מראה ונעצים

TaiTai 23/07/2016 807 צפיות 4 תגובות

היא מסתכלת במראה,
ומשחררת שיערה,
מהקוקו ההדוק,
אותו סביבה קשרה.
הדמעות השקופות,
משתקפות במראה,
ודמותה הבוכייה,
היא דמותה של נערה.
הסיכות שהידקה סביב בטנה,
משתחררות וחושפות את גופה.
היא לא שלד,
היא לא עצמות,
אבל היא רוצה בזה,
היא רוצה כזאת להיות.היא רוצה כזאת להיות.
התפזרו נעצרים מדם על הרצפה,
מפסיקים גופה לדקור.
נעלמו הצלקות שעל בטנה,
אך הדמעות לא מתכוונות לעצור.
הן שוטפות את הדם הניתז,
הכתמים שהתפזרו לכל עבר,
בטחונה העצמי נהרס,
והיא שומעת שוב את הצחקוקים שבעדר.
נלחמת בחורים שכל נעץ השאיר,
נלחמת בחורים שכל אחד בה הותיר.


תגובות (4)

אוי, אולי זה הרגישות שלי אבל אני רוצה לבכות ומזדהה עם הדמות אבל מבחינה נפשית בלבד.
העברת את הסיפור בצורה מקסימה,
אהבתי מאוד

23/07/2016 23:25

    תודה.שמחה על התגובה והביקורת.

    23/07/2016 23:27

זה כואב ומרגש ובכללי אפשר להרגיש את הכאב הנפשי של הדמות..
זה מקסים..

26/07/2016 21:05

זה שיר עצוב, אך מרגש ויפה. הבנתי על מה מסופר בשיר.

27/08/2016 21:33
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך