המילים האלו.
רק המילים האלו,
שפעם הוא לא הבין,
לא סבל מדקירת הרצפה הקרה,
לא סבל משדות המלאים בכלום.
וחלפו עונות רבות,
גשמים רבים, מאז המילים האלו,
הוא שכח, הוא לא סבל,
הן נחו בנקיקי נשמתו.
הילד הקיץ, השמש שקעה,
המילים האלו, עלו עד לריאות,
ולמטה בחזרה, הפילו אותו,
הושיבו אותו בפינה, ואמרו לו,
אתה מטומטם.
תגובות (8)
עוצמתי וכתוב בצורה מצוינת. מזדהה איתך..
תודה! ומצטער לשמוע שגם עברת את זה..
אהבתי
זה משמח אותי :')
יפה ממשש
תודה!!
הזכיר לי מורה שאמרה פעם שבקצב שבו אני לומדת לא ייצא ממני כלום…
קטע עמוק כשחושבים על זה. אהבתי.
במקרה שלי אלו היו התלמידים, דווקא ממורים אני מצפה ליותר. אני מקווה שאת מודעת לכך שמה שהיא אמרה לא אומר עלייך כלום, אם כבר זה עלייה. ושמח לדעת שאהבת!