הסיפורים של puma161
זה קיים, אנשים לא מרבים להגיע אליו אבל זה בעל זאת קיים. זה בסך הכל מגרש משחקים, אך בכל אמצע חודש, הופך הוא למגרש שורץ שדים, מכל הסוגים, רק האמיצים […]
אז ככה, יש לי כמה רעיונות לסיפורים ואני לא יודעת מה לעשות… אז אני אתן כאן הקדמה לשלושה מהם ואם תוכלו לומר לי מה הכי מוצא חן בעיניכם אני מאוד […]
לאחר שהשיחה הסתיימה, חברי המועצה הובילו אותנו חזרה למבוך המעברים התת-קרקעי עד שהגענו לשורת חדרי ההתאוששות. חיפשנו בערך חצי שעה – לפי הספירה שלנו – עד שראינו באחד התאים הפנימיים […]
"מה הבעיה, פרנק?" שאלתי משראיתי את הבעתו. הוא הניד בראשו, "אני לא בטוח. אני צריך לראות אותו כדי להבין." "טוב, תצטרכו לעשות את זה אחר כך. מפני שיש לנו דברים […]
"היי ג'יין, הרבה זמן לא התראינו." הוא נופף לי בידו מלאת הדם וחיוך ידידותי על פניו השחומות. תחושת אשמה באה פתאום והציפה אותי, חונקת אותי ומעלה דמעות בעיני. תפסתי בראשי […]
פרק 3 "אני חי עד כמה שאפשר להיות חי אחרי מה שקרה שם…" גרד את עורפו, נראה היה שגם הוא, כמוני, עדיין לא האמין שהוא בחיים. "רגע, אבל איך?" ניסיתי […]
"אז… לאן הולכים?" שאלתי בסתמיות. "לחדר המועצה, כמובן," ענה לי כבדרך אגב, כאילו בעולם זה נולדתי. "צר לי לבשר לך, אבל אין לי שמץ של מושג מה זה 'המועצה' ומה […]
קול חריקת צירים העיר אותי. כנראה נרדמתי, חשבתי בעייפות. "או, התעוררת." שמעתי מישהו אומר מפינת החדר. סובבתי את ראשי, מנסה לראות אותו ללא הצלחה. כשהתעוררתי לראשונה ניסיתי לקום לישיבה, אך […]
לפני שאתם מתחילים לקרוא, זהו הספר השני אחרי 'אש וקרח' שסיימתי לכתוב לפני די הרבה זמן. אז… תהנו :) איפה אני עכשיו? זו הייתה המחשבה היחידה שעברה בראשי כשניסיתי לפקוח […]
"יער צוער," קרא רונאן את הכתות באותיות אדומות גדולות על מפת הדרכים שלו. "שלושים קילומטרים מכאן." הביט בהרהור בבית החולים הנטוש שחלף מולו. לפי מה שהבין מהכתוב באתר, המשפחה אהבה […]
פתחתי בזהירות את דלת הבקתה וסרקתי בעיני את השטח שמחוצה לה, לא ראיתי אנשים. למרות וילון הצמחים שלי, עדיין לא הייתי בטוחה שאני מוסתרת לגמרי. התכופפתי והרמתי מעט קרש עץ […]
"בואו נשחק מחבואים. המפסיד מפסיד, המנצח בורח." כולם הביטו בי בשאלה, כולל המפקד. "מה את חושבת שאנחנו? מטומטמים?!" קרא בכעס כשהתעשת. "לא נקשיב לרעיונות שלך, או נקבלם בפרט!" פסק ולחץ […]
"סוף סוף…" התנשפתי כאשר הגעתי אל קו העצים. ידעתי שהבקתה אמורה להיות קרובה יחסית למקום בו נמצאתי. מאחורי עדיין שמעתי את קולות הסירנות אך הם היו רחוקים יותר, כנראה עצרו […]
בבוקר, שש וחצי ליתר דיוק, התעוררתי והתחלתי להתארגן לקראת היום. בעלת הפונדק הנחמדה שהסכימה לארח אותי למרות שלא היה עלי גרוש הראתה לי את המחסן כדי שאוכל לבחור לי משהו […]
רונאן ישב בחדרו שבתחנת המשטרה וחשב לעצמו כמה טיפש היה שנתן לה לברוח, ועוד מרצונו החופשי. "נתת לה לירות בך, כמה מטומטם אתה יכול להיות?" נזף בעצמו בעוד המחשבות מתרוצצות […]
"ל-לתת לי לברוח?" גמגמתי. כמובן שלא האמנתי למילה ממה שאמר, אבל רציתי להיות בטוחה. "כן! אם את מעדיפה להיתפס זו כבר החלטה שלך, אבל אני מציע לך עכשיו הצעה חד-פעמית […]
"מ-מה פתאום," קולה של אלקה רעד. "א-אנחנו רק מתנדבים," גמגם לו ארון. "כן בטח… אתם שוטרים סמויים שנשלחו לעקום אחרי, בטח מחוץ לבית החולים הזה מוצב גדוד שלם שמטרתו היא […]
'תתעוררי כבר!' צרחתי על עצמי. כל כך רציתי להתעורר, אך לא הצלחתי להביא את עצמי לנסות אפילו לפקוח עיניים. 'למה זה תמיד קורה לי?' המחשבה ריחפה בראשי. 'למה אי אפשר […]
'תתעוררי כבר!' צרחתי על עצמי. כל כך רציתי להתעורר, אך לא הצלחתי להביא את עצמי לנסות אפילו לפקוח עיניים. 'למה זה תמיד קורה לי?' המחשבה ריחפה בראשי. 'למה אי אפשר […]
"בוא נדלג על כל ההקדמה המאיימת כביכול ונגיע לעיקר." הבטתי בו בהבעה רצינית עד כמה שיכולתי. "אני לא יודעת למה אתה רוצה לחקור אותי, כבר סיפרתי לך הכל כשהתחזית ל- […]
אני לא יודעת כמה זמן שכבתי ערה על רצפת הבטון הקרה אבל אני בטוחה שבסוף נרדמתי, מכיוון שהתעוררתי למשמע דלת הסורגים נפתחת ואת הקליק שמתג האור משמיע כשלוחצים עליו. פקחתי […]
"איזו החלטה?" שאל בבלבול. לא האמנתי אי הוא כבר הספיק לשכוח על מה דיברנו חמש דקות קודם. "ההחלטה אם אני מסגירה את עצמי או בורחת. יש לך זיכרון של דג…" […]
"למה אני לא הורגת את עצמי וזהו? איזו שאלה טיפשית," אמרתי ושפתיי התעקלו לחיוך קטן, "אני נראית לך כמו אחת שתהייה מספיק אמיצה להתאבד?" "למען האמת… כן. את לא נראית […]
שלום לכל מי שנכנס :) בזמן האחרון אין לי השראה לסיפור שאני כותבת אז חשבתי לעשות משהו אחר: יש איזה שיר שאני מאוד אוהבת ואני חושבת לכתוב סיפור שמבוסס עליו. […]
"לא אני רצחתי את הנער. אני רצחתי את הטמבל הענק שרצח אותו," דיברתי בקול יבש. "ידעתי שזה יקרה. עכשיו המשטרה תרצה לצוד אותי." קברתי את ראשי בין ידי. "את בכל […]
פקחתי את עיני ובוהק לבן סנוור את עיני. מצמצתי כמה פעמים כדי להתרגל אליו וכשהצלחתי לפקוח אותן לגמרי, הקדשתי שתי שניות לסריקת המקום בו נמצאתי. היה זה חדר קטן, בעל […]
"מצטערת," לחשתי לעצמי לפני שה'טירוף' השתלט על מחשבותיי סופית. *** התחלתי להתקדם לעברם בצעדים איטיים, הם כבר כמעט יצאו מהסמטה. "היי!" צעקתי אליהם. "לא לימדו אתכם שאסור להרביץ לבנות?" הם […]
"כמה מעצבן…" מלמלתי לעצמי בהרהור. אחרי כמה שעות של מחשבה בעודי יושבת על הנדנדה שבפארק, החלטתי לחזור לביתי ולארוז לעצמי תיק לקראת היציאה. החלטתי שהדרך הטובה ביותר היא לברוח, לפחות […]
בעודי שוקעת בהרהורים, החלטתי שבמקום לחזור הביתה ולספוג את שלל הצעקות והנזיפות מהוריי, אלך לפארק הקרוב. הפארק תמיד הרגיע אותי ועזר לי לחשוב. הגעתי אליו תוך כמה דקות והתיישבתי על […]