אוהבים בשואה
זה אולי הרגע המוזר בחיי,
לחכות כאן להשלים עם המוות.
ואתה כבר יושב ומרגיע ואומר,
שאני אהיה בסדר ושאתה תנקום בשבילי.
הראש מסתובב לי,
המילים הן רצות בראשי,
לא יכולות לצאת מפי.
והקור הוא מקפיא לי את הגוף,
האצבעות שלי נוגעות בשפתיים הרכות שלך.
דמעות, דמעות
הן זולגות בלי הפסקה,
ועוד מעט יבוא המוות הנורא,
ויקח אותי ממך,
אז מה הפלא, שאני קצת עצובה,
בוכה.
ואז אני שומעת את הכלב.
השומר מגיע,
דורך על כף ידי עם המגף שלו,
קצת עצוב שבשבילו אני לא יותר מבובת סמרטוטים…
והקור הוא מקפיא לי את הגוף,
האצבעות שלי נוגעות בשפתיים הרכות שלך.
דמעות, דמעות
הן זולגות בלי הפסקה,
ועוד מעט יבוא המוות הנורא,
ויקח אותי ממך,
אז מה הפלא, שאני קצת עצובה,
בוכה.
תגובות (1)
מדהים. מרגש. מדהים. מרגש.