בין הדפים
אהובי בגד בי השנה.
לא, הוא לא יודע שהיינו ביחד.
אבל אני יודעת,
אז תשתקו שניה.
אהובי בגד בי השנה.
ולא, הוא לא יודע
שהייתי ביחד
אתו כשהוא יחד
איתה ושהרגשתי
אותו כשנישק
אותה
וכשהם רבו
הרגשתי את לבו
פועם בחזהו
כמו משולש חסר הגדרה.
בעיה גאומטרית חביבה.
אם אחד ועוד אחד שווה שתיים
מיהי הצלע השלישית.
תגובות (7)
#כולנו טיפשים.
אבל זה מוצא חן בעיני. סוג החזרתיות הזו אני תמיד אוהב…
ממתי את מבינה בגיאומטריה, תזכירי לי? שלוש יחידות שכמוך.
את תחילת השיר אני לא אוהב. השפה היומיומית נראית לא מתאימה להמשך, שעשוי הרבה יותר טוב, עשיר בדימויים מוצלחים ומשלב גבוה בטוב טעם. הרגעים האלה בשירים שלך גורמים לי לתהות לפעמים אם היו יכולים לשים מולי שיר של משורר מקצועי ושיר שלך והייתי יכול לנחש מי כתב מה, כי כשאת כותבת טוב, זה ממש טוב. אבל פה, בסך הכל, זה חצי חצי. לסיכום, ההתחלה הייתה יכולה להיות טובה יותר, אבל ההמשך מצוין.
תודה (:
אהבתי את החלק האמצעי.
יכולתי לראות שם את עצמי, עוקבת אחרי איזה בחור הביתה ומתחבאת מאחורי גדר כל היום במטרה לתצפת. בלבלת אותי בקטע של האחד ועוד אחד, אני די בטוחה שזה שבעה עשר.
מקסים
אני דווקא אהבתי את ההתחלה, נותנת משמעות לסוף. (כשאני חושב על זה, זה קצת מטופש לציין דבר כזה, כי הרי תמיד ההתחלה נותנת משמעות לסוף, אבל פה הרגשתי שזה חשוב.)
בקיצור, אהבתי.