החתול הסופר
קצת ארוך יותר מהרגיל. שילבתי רעיונות שהובעו כבר בדרך דומה בשירים אחרים למסע אחד רציף, של מי שלא מוצא את מקומו, עד שבסוף כבר לא יכול לחזור.

בלדה לנווד

החתול הסופר 12/02/2018 598 צפיות תגובה אחת
קצת ארוך יותר מהרגיל. שילבתי רעיונות שהובעו כבר בדרך דומה בשירים אחרים למסע אחד רציף, של מי שלא מוצא את מקומו, עד שבסוף כבר לא יכול לחזור.

ברדת הלילה, בשקוע חמה
בנפול גלימת-ערב עלי-אדמה
אופל ושקט, תנומה לכל-חי
בדממה נדדו צעדיי

הרחק, הרחק מכאן
נשאתני הרוח
ולא, לא משנה לאן
שהרי בעצמי לא ידעתי.

מנחל לעמק ומגבעה למדבר
נגררתי במרץ לארץ פרא ובר
ממסגר למרחב, לחוסר גבולות
לשם רגליי מטיילות

הרחק, הרחק מכאן
משכני לבבי
ולא היה משנה לו לאן
שהרי בעצמו לא ידע.

ועם צעד וצעד קל המשא
ועם כל יום התארך המסע
והזכרונות, והצער שלקחתי איתי
נמחקו עברו במרוצתי

אם זרקתים לתהום
אם שכחתים בהלכי
אם נאלמו דום
עמוק בתוכי.

הרגליים אמרו שאין טעם לחזור
רק בשתיקה נמצא המזור
והלב מסכים-לא-מסכים רק שתק
נישא בריצה למרחק

הרחק, הרחק מכאן
גררוני פעמיי
ולא גילו לי הן לאן
ועד היום לא ידעתי.

לקצה היער הגעתי, לקץ שממה
למקום בו שום-קול כבר מזמן לא נשמע
דווקא שם, בסוף הרגוע
החל לפעום געגוע.

אולם כבר שכחתי את עצמי, את כולם
ושעיקר נדודיי דווקא בגללם
האהבה מחפשת תמיד איך לשוב
ומזכירה את מה שחשוב

אין בריחוק אמנם ישועה
והדרך הביתה כבר לא ידועה
והתיק שוב כבד, וכשלו הרגליים
והחזרה כואבת כפליים

הרחק, הרחק מכאן
איבד איש את עצמו
וכבר לא משנה לא לאן
שהרי איבד את שמו.

לו יכולתי מחדש לאהוב
לאחות את הקרע, לרפא המכאוב
ולהיכנס שוב בדלת למולדת אוהבת
ולא לדממה הכואבת.

לו יכולתי להחזיק בידך
ועוד פעם אחת להיות לצדך
ולהרפות מכל, ולחייך חיוך רך
כל מעייני בך.


תגובות (1)

משום מה ממש אהבתי את זה. קראתי בפעם הראשונה וחשבתי כזה "אממ.. אוקי, מוזר" ואז קראתי שוב (בחלקים, כי זה היה לי ארוך) והרגשתי כאילו גיליתי משהו שלא היה שם בקריאה הראשונה… כל אופן, יש לך כתיבה ממש טובה ומעניינת. זה שונה ומיוחד בעיניי. (ובכללי אני מכירה קטעים שלך עוד ממזמן וזה ממש נחמד לקרוא שוב אותך)

13/02/2018 22:30
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך