זמר של תקווה

והוא ישב לו על סלע,
אל מול הים.
ביום קר או חם,
תמיד היה שר לו שם.

אנשים רבו והתפייסו,
יצאו והתחתנו.
עשו ילדים,
ונהיו מבוגרים.
והוא עודנו יושב שם,
כחלק מהנוף, ושר.

וגם כשהתחילו עורבים להיאסף,
על אותו החוף,
אותו איש נשאר שם שר,
עד הסוף.

וכשלא נשארה נשמה,
גם לא בסלעים,
ראו אותו שר כנגד כל הסיכויים.
הוא נתן לכולם תקווה,
שעוד יבואו ימים טובים.