הסיפורים של lola34
היא הייתה כה גאה, אז. עינייה החומות, כמעט נצצו בדמעות כשהביטה בך לבוש כך. המדים התיישבו על גופך באופן כזה טבעי, כאלו מאז ומתמיד היו עלייך. אפילו הכומתה בעלת הצבע […]
האולם השתתק. איש לא פצה את פיו. עיניה של תום היו ממוסמרות לעיני הדבש של הנער שעד לפני מספר לא מובטל של זמן, היה כל עולמה. היא כמעט שכחה את […]
המכונית של עידן חרקה בשולי הכביש, כמעט סמוך למדרכה. אנחה קלושה נפלטה מבין שפתיה של תום, אך נראה היה שעידן לא שם לב. היא חששה. פחד קינן בליבה. כבר קרוב […]
בין כל ההמולה שהתרחשה, ישבה לה תום שקטה, שאוזניות תקועות עמוק באוזניה, יושבת עם גבה לקיר צדדי, מנסה להיעלם. אך אפילו בפינה השקטה שלה, הרעש והצעקות בקעו את המוזיקה הדיכאונית […]
"ידעתי שאמצא אותך כאן". הוא מלמל, מתיישב לצידה, על החול הרך והחם של הים. היא לא דיברה. עיניה נשארו עצומות. "אני מצטער, מתנצל". הוא קרא, זוקף את סנטרה בעזרת אגודלו. […]
"היי". השקט הופר. הוא נגע קלות בכתף הרועדת שלה, מסית את צומת ליבה לעברו. עיניה כבר יבשו מהדמעות, היא התרוממה מעט, מבחינה שהיא עדיין נמצאת בתוך הרכב השחור והיוקרתי של […]
"את לא מרוכזת, שוב". הוא פלט בשקט. חלפו להן כבר שבועיים שלמים מאז הבילוי המשותף שלהם יחד בבית החולים. בזכות עידן אף אחד מלבד ענבר והוא עצמו, לא ידעו על […]
"תום". היא שמעה את הקול שלו, בוקע את הקור, את החומה האטומה שבנתה לעצמה באמצעות האוזניות הגדולות שלה. שום דבר לא חודר תחתיהן. לא נהימה. לא צעקה. לא שאגה. אך […]
הוא התקרב אליה. הצעדים שלו היו חדים וכבדים. הלב שלה עצר, והנשימות שלה החלו לרעוד. היא ידעה שהכל כבר חסר סיכוי, אין לה עוד לאיפה לברוח. הגיע הזמן להסתכל לפחד […]
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? סוף כל סוף, בלילה הזה היא הצליחה לישון. כן, שינה רציפה. ללא סיוטים. ללא צרחות. רק שם אחד ליווה את שינתה, תומר. כמובן. מי […]
היא המשיכה לרוץ ולרוץ, רגליה נשאו אותה, והמוח שלה היה ריק. היא רק התאמצה לא לחשוב. מבט לאחור סיפק לה את המידע שהייתה זקוקה לו. היא רחוקה מספיק משערי בית […]
שמש זהובה הפציעה בחלון חדרה. היא מצמצה מעט בעיניה, משפשפת אותן באנחה עייפה, מסונוורת מאורה הזוהר. היא החלה להתארגן באיטיות האופיינית לה, משחילה את רגליה לתוך מכנסי הג´ינס האדוקים הארוכים […]
רגליה כשלו מאחוריה. היא הרגישה שאם לא תעצור בקרוב, היא עלולה להתמוטט. היא רצה, חולפת על פני עוד עץ בודד, עיניה נפוחות ורטובות, מה שמקשה על ראייתה, אך נדמה שזה […]
הרגשה חדשה הכתה בה לפתע. היא הרגישה כה קטנה, מלוכלכת ומזוהמת. למול נגד עיניה ניצב בית. אם בכלל אפשר לקרוא לזה בית. ´הבית´ היה נראה כארמון שהתנוסס לגבהים מרשימים, בעל […]
"את מוזמנת לשבת, תום". המנהל כחכח בגרונו, מצביע על הכיסא הפנוי לצד עידן. "אני חושבת שאני אוותר". היא מלמלה בכעס. "כנראה לא הבהרתי את עצמי טוב, זאת בהחלט לא הייתה […]
לפעמים היא עוד חשבה על זה. על כמה שזה אירוני. מכל השמות בעולם, הוריה בחרו בשבילה את השם הכי לא הגיוני וקשור עבורה. תום. תום זה תמימות, תום זה נאיביות. […]
צלצול קולני קטע את רצף המחשבות שלה. היא קלטה שעליה להיכנס לכיתה, אך היא לא הייתה בטוחה שתהיה מסוגלת לכך. היא דשדשה במוחה, מחפשת את אותן כוחות שאפיינו אותה, את […]
ואז היא ראתה אותו, והלב שלה נחמץ. היא זיהתה אותו בשנייה הראשונה שעיניה פגשו בשלו, הרי זה לא כזה קשה לזכור פרצוף כלכך יפה. הזיכרון עוד היה טרי והכאיב לה, […]
מסך הפלאפון שלה הבהב בפתאומיות, מודיע שנשארו לה רק 15 אחוז. אך האוזניות הטחובות עמוק באוזניה, נשארו שם תקועות, משמיעות היישר לאוזניה את המוזיקה הצווחנית והמזעזעת. "תום!" צעקה חדרה מבעד […]
הלב לא בטוח, לעתים הוא עדיין מתבלבל. הלב עוד פגוע, ומחסום שקוף עדין , ממאן לתת למישהו להיכנס. הלב הוא חכם, הוא אינו בוטח, הוא יודע להיזהר. הלב הוא פחדן. […]
"אני מצטערת, אני חייבת לעוף!" צעקתי בקושי לאית´ן, מתרחקת ממנו במהירות בצעדים גדולים וכבדים. "אב-.." הוא מלמל, מבט מבולבל ניבט מעיניו. "תשכח מכל מה שהיה, זאת הייתה טעות". הסתובבתי אחורנית, […]
שקט. זה כל מה שאני שומעת. שקט. העיניים שלי נפתחות, ומיד נסגרות שוב מעוצמת קרניה של השמש שהחליטה לזרוח דווקא היום במלוא עוצמתה. "לול!" קול עצבני קידם את פניי. המוח […]
"איפה את לעזאזל לול?" קולה העצבני של ג´יין תקף אותי. "אם הייתי יודעת לא הייתי מתקשרת אלייך, כלבה". הפטרתי בשלווה מדומה. בלב, הדופק שלי עלה מדרגה. "תתארי לי מה את […]
"בחיי, לואי אתה חתיכת חרא" ירקתי בכעס. "תרגיעי לול, זה לא עד כדי כך נורא" הוא חייך חיוך תחמן. "שתוק". נבחתי. "אני מבטיח פעם הבאה לא לעשות את זה יותר". […]
הנייד הסלולרי שלי שבזמן האחרון שבק חיים, התעורר לפתע בצלצול צורמני. "לכי לעזאזל ג´יין". נבחתי על הכרית, מצמידה בחוסר חשק את הנייד לאוזן. "כלבה. למה לעזאזל את מתקשרת אלי ב12 […]
"היי". קול קטן וגברי בקע מאחוריי. משכתי מעט באפי, ממשיכה למקד את מבטי לעבר האופק. רשרושים קטנים נשמעו לידי, אך עדיין – לא העתקתי את מבטי מהאופק. "אני מקווה שזה […]
אורות ריצדו בעיניי, עקבתי אחריהם בעיניים מהופנטות, ובחצי אוזן הקשבתי לג´יין שטפחה על גבי ומלמלה שהיא הולכת למצוא משהו. אולי את ג´יידן. "ג´ינג´ית!" שמעתי קול מצד ימין שלי, אשר בקע […]
"תלבשי אותה, היא יפה". הפנתה ג´יין את מבטי לשמלה שחורה צמודה קטנה. "כן טוב, אם המסר שאני רוצה להעביר הלילה הוא ´דפוק אותי´.." צחקקתי. "לולה קארטר, מה המסר שאת רוצה […]
"לול". "לולה". "לולה קארטר!" צרחה דקה קטעה את חלומי. השיער האדמוני קפץ במהירות, ונתקלתי במבטה המאשים של ג´יין. "לול, את לא יכולה לישון כשאני בעיצומו של משבר!" היא התעצבנה. "תשתקי […]
חבר טוב אמר לי פעם שהחיים מתחילים כשהפחד נגמר. ובכן, אין לי שמץ ואף לא זעיר של מושג היכן הוא היום, אני רק יכולה לשער שאולי הוא נמצא בסנפלינג בין […]