המוני השירים

גם עליי בסוף תעבור השלכת.
יש בכי של תסכול
יש בכי משחרר.
אני לא בוכה מתסכול
הכל תמיד נכרך כמו צמר לחוט
סביב האצבעות הארוכות שלי.
אבל משחרור אני כן בוכה
אני כן.
זה מרגיש כאילו נתפסו לך השרירים הרבה זמן
ואז הגיעה השלכת.
עורקים נרפים מן אחיזתם.
זה מרגיש כאילו התעבתה ירוקת על עצמותיי
ואז הגיעה השלכת.
כל צבע מן עצמותיי הנוקשות כלא היה.
זה מרגיש ממש כמו
ללכת.

הנטל שלך הוא לא אתה, הוא לא אתה יותר,
שרים העצים.
הנטל שלך הוא לא אתה, הוא לא עתה יותר,
קולות רוח בהם מרשרשים.
החוויה הירוקה מצהיבה ומזהיבה
לכדי יבשושים.
ורק מי שעובר, נזכר ובוכה:
אוי פעם העץ בכה, מאושר ומעצב
והיה לאביב.
הוסיף – אבל גם עליו עברה השלכת
גם עליו בסוף עברה.
והאיש הצמיח פרי וכתב על זה שיר.