הדרך

הדרך לא ברורה,
מלאה בעפר וזיעה,
וסימנים של כפות רגליים שדרכו שם,
ודם שניתז מין העור החשוף.

הדרך אבדה,
התמלאה בקוצים ואבנים סוררות.
היא כבר לא נראית להעין,
היא כבר לא נראית מין הגבעה הגדולה.

אבל בלילה, בלילה,
כשאלפי כוכבים זוהרים בשמיים,
כשאלפי פרפרים עפים לכל עבר,
אני רואה את הניצוץ שמוביל אותי,
מוביל אותי חזרה אל הדרך הישנה.

ושנייה לפני, שאני נאבד,
מחזיק ביד, חוסם את הכאב מלפרוץ,
אני עושה עוד צעד אחד קדימה,
צעד אחרון לפני ההתרסקות.

וציוץ הציפורים מעליי,
כשבליבי תפילה שקטה,
למצוא את הדרך,
את הדרך חזרה.

אבל בלילה, בלילה,
כשאלפי כוכבים זוהרים בשמיים,
כשאלפי פרפרים עפים לכל עבר,
אני רואה את הניצוץ שמוביל אותי,
מוביל אותי חזרה אל הדרך הישנה.

וילדים צוחקים, פרצופים חולפים,
געגועים ישנים, צפים ועולים;
והדרך ברורה, מסומנת באבנים של שלווה…