גומא

בשבילי, זה הזמן, לעוף.

גומא 14/09/2013 869 צפיות תגובה אחת

אני רצה
כשהירח זורח מעל
כשהכוח נפגע
והרוח חדל
אני ממשיכה
למרות הקשיים הרבים
למרות השירים והסיפורים
שנשכחו, ואיתם גם אני.

וככל שאני נעלמת,
מרחיקה מביתי האהוב
החיים משתנים,
לבבות נשברים,
בשבילי, זה הזמן, לעוף.

היער שורט ובועט
לא מוכר, מנוכר ואכזר
אך אני ממשיכה, לא מתלבטת
חיי לא יפסיקו מחר.
עוד יום עובר, עוד שבוע,
כשהזמן מתבזבז לצידי
הכאב מתגבר, אך אני אנוע,
לא אטבע בנהר מחשבות

וככל שאני מתרחקת,
אבודה אך כמובן גם נמצאת
החיים נגזרים
לבבות מדביקים
בשבילי, זה הזמן, לעוף.

כמו ציפור, אני חוצה את השמיים,
גסיסתי לעולם לא פוסקת
העולם נפרש מעליי,
דמו זולג על ברכי.
אל האור, אני זוחלת,
מחכה לכאב שנגמר

וככל שאני מדממת,
כאבי נשארים מתחתי,
חיי נגמרו,
חלומותיי התגשמו
בשבילי, זה הזמן לעוף.


תגובות (1)

וואו

14/09/2013 08:12
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך