כשנוצרים
כשנוצרים,
ראשית הם מודים ליוצריהם,
אז הם מפנים מבטם לעולם
ורואים את שלושת מימדיו,
את הזמן,
ואת החפצים הפזורים בחלל הלבן.
פיהם נעוץ בהתרכזות מתישה
כשהם בוחנים את טיב העיניים שבבסיס קיומם:
אלו רגשות מרגישים?
אלו תפיסות הן מרכז תפיסתם?
מה נטיית המחשבות שמעטרות את רוחם?
ברגע הזה יוצריהם מביטים בם בחרדה מיוחדת, מחכים להכרעה:
האם יצטרפו,
או שמא, עם עיניים כאלה, עדיף
לא לראות מאומה?
תגובות (1)
יש פה משהו מדהים ומפליא. אבל ישנה אופציה שגם לא ירדתי לסוף דעתך, כי מה שהבנתי הוא מאוד …. עמום.