We love, we sin

קטיה נראתה לחוצה כשהיא יצאה מהבר, סוגרת את המעיל הארוך והפרוותי שלה, מחבקת את עצמה ומחזיקה בכובע שלה, מנסה שלא יעוף מהרוח העזה ברחובות ניו-יורק.
היא מסתכלת בשעון, "3:35" ממלמלת לעצמה וצופה באנשים העוברים במדרכה.
היא תוהה למה כל כך הרבה אנשים היו ערים בשעה שלוש בלילה ברחובות, אבל שוב… זאת ניו יורק.
רכב שחור עוצר מול קטיה ומהאוטו יוצאת האחת והיחידה, טריקסי מאטל.
קטיה ממהרת אליה ותופסת בזרוע שלה, "כמה זמן לקח לך?" היא משכה אותי לסמטה ליד הבר.

"סבלנות, דארלינג… אני יודעת שהתגעגעת", טריקסי חייכה אליה וקטיה לא יכלה לעשות כלום אלא לחייך חזרה. משהו בטריקסי תמיד היה קסום, מושך… קטיה אהבה את הבלבול הזה שטריקסי גרמה לה.

קטיה וטריקסי נפגשו לפני הרבה שנים במסיבת האלווין של חברים משותפים.
טריקסי לא הייתה הטיפוס של מסיבות, אבל קטיה…
קטיה הייתה חיית מסיבות עד כמה שהיא נראית שקטה ורגועה, ברגע שהמוזיקה נדלקת אפשר לראות את קטיה במרכז צומת הלב מזיזה את גופה הרזה והמחוטב. טריקסי אהבה את זה.

קטיה מיד הוציאה סיגרייה והדליקה אותה בקלות למרות הרוח החזקה שנשבה באוויר, טריקסי הרימה גבה, "באמת? זה יהרוג אותך בסוף". היא צחקקה אך לא ניסתה להוריד אותה מהרעיון הזה, היא כבר מנסה שנים.
קטיה לא ענתה ונישקה את טריקסי בעדינות על השפתיים שלה, טריקסי התרחקה במהירות "את לא מנשקת אותי שריח של סיגריות נודף ממך".
קטיה וטריקסי לא היו בזוגיות, לפחות זה מה שטריקסי חשבה 'אנחנו רק חברות קרובות, זהו נכון?'.
קטיה חייכה, "רוצה להיכנס, ויולט ובוב כבר בפנים".