחתי להגות מי הוא "מההה.."
מתפעל.
עיניה היו ירוקות,ממש כמו העלים הטריים אליהם שכבתי עד כה,
שפתיה אדמדמות ועורה לבן כסיד.
היא לבשה שמלת כותנה ירקרקה וענדה צרור תכשיטים יקרי ערך,
שהתפעלתי שהצליחה לסחוב אותם ולא קרסה תחת משקלם.
היא נעלה נעלי עקב,שבמבט ראשון חשבתי שהם עשויים גם הם
מכותנה ירקרקה,עד שהבנתי שהם בעצם עשויים..מעלים.
היא רפרפה לעברי עיניה היפהפיות והתקרבה אליי.
"שלום,גרובר. שמי הוא ליליאן." אמרה בקול חמים ורך,
והרגשתי כאילו אני שוקע בתוך חלום מתוק.
"ה-היי…מההה..ליליאנמההה…" הייתי מוקסם מיופייה שגמגמתי
ואחרי זה הרגשתי מטופש.
היא נגשה אליי ועשתה לי עיסוי נעים בגב,שגרם לי לפלוט
עוד "מההה" מטופש.
"קדימה,תנוח עוד קצת,זה יעשה לך רק טוב." אמרה בחיוך חמים,
שגרם לי לשקוע בשינה עמוקה.

כאשר התעוררתי,מצאתי את עצמי כבול בשלשלאות,
מתחתי בוער סיר שחור וגדול כמו האוהל של ליליאן,ובו התבשל תבשיל
מבעבע.
ליד הסיר הייתה ליליאן,כאשר חיוך מרושע שחשף ניבים שלא שמתי
לב אליהם קודם לכן,נסוך על פניה.


תגובות (3)

ברור שאהבתי!!!
תמשיכי!

01/05/2012 11:33

תודה יולי,
שמתי לב שגם את כותבת כל מיני על פרסי
ג'קסון,מה שהופך את אהבתך לסיפור עוד יותר
חשובה מבחינתי D:
הפרק הבא יתעכב כי יש לי שלושה סיפור אחר להמשיך
(אחד על ימי הביניים והמיתולוגיה הרומית,שני על המיתולוגיה
המצרית ושלישי סיפור אהבה עם ג'סטין ביבר,למרות שאני
דיי שונאת את ג'סטין ביבר)
הייתי שמחה אם תקראי גם אותם,

מור 3:

02/05/2012 07:10

אני יקרא אותם!
אף על פי שני לא ממש מבינה את המיתולוגיה המצרית…
היא קשה.

02/05/2012 07:29
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך