דילוצ׳ינה וילקוס-פנימייה לילדים בעייתים. או שלא (פרק שלוש)

טוב. אני יודעת שהיו באגים עם הסיפור והכל אז אני פשוט טעשה תקציר לפרק שני.
תיארתי את ג׳והאנה(שיער שטני בקבוקים. עיניים חומות עם טיפת ירוק. שחיפה) וסיפרתי על האחים (אחות. אח. אח. ג׳והאנה ותאומים בן ובת)
סיפרתי על שלי. החברה הכי טובה שלה והפרק נגמר בזה שהמנהלת קוראת לג׳והאנה לבוא איתה למשרד (וכולם גילו על מה שהיא עשתה.
………………………………………………………………
הבטן של ג׳והאנה התהפכה באימה כשהיא עקבה אחרי המנהלת למשרד. בפעם האחרונה שהיא הייתה שם המנהלת צעקה עליה שעה בגלל שהיא עזרה לילד מהכיתה לצייר גרפיטי שאמר-מורים לכו להז****!!!!!!!  היא בחיים לא עברה משהו יותר מפחיד מזה. 
״לכאן״ המנהלת החזיקה את הדלת פתוחה בשבילה, וג׳והאנה נכנסה. בחדר ישב גבר גבוה עם שיער שחור שמעוצב כמו אצל בארבי קן ועיניים תכולות. הוא לבש חליפה מהודרת שרואים שהיא נתפרה במיוחד. 
״ג׳ייסון יוג׳״ היא אמרה בשקט והרכינה את הראש.
״ג׳והאנה סאמרס״ הוא הביט בה משועשע ״הנערה ששרה באמצע הלילה״. היא הסמיקה והרימה מבט. 
״לשם מה זכיתי בכבוד שג׳ייסון יבוא לבקר אותי ולא יפגוש אותי בבית המשפט עם העורך דין שמקבל יהלום לדקה?״ היא הרימה את הראש והביטה בו. 
״בואי נגיד רק שיש לי הצעה״ הוא חייך. היא הרימה גבה. המנהלת עמדה בצד מוכנה לשמוע ולספר לראשון שתראה. 
״גברת ווילדשוט?״ הוא אמר והרים גבה. 
״הו..כמובן״ המנהלת הסמיקה ויצאה. 
הוא החווה על הכיסא שמולו. היא התיישבה
״אני מקשיבה״
״יופי״ הוא שילב את ידיו ונשען קדימה בכיסא ״אני שוקל לא לתבוע״ אמר
ג׳והאנה קפאה בכיסא. אם הוא לא ייתבע. הכל יהיה בסדר. לא?
״אתה לא??״ היא אמרה. 
״אני לא. אבל את לא תצאי בלי כלום״ הוא הושיט כרטיס. 
״די…לו..צ׳ינה ויל…קו..ס??״ היא הביטה ״מה זה?״
״זה העונש פרס שלך. תביני, ראיתי במצלמות האבטחה את מה שעשית. ויש לך כישרון.״ היא הרגישה שהיא מתחילה להסמיק. הוא חייך בעליונות. 
״אז?״ 
״הבית ספר הזה מיועד לילדים שעברו על החוק. יש להם שם הרבה מגמות שונות. אחת מהן היא שירה. אחת אחרת היא נגינה״ 
היא התחילה להבין. ״אז אתה שולח אותי לבית ספר של עבריניים שיפתח לי את החוש המוזיקלי?״
״כן. משהו כזה. ככה אני אהיה בטוח שאת לא תהיי בסביבה בשביל לפרוץ שוב ואת תפתחי את הכישרון. כפיש?״ הוא נשען אחורה בכיסא. 
״כן״ ג׳והאנה מילמלה. היא הביטה בכרטיס של הבית ספר. ״איך אני אודה לך?״ היא הביטה בו
״כשתסיימי להיות שם. בואי תקליטי את הדיסק הראשון אצלי. זה יהיה התודה״ 
הוא קם מהכיסא. ״אה ואת כבר רשומה שם. תתחילי ביום ראשון. כבר סיפרתי להורים שלך״ הוא לחץ את ידה ויצא מהחדר, משאיר אותה בשוק.
שלושה ימים אחר כך היא עמדה מול שער מתכת כבד עם חמישה מזוודות גדולות והביטה באבא שלה טופח לאימה המתייפחת על הגב. היא נאנחה ופנתה לראות את האישה שהלכה לכיוונם. את העין שלה תפס הקיר שעליו היה כתיב בגדול:
״דילוצ׳ינה וילקוס-פנימייה לילדים בעייתים״.