perdida

perdida 05/08/2012 780 צפיות 5 תגובות

פרק ראשון

הרעש הנעים של העלים נשברים מתחת לרגליי היה נעים ומרגיע בזמן שהלכתי לי ביער הגדול , הלכתי לאט , נהנית מציוצי הציפורים שנמצאות אי שם בצמרות העצים , מאכילות את גוזליהם , או סתם שרות לעצמן .
התיישבתי בשקט ונשענתי על גזע עבה ועצמתי את עניי , נתתי לשמש החמימה ללטף את פניי בעדינות ולהרגיע אותי .
פקחתי את עיניי בבהלה למשמע גוף שזז ביער , לפי הרעשים הרגשתי שהוא מתקרב אליי יותר ויותר .
באינסטינקט חייתי קפצתי על רגליי והוצאתי את האולר מכיסי .
ואז , דממה , הרעשים הפסיקו ומה שראיתי היה רק צל .
"מי זה שם ? צא עכשיו ! " צעקתי , מנסה כמה שיותר להסתיר את הפחד .
ניסיתי להתעמק יותר ויותר בפנים של אותו בן אדם .
'זה הוא ? ' נשמתי נעתקה ונתקפתי בפאניקה ברגע שזיהיתי את הפנים המוכרות להחריד , התחלתי לנוע אחורה באיטיות , אך הוא התחיל להתקרב אליי , מגביר את צעדיו , " שלום , איימי , מזמן לא נפגשנו " , הוא צחק בקול .
התחלתי לרוץ מהר ככול שיכולתי , ברחתי לכל מקום אפשרי שרק היה מול עניי , לא הקשבתי לרגליי שכאבו ורצו לנוח .
הרגשתי שהוא רץ אחריי , אז הגברתי יותר את הקצב , 'אסור שהוא יתפוס אותי' צרחתי לעצמי בראש בפחד .
כאשר סובבתי את ראשי לאחור לא ראיתי אותו כבר , התחבאתי מאחורי גזע עבה וגבוה .
התנשמתי בחוזקה ובדקתי את השטח , " מה הוא רוצה ממני ? " הרהרתי בלחש , " מה עכשיו ?" .
לאט לאט הנשימה שלי חזרה להיות סדירה , החזרתי את האולר לחגורה , נשענתי על הגזע וניסיתי להירגע .
"בדרך כלל שאומרים לך היי , את צריכה להחזיר תשובה , את יודעת .. " הוא חייך ותוך שניות , בלי שהספקתי להגיב למתרחש הוא תפס את שתי ידיי בידו הגדולה והצמיד אותי לגזע , מתעלם מהצעקות שלי שיניח לי לנפשי , הוא שלח יד לחגורתי והוציא משם את האולר שלי , " את זה אנחנו לא צריכים , נכון ?" נהמתי בזעם לעברו והוא צחק , " אני שמח שאנחנו מסכימים . " הוא הכניס את האולר לכיסו . "חשבת שתברחי ממני ככה , מתוקה ? " הוא קירב את פניו אל שלי וצחק בלגלוג , " באמת חשבת שאת תצליחי לברוח ממני ? שלא אמצא אותך ? כבר אמרתי לך , לא משנה מה , אני תמיד אמצא אותך . " הוא אמר ביובש .
"מה אתה רוצה ? אה ? תעזוב אותי . אני לא רוצה יותר שום קשר אלייך . " לחשתי בקרירות לתוך פניו בזמן שהוא חייך אליי חיוך מתגרה , אותו החיוך שגרם לי להתאהב בו לפני כמה שנים .
התחלתי להשתולל , בעטתי לו בבטן , אבל לו זה לא הזיז , ניסיתי עוד כמה בעיטות הגונות , אבל הוא עדיין בשלו , צוחק .
"סיימת ? " הוא המשיך לצחוק בקול , וברגע אחד הצחוק השתנה לכעס , עצבים , הוא הידק את אחיזתו בי ובידו הפנויה תפס בפניי , הוא שיתק אותי לחלוטין , בלי שום יכולת תזוזה או דיבור .
"תקשיבי לי טוב עכשיו חתיכת ילדה מטומטמת , " הוא לחש , " את עכשיו באה איתי , אימא שלך הורתה לך להתחתן איתי , היא נתנה לי אותך , ואין לך מה לעשות בנידון . את שלי . " הוא הדגיש כל הברה במשפט הזה .
חוסר האונים התפשט בכל גופי , הרבה רגשות מעורבים התחילו להתערבב לי בבטן .
שנאה , כעס , עצב , ייאוש , כל אלה , מילאו כל חלק קטן שבי , ואז הדמעות הציפו את עיניי .
הוא הושיט את אצבעו הארוכה וניגב את דמעותיי , " הו , אל תבכי , את תראי שיהיה בסדר . " הוא חייך , " עכשיו , את באה איתי . " הוא אמר בקרירות וחיוכו נמחק .
" לא ! תעזוב אותי ! אני לא רוצה ! אני שונאת אותך ! " צעקתי והתחננתי .
הוא תפס אותי בחוזקה ולחץ על ידיי , יללה של כאב נפלטה מפי והדמעות רק התחזקו .
"תקשיבי , זה או שתהיי ילדה טובה ותבואי איתי , או שאצטרך לנקוט באמצעים לא נעימים , הבחירה שלך . " קולו נעשה יותר ויותר להוט .
"למה ? למה אתה עושה את זה ? " לחשתי והסתכלתי עליו .
עניו הירוקות היו בורקות ושיערו השחור התחכך עם הרוח .
"ככה " הוא ענה ביובש , המשכתי להסתכל עליו שניות ספורות , אבל אז כבר נמאס לו והוא הרים אותי על כתפו , המשכתי לצעוק עליו והטיח בו את ידיי ורגליי , אבל שוב זה לא הזיז לו , עד לרגע שהכנסתי לו את ברכי לתוך הבטן בעוצמה , הוא הוריד אותי והתחלתי לרוץ , הוא תפס בידי אך הצלחתי לשחרר אותה , המשכתי לרוץ , לפעמים מועדת ונופלת , וקמה שוב במהירות ונפצעת , אבל ממשיכה לרוץ.
החלטתי לרוץ לבית שלי , שם הוא לא יעז לפגוע בי ליד אימא שלי , אולי בגלל זה היא לא רואה שהוא פוגע בי ? עדיין , למה היא מחליטה עם מי אתחתן ? ודווקא איתו ?
רק בגלל שמשפחתו עשירה ? והיא תעזור לנו בקשיים כלכליים ?
רצתי במהירות לבית מקווה שלא יתפוס אותי , רק עוד קצת ואני מוגנת .
נכנסתי לביתי ועליתי במהירות במדרגות לכיוון חדרי צועקת בדרך לאמא שהגעתי .
טרקתי את דלת חדרי ונעלתי אותה , נכנסת למקלחת , נועלת את דלתה גם כן , ונכנסת לאמבטיה חמה וממושכת , מורידה מגופי ומשערי את כל הבוץ והאפר שנדבקו בי במשך כל הבוקר הזה .

שירדתי לכיוון הסלון ברנדון כבר ישב עם אימי ושוחח איתה שבידיהם כוס תה .
נשקתי לאימי ומזגתי לי גם אחת .
" מה שלומך יקירתי ? איפה היית היום שחזרת כה מלוכלכת ? " היא שאלה בחיוך מרגיע .
" הייתי בריצה ביער " , טוב נו , זאת האמת , לא ?
" כמה פעמים אמרתי לך לא ללכת ליער ? מי יודע במי תתקלי ? " היא נזפה בי .
" את צודקת אמא , " הסתכלתי על ברנדון , והוא החזיר לי חיוך שלא הצלחתי להבין , " את לא מבינה כמה שאת צודקת . " אמרתי בהיסוס , מנסה עדיין לפענח את המבט שלו .
" טוב , אני הולכת לאליזבת' , אחזור יותר מאוחר , אל תחכי לי , להתראות ברנדון " היא חייכה אליו ויצאה מהדלת .
הדם אזל מפניי , אני והוא , כאן לבד בבית , מה אני עושה ? הפחד והפאניקה השתלטו עליי .
"טוב אז …. " קמתי ממקומי , צעד אחד קטן אחורה , ועוד אחד , בנתיים ברנדון קם וחייך חיוך גדול , " אז מה ? נשארנו לבד ? מעולה … " הוא התקדם אליי לאט .
הסתובבתי ועליתי בהמהרה במעלה המדרגות , אולי אם אספיק להיכנס לחדר אני אנעל את עצמי ואז אהיה מוגנת מפניו .
אך ברגע שידי נגעה בידית ידו משכה אותי אליו בחוזקה והוא תפס בשיערי , הכאב היה בלתי נסבל .
הוא גרר אותי לחדר ודחף אותי על המיטה .
"איימי , היית ילדה מאוד לא טובה היום ביער ….. את צריכה להיענש … " הוא לחש לי בהתגרות .
עניי נפקחו בבהלה כאשר הוא הוריד את מכנסיי , " לא ! ברנדון בבקשה לא ! לא שוב ! " התחננתי שוב ושוב , ממשיכה לרמוס את הכבוד שלי רק בשביל שלא יעשה את זה .
ועכשיו גם החולצה נתלשה , המשכתי לזעוק ולבכות , מבקשת שלא יעשה את זה .
תוך שנייה הלחי בערה לי מעוצמת הסטירה שלו .
נשארתי משותקת לגמרי .
עכשיו גם החזיה ירדה . המשכתי לבכות בשקט , מנסה להוריד אותו ממני , אבל ללא הצלחה .
ולאחר שגם התחתונים ירדו , פילח אותי בעוצמה אותו כאב מוכר .


תגובות (5)

אומייגאד כתבת את זה מדהים.
תמשיכי ותהרגי את ברנדון!!!!!!!!!! :(

06/08/2012 06:03

הוי ,אלוקים, אני רוצה שהוא ימות!!

06/08/2012 09:34

תודה רבה לכם !!(:

09/08/2012 09:32

מסכנההה!!!!!!
ברנדון הזה כ"כ !@#$%^&*
תמשיכייייי

09/08/2012 09:44

עלה כבר הפרק השני(:

09/08/2012 09:57
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך