ילדי האלים! – פרק 3 'הפנינה והחבורה'

קטיה.

החבורה הייתה אם אפשר להגיד בסדר יחסית לחצויים עם מכונות הרג.
וויסט לא ממש מת על החבורה.
"אוי זאת המשלחת של פאן? אפילו דודניי החמורים יותר חמודים!" אמר וויסט על החבורה.
דומינו גם כן לא הגיב בשמחה רבה לקראת כלב המתכת.
"זאת קטיה חבר׳ה," מייקל הציג אותי הציג לי את החבורה "אלה הם דניאל בת פוסידון, היא סוג של אחות רחוקה שלי, אריק בן הפייסטוס, זה הכלב שלו איירון ונוס בת אפרודיטה, קריסטינה בת אתנה, אביעד בן ארס, והדרקון שלו, אייזק בן אפולו וליה , בת דמטר, יש לה ארנב וסוס אבל הם לא ממש מתים על דרקונים."
"הדרקון שלי," אביעד התחיל להגיד "הוא לא יכול לסחוב כל כך הרבה חצויים, רק 8 מקסימום אז…"
"אין צורך שאצטרף," אמרתי לאביעד "ואגב זה וויסט."
וויסט צהל לאות שלום, הדרקון לא נראה ממש מרוצה מהחד קרן.
"הוא יקח אותי," המשכתי "ומייקל אולי אתה תרכב על דומינו?"
דומינו צהל בשימחה והנחתי שהוא אוהב את הרעיון.
"בטח למה לא?" מייקל ענה לי והביט בדאגה באיירון "אה ואריק אכפת לך? הכלב זה כמו עוד חצוי."
אני לא הבנתי מה כבר אריק יוכל לעשות, זה היה כלב ארד בגודל של כלב ציד.
הוא לחץ על כפתור מאחורי אוזנו של הכלב ואיירון התקפל לקופסא קטנה יותר מטלפון.
"נו טוב,חבל." אמר אריק בעצב.
כל השמונה עלו על הדרקון של אביעד.
אני ומייקל עלינו על הסוסים, בדרך קסם אוליבר החל לדאות בעודו רץ על האוויר.  הבנתי שהוא מאושר להרגיש את הרוח עוד פעם ברעמתו הזהובה.
הבטתי במייקל שרכב על דומינו בצורה נהדרת.
שמחתי שלא יהיה לו קטע עם דניאל, לא יודעת למה אבל היא לא הייתה החביבה עליי במיוחד.
קריסטינה נראתה נינוחה יותר, דניאל לבשה שיריון קרב, ומאחורי גבה היו שתיי חרבות סניות שנראו כמו קילשון אבל בגודל פיגיון.
קריסטינה לבשה חולצת טריקו בצבע לבן עם פנדה באמצע ומכנסי ג׳נס שחורים, ותלויה על גבה חנית עם חוד זהב שניראתה מדהים יחד עם כל הבגדים, אריק לבש חולצה שחורה שכתוב בה באדום ׳מוות לכל דרדס׳ וגם מכנסיים לבנים על ראשו היה כובע כחול כתום עם כיתוב של ׳בום׳ ומאחוריו גם כן חנית. שמעתי שאריק שיפץ אותה שתוכל להיות גם מגן.
ונוס לבשה חולצה צמודה בצבע לבן עם מכנסיים בצבע טורקיז, ולא ניראה סימן לנשק שלה.
אייזיק לבש מגן גוף וקסדה עם נוצה בצבע כחול , מאחורי גבו נתליתה לה קשת עם חצי ארד שמימי לפחות כמה מאות של חצים.
לא הספקתי ליבחור את השאר וכבר שמעתי את מייקל.
"לאן אנחנו נטוס?" שאל מייקל.
"אמרתי לדרקון שלי לעוף ישר למטרה הראשונה שלנו!" ענה לו אביעד.
"מה המטרה שלנו?"שאלתי.
אביעד החל לענות משהו על ונוס אבל לפני זה צריך כמה פנינות של פרספונה. הכרתי את האגדה על פנינותיה של פרספונה.
הן נועדו לחלץ מן השאול מבקרים שלה במהירות.
יש שלוש פנינות אבל כל אחת במקום אחר ושלושה חצויים אחרים לפני כמה שנים מצאו אותן.
אבל הפנינות התגשמו במקום אחר.
"אז איירון אומר שהראשונה אצל אישה בשם דודה ק'," אמר אריק "מנהלת אתר עסק ליופי."
"הו," רטנה דניאל "יופי זה בדיוק מה שחסר לנו פנינה בתוך ביזנס ליופי!"
אייזק החל ליצחוק, בזמן שכולנו מרוכזים בשיחה וויסט החל לצהול.
"סלע! סלע!" אמר וויסט.
"מה?!" שאלתי את וויסט.
הדרקון ושני הסוסים פוצחים בתמרונים אוויריים, הדרקון החל לינחות על רכס הר וכך גם שני הסוסים.
ירדנו יחד ומצאנו את עצמנו מול שבט ענקים, אריק הוציא את איירון ואמר משהו ביוונית.
מה שזה לא היה זה גרם לאיירון לנשוף אש   ולירות כדורי ארד שמימי!
רוב הענקים היו בגובה 4 מטרים והצעירים שבהם 2 מטרים, וויסט ודומינו החלו להיבהל.
הורתי לוויסט ללכת להסתתר ושאגיד לו אם אזדקק לעזרה.
וויסט הסכים אבל לפני כן נתן לי מתנה מפאן.
חרב מארד שמימי עם עיטורי זהב וכת החרב מעור פרות שמש.
החרב התאימה לי בדיוק, אבל אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה.
הענקים החלו להסתער וכולם הוציאו את הנשקים שלהם: דניאל את הפגיונות שלה, קריסטינה וגם אריק הוציאו חניתות, אייזיק החל לירות חצים בקשת שלו.
מייקל הסתער איתי וגם דניאל, ליה, אביעד, ונוס ואריק הסתערו על הענקים. הדרקון החל גם כן להסתער.
לפני שהספקתי לתקוף נפל עלינו מטר סלעים, הענקים לבשו שיריושנות והיו חמושים בחניתות.
כרתתי לאחד את הראש, לשני תקעתי את החרב בבטן וכך הלאה עד השישי.
עד מהרה התחלנו להשתלט על הענקים אבל הם היו רבים מאיתנו אז החלטנו רק לשתק.
עד מהרה חצי מהענקים שותקו.
אני, מייקל, דניאל וליה נכנסנו לאוהל הכי גדול ובדרך נס ראינו את הפנינה הראשונה.
הפנינה בהקה בצבעי טורקיז, כחול וירוק עז.
אספתי אותה לפני שענק כמעט מעך אותי כמו ג׳וק.
יצאנו מהר ושרקתי לוויסט.
ראיתי את וויסט רץ לעברי במהירות של כמעט 342 קמ"ש.
דניאל שלחה פרץ מים על 5 ענקים ומייקל מכין אגרוף ממים ומוחץ 7 ענקים, וכל השאר ממשיכים לחסל בקצב של 3 , 3, 4, 3 , 3 ענקים.
"קדימה!" צעקתי להם "יש לנו את מה שצריך! תחזרו!"
הם ניראו מבולבלים לא פחות ממני כאשר הבנתי שאני באמת נילחמתי, אבל הם לא התווכחו ורצו לעבר הדרקון.
איירון חזר לצורת קובייה ואריק הכניס אותו לכיס, מייקל קפץ מהצוק ונחת על דומינו.
אחרי שאביעד  חיסל 2 ענקים שניסו לעצור את קריסטינה וליה.
אייזק שלח מטר חיצים אחרון לעבר הענקים.
לבסוף כולם עלו על הדרקון, הראיתי להם את הפנינה, ושמתי לב שמייקל היה מרוכז בחרב שלי שהפכה לשרשרת עם טליון עץ קטן.
הוא החל לשאול אותי שאל מעצבנות, שאני בכלל לא עניתי עליהן.
אנחנו ממשיכים לטוס לעבר 'ים המיפלצות' כך ליה קראה לזה.
אני חושבת מתי אוכל לנוח, הקרב היה מתיש.
ביקשתי וויסט להעיר אותי ברגע שנגיע  והתחלתי להירדם.