yaael;)
סיפור קצר שכתבתי .מקווה שתאהבו :)

לא , היא אף-פעם לא הייתה ולא תיהיה נאמנה

yaael;) 19/11/2013 780 צפיות אין תגובות
סיפור קצר שכתבתי .מקווה שתאהבו :)

היא עמדה בנמל התעופה יחד עם עוד אנשים שחיכו ליקיריהם . זה היה תחילת חודש דצמבר . בחוץ ירד שלג כבד והאוויר היה מקפיא. היא הייתה לבושה לעונה . ידייה היו בתוך הכיסים של מעילה הארוך.
היא חייכה כשראתה אותו סוף – סוף,לבוש מדים מתחת למעיל עבה וסוחב תיק גדול וכבד למראה. הוא בדיוק נפרד מחברו הטוב ביותר שבזה הרגע התאחד עם אשתו שני ילדיו. הוא נעצר לשניה כששם לב אליה , לאחר מכן המשיך ללכת בשתיקה . כשעקף אותה , היא התחילה ללכת ,מנסה להדביק אותו.
"אמרו לי שאתה מגיע . רציתי לברך אותך על שובך הבייתה " אמרה בעודה הולכת לידו .
"יופי " הוא מלמל . הוא לא ציפה שהיא תגיע כי הוא ידע שכבר לא אכפת לה.
הוא פתח את הדלת ויצא אל הקור בחוץ. האנשים הבודדים שנמצאו בחוץ מהרו למצוא מחסה מהקור כמה שיותר מהר ,אבל לו לא היה אכפת. זה היה שינוי מעניין מהאקלים בארצות בהם היה ב- 17 החודשים האחרונים. היא מהרה להדביק אותו בעודה מרימה את הברדס מעל ראשה כדי ששערותיה הבלודניות הארוכות לא יירטבו. היא הניחה יד על כתפו והוא הסתובב אך לא אמר דבר.
"אנחנו צריכים לדבר " אמרה לו
"עכשיו נזכרת ?" הארסיות נשמעה בקולו בברור
"אל תתנהג כמו ילד , בבקשה " אמרה , מיואשת.
" את הרי נפרדת ממני . זוכרת? " קולו היה קר " אמרת שנמאס לך שאני לא בבית , שנמאס לך להיות לבד .לא נתת לי לדבר אז "
"אתה יכול לאשים אותי בזה ?" היא רעדה ,לא מהקור.
"יש כאלה שלא עוזבות . שנשארות נאמנות.אבל את לא כזאת . אף- פעם לא היית."
היא שתקה , מחזיקה את הדמעות בפנים.
"אני מנחש שאת פה כי הוא הבין את זה בסוף. " הוא צחקק ללא הומור " אני לא יודעת מה את חושבת עליי אבל מטומטם אני לא. עזבת אותי בשבילו ועכשיו שאין לך אותו את רוצה אותי. אני לא ברירת מחדל " קולו העביר בה צמרמורת. הצבא משנה אנשים . הוא לא היה כזה בתיכון.עכשיו הדמעות ירדו במורד לחייה .
" הפרצוף הזה לא עובד עליי. אמרת בעצמך .אני חייל בלי נשמה "
הוא הסתובב והמשיך ללכת , משאיר אותה מאחור.אחרי מספר שניות,כשהתאוששה , היא החלה לרוץ אחריו. כשעקפה אותו , היא נעמדה מולו , לא נותנת לו לזוז.
" רציתי להגיד לך שאני והוא מתחתנים ושאנחנו רוצים שתגיע למרות כל מה שקרה בינינו "היא הושיטה לא מעטפה . הוא נדהם , אך לא הראה את זה .
"עדיין חייל בלי נשמה ?" עכשיו זה היה תורה להכניס ארסיות לדבריה.
" דברים כאלה אי אפשר לשנות" מלמל , עקף אותה והמשיך ללכת לתחנת המוניות.
רק כשישב על הספה השחורה לבד בדירתו הריקה ,נתן לכמה דמעות לברוח מעיניו. היא הייתה שייכת למישהו אחר עכשיו. היה אסור שהיא תראה אותו ככה . לעולם.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך