צדקתו של דקארט
אני עומד על במה באולם שומם,
נביא שקר וקהל מאמינים בדוי.
זרקור מתכוונן, בקשות להדרן.
מכונת קלט-פלט לעיבוד נתונים.
האובייקטיביות לא נמחקת,
ואני עומד לבדי באולם שומם.
אני עומד על במה באולם שומם,
נביא שקר וקהל מאמינים בדוי.
זרקור מתכוונן, בקשות להדרן.
מכונת קלט-פלט לעיבוד נתונים.
האובייקטיביות לא נמחקת,
ואני עומד לבדי באולם שומם.
תגובות (7)
אחד הקטעים שלך שאני יותר מעריך, ובכללי..כל מה שגורם לגלגלי השיניים בראש לחרוק קצת ולזוז עושה לי טוב.
כבר קשה למצוא את זה, באתר הזה במיוחד..
אז תודה.
ובנוגע לקטע, אולי כי זה משהו שיכול להיות שהיה יוצא ממני, אז אני מתחבר..למרות שאני כותב בדרך כלל עם רגש ולא עם היגיון.
ואולי זה משתנה, אני כבר לא יודע.
אויש, גם כן אתה, אלמוני שכמוך, אתה והאונה השמאלית הצורחת שלך (נאמר בטון של חיבה)
יפה. מעניין. אתה מושלם.
אני לא בטוח שאני מבין את הטון של התגוב הלא אופיינית הזאת – זה סרקזם? מחמאה מאוד לא משכנעת?
בהתחלה האולם שומם וגם בסוף. באמצע יש קהל. לקח לי הרבה זמן להבין את הכוונה של זה, אבל זה יפה
דקארט מתהפך בקברו! בכזאת קלות אתה קובע שהאולם ריק? הוא אולי היה ספקן אבל הוא היה נורא זהיר במה שהוא חושב, והייתי רוצה להאמין שזה גם מה שהוא מצפה מאיתנו.
אני חושב שזה לא שניסחתי את השיר לא נכון, אלא את השם – דקארט היה זהיר, נכון, אבל לחשוב שיש סיכוי גדול שאתה לבד בעולם זה מאוד מדכא. בסופו של דבר, אם יהיה סיכוי של 50-50 בין משהו טוב למשהו רע (לא הסיכוי המדויק במקרה שלנו, כי בעצם האופציות לגבי הקיום של עולם הן אינסופיות), אפילו אם אתה אופטימיסט, בכל זאת אתה תפחד מהמשהו הרע הזה (פסימיות היא טבע האדם, בסופו של דבר).