כמה שהאהבה כואבת…

את נפגעת מכל דבר , שוברים אותך מבפנים, כואב לך יותר מידי ואת צריכה לפחות מישהו אחד שיעזור לך. והינה, הוא בא…החיים שלך הופכים למדהימים מהרגע שהכרת אותו. בכל שיחה שהיתה לך איתו חייכת. את לא יכלת לתאר את האהבה שלך אליו, אבל את כל כך אסירת תודה! את כל כך אוהבת אותו שזה כבר מתחיל לדכא אותך ואוכל אותך מבפנים !
את מנסה לחייך ולהגיד אני בסדר, אבל שום דבר לא עוזר בזמן שאת מתחת למיטה בוכה עם אוזניות. ומה הכי גרוע? שאת כל כך זקוקה לעזרה ואת כבר לא יכולה לפנות אליו! וכל אחד שתפני אליו יחשוב שאת איזו משוגעת..הוא היחיד שמבין אותך אבל.. הוא מתרחק, ולאט לאט את רואה אותו נעלם , בין הידים שלך הוא פשוט הולך, ואת מאבדת אותו. לנצח. ופתאום את קולטת ..שאת צריכה להגיד לו שאת אוהבת אותו… אבל זה כבר מאוחר .. הוא הלך הוא לא חוזר יותר. ועכשיו כל פעם שאת באה לשלוח לו הודעה ונזכרת, הוא כבר לא שלך יותר. זה כבר לא אתם.. יש את והוא.. כל אחד הולך לדרכו. והרי מה שהכי הורס אותך זה שאת יודעת שהוא יסתדר ויאהב אחרות, אבל את, תסבלי, ועד שהכאב יעובר, יגיע הבא בתור..