מאחורי הסערה

מאחורי הסערה ישנו עולם של קסם.
בתוך טיפות המתנפצות על אדמה יש אנשים,
אנשים שמתנפצים ברגע, ולא שבים.
הם פורשים כנפיים של חיים, לבנות כפני מתים,
נוצות מקרח,
ידיים חלשות,
ועיניים הרואות את השקיעה שנעלמת,
צבועות בזכרונות.

עפים רחוק לא נשברים,
בורחים אל תוך העננים,
שם יש תקווה לשוב לבכות בשקט.
מי צריך את קרני השמש כשיש ירח?
מי צריך דבר מלבד הכוכבים?
מה שהיה לא יחזור כשאני כאן,
בפנים.

מאחורי הסערה ישנו עולם של קסם.
בתוך העננים יש אנשים מעץ בלי שורשים.
הם עומדים ריקים כמו פסלים מאבנים,
שפתיים יבשות כמו אדמת המדברים,
קרני הנצח,
עיניים לא רואות
דבר מלבד השקט הלופת את הגרון
וסדקים כמו שריטות.

עפים רחוק לא נשברים,
בורחים אל תוך העננים,
שם יש תקווה לשוב לבכות בשקט.
מי צריך את קרני השמש כשיש ירח?
מי צריך דבר מלבד הכוכבים?
מה שהיה לא יחזור כשאני כאן,
בפנים.