Blup
אופ נו, פרק בלי עריכה של סטיי. תתחשבו בי. ואהמ, מקווה ששברתי שיאי אורך? אם יש איפה שהוא סלאשים מעצבנים תודיעו, זה האתר עשה >< [ג'ו[אנה] - ג'ן - ג'ימי - חעחעחעחע]

Alaska – Chapter 9 – Arcatic Monkeys

Blup 11/10/2014 933 צפיות 5 תגובות
אופ נו, פרק בלי עריכה של סטיי. תתחשבו בי. ואהמ, מקווה ששברתי שיאי אורך? אם יש איפה שהוא סלאשים מעצבנים תודיעו, זה האתר עשה >< [ג'ו[אנה] - ג'ן - ג'ימי - חעחעחעחע]

פרק 9:
"קדימה ג'ימי! אנחנו עוד נאחר בגללך!" סטפני האיצה בי להגביר את המהירות בזמן שהיא מנסה לחמם את ידיה מול המזגן.
"מספיק עם הלחץ, בסוף נגיע ראשונים!" חבטתי בהגה השחור ושחררתי את הרגל מהגז לפני הרמזור האדום.
"שהאלים ישמידו את הרמזורים הארורים!" סטפני צעקה וקיללה את היקום.
"אם כבר שהאלים ישמידו את ענני הגשם, בעצם לא- שטיפה חינם! ראית מה זה מתוקה? את תהיי נקייה היום!" היא צחקה כשהבינה שאני מדבר אל המכונית המטונפת שלי.
"איך נתתי לך לנהוג?" היא צעקה כשהגברתי את המהירות ודהרתי על הכביש.
"זה לא שאת נוהגת טוב יותר!" צחקתי והגברתי את המוזיקה.

עמדנו בתור הארוך מאוד אל המועדון, ברבע השעה – שהרגישה כמו נצח – שחיכינו שהתור יתקדם לאן שהוא, היו די הרבה נערים שניסו להסתנן אל המועדון. אחד מהם אפילו זחל מתחת לשומר -כמובן שהוא נתפס בין רגליו.
"למה הקשבתי לך? מה היה רע בלצאת כמה דקות מאוחר יותר?" התלוננתי ובעטתי באדמה.
"ראית אותו?" סטפני התעלמה ודחקה בי להסתכל שוב בשומר נאבק בנערה שניסתה לחדור פנימה. גיחכתי מעט, אנשים הולכים רחוק מדי בשביל הופעה שאפשר לראות באינטרנט אחר כך.
"ג'ימי! ג'ימי!" שמעתי אדם קורא בשמי מרחוק, הסתובבתי וניסיתי לאתר את אותו אדם. "ג'ימי!" הקריאות נעשו חזקות וקרובות יותר, כאילו האדם שצועק אותן נמצא מתחתיי. ניעורים של רגלי גרמו לי להסב את תשומת לבי מטה, ג'ואנה חיבקה את רגלי, הרמתי אותה.
"ג'ו? מה את עושה כאן?" שאלתי ושיחקתי עם שיערה השחור שהיה קלוע לצמה ארוכה ודקה. סטפני הביטה בי בפנים חצי שואלות חצי מתעניינות. "איפה אימא מתוקה?" שאלתי שוב.
"ברחתי לה… זה ביל, היא כבר לא מתייחסת אליי," היא סיפרה ומחתה מספר דמעות מעיניה. העייפות נשמעה בקולה.
"למי אני יכול להתקשר שייקח אותך מכאן?" שאלתי שוב וסידרתי את שמלתה הקצרה, היא בטח רעדה מקור. כלומר אף ילד לא מודע למזג האוויר ובטח שלא ילדה בגיל שמונה. עטפתי אותה בזרועותיי וחיממתי את גופה הקטן. בזמן שחיכיתי לתשובתה התקדמנו עוד כמה צעדים אל השומר שכבר התייאש מלעצור את הנערים ואפשר להם להיכנס פנימה.
"לדודה ג'ן!" היא צחקה, השמות של רוב הדודים במשפחה שלנו מתחילי בג'י, קטע מוזר של הסבתא. לאחר מכן העברתי את ג'ואנה לסטפני והתקשרתי אל ג'ן. סטפני לא שאלה דבר ושיחקה עם ג'ו בידיה.

"דודה ג'ן תבוא, היא כאן בסביבה," לחשתי לאוזנה של ג'ו והיא צחקקה. פרשתי את ידיי ואספתי את ג'ו אליי. היא הניחה את ראשה על כתפיי ונחה.
"בת דודה, חמודה, נכון?" הסברתי לסטפני שהייתה עסוקה בלזמן את המוות שלה, או איך שקוראים לזה היום – טלפון נייד.
"אה, כן! היא מתוקה!" היא הסכימה והמשיכה לשחק בטלפון. "מה הקטע של ההורים שלה? כאילו, למה היא ברחה?" היא החזירה את המכשיר אל תיקה והסבה את תשומת ליבה אליי. וידאתי שג'ו לא מקשיבה או ישנה ואז התחלתי לספר.
"אימא שלה התגרשה והתחתנה שוב, ביל הוא האח החורג הקטן שלה. אז היא מתייחסת רק אליו ומזניחה אותה, זו בערך הסיבה לזה שהיא ברחה." נשקתי ללחייה הקטנות וחיממתי אותה עם ידיי.
"הינה דודה ג'ן!" הערתי אותה כשג'ן דחפה את פצצות הטסטוסטרון – כלומר, הנערים. ולקחה את ג'ואנה מידיי.
"תודה ששמרת עלייה, תהנה!" היא צעקה ופילסה דרכה בין הנערים המתרגשים.
"מתי אתה חושב שישימו לב לחסרונה?" סטפני שאלה ובעטה באבן קטנה שמצאה בדרך. שיערה החום התנופף ברוח הקרה של אמצע החורף. גופה התכווץ עם כל משב רוח ועל זה נאמר, טוב שלא נולדתי אישה. הפשלתי את הג'קט מגופי והנחתי עלייה.
"בטח כשביל יירדם, כשהיא תעבור לבדוק שג'ו ישנה במיטה." התקדמנו אל השומר, רק זוג אחד הפריד בנינו ובינו.
"כרטיסים," הוא דרש והושיט את ידו. הוצאתי את הכרטיסים המקומטים מכיסי והגשתי לו, הוא קרע את השוליים שלהם והחזיר לי אותם. "תהנו מההופעה."
נשמתי לרווחה ומשכתי את סטפני אל קדמת הבמה, המועדון היה ענק, ככה שנשארו הרבה מקומות מלפנים.
"אני כבר לא יכולה לחכות! שיעלו כבר!" סטפני צחקה מההתרגשות ואחזה בידיי. ראשה הונח על זרועי וככה עמדנו – עד שהאורות כבו ולהקת החימום נכנסה והיא התחילה להשתגע.
לאחר ארבעים וחמש דקות מייאשות של קאברים לשירים מוכרים, האורות שוב נכבו והפעם, הארקטיק מנקיז עלו. סטפני קפצה מהתרגשות ואני נשענתי על גדר הברזל עד שאחד השומרים דרש שאתרחק ממנה. גסות רוח.
אחרי השיר הראשון, אלכס טרנר – הסולן המדהים ביותר בעולם על פי דבריה של סטפני – עצר ומשך את המסרק – הטוב ביותר, שוב על פי סטפני – מכיס מעילו וסירק את שערו. אני מנחש שזה טקס שרק מעריצים שרופים – לא כמוני – שמכירים את כל השירים מכל האלבומים – שוב, לא כמוני – יבינו.
"מה איתכם יורקשייר!" הוא צעק אל המיקרופון האחרים וסטפני החזירו לו צעקות בחזרה. "השיר הבא הוא בשביל הבנות!" הוא צעק שוב וניגן את התו הראשון של השיר בגיטרה. סטפני קפצה מאושר והחזירה לי את הג'קט, נו טוב. היא תדרוש אותו אחר כך.
"אני הולך להביא שתייה," הודעתי לה והיא הרימה את אגודלה. פילסתי את דרכי בין האנשים המזיעים אל הבר.

"מה בשבילך?" הברמנית שאלה, זרקתי לה סוג של בירה או יין שסטפני הרבתה לשתות.
"טעם טוב." היא הושיטה לי את הכוס ובלגימה אחת רוקנתי את תכולתה. המשקה האלכוהולי צרב בגרוני. ניערתי את ראשי וחשבתי על איך אפלס את דרכי חזרה אל סטפני. ואז שקשקתי אותו שוב, נוח כאן בבר.
"תעשי עוד אחד." חייכתי אליה והיא מיד ניגשה למלאכה. בשלב מסוים, עקב עומס של הזמנות היא הכינה מגש עם כל השתייה שהיא צריכה לחלק והחלה להגיש.
היא הניחה את שלי קודם, משכתי בכתפיי וקירבתי את הכוס אל פי.
"זה המשקה שלי," בחור ענק – כלומר, שרירי – עמד מולי ואמר. ארשת פניו הייתה כעוסה. ניחשתי שאם לא אגיש לו את המשקה אהיה עקר כל חיי, או נכה.
"מצטער." הרמתי את ידיי כחף מפשע והוא… במילים יפות – התעלם. את המכה הזו לא ציפיתי לקבל. הוא אגרף את ידו וחבט בפניי. הנחתי את הכוס על הבר ואחזתי בכאב בלחיי. לעזאזל עם זה. המאבטחים מיד השתלטו עליו ואני זכיתי במשקה שלי -שלו – בחזרה.
נשארתי בבר בשביל להטביע את כאבי באלכוהול, ולצפות בסולן שוב – בפעם המאה – מעביר את המסרק בשערו. רק בגלל המסרק הזה בער בי החשק לעבור את כל המאבטחים, לרוץ לבמה, לגנוב לו את המסרק מהיד ולשבור אותו לשניים. כאילו אחי, השער שלך בסדר גמור!
בשלב מסוים של שכרות עזבתי את הבר ויצאתי לנשום אוויר, אפילו להשתין או להקיא, מה שיבוא קודם.

"מה קרה לך?" קולה של סטפני נשמע לאחר חצי שעה של מנוחה והתאווררות מהאלכוהול הרב שנמצא בדם שלי.
"אה, זה?" שאלתי והצבעתי על הסימן הכחול שנמצא מסביב לעיניי. אפשר היה לראות אותו בשלוליות. היא הנהנה. "האגרוף הראשון שלי."
"ואיך זה מרגיש?" שאלה והתיישבה לצידי. היא רעדה מקור, טוב זיעה ורוח מעולם לא היו צוות מצליח. היא הסתכלה עלי בעיני עגל, העברתי לה את הג'קט.
"כואב." עניתי וצחקתי. היא צחקה גם, כמובן.
"ג'ימי!"


תגובות (5)

הקטע עם האנשים שמתחילים בג'יי הרג אותי, זה בדיוק מה שכתבתי בסיפור שלי עם ג'סטין וג'רמי וג'זי וג'קסון וג'ייסון ועוד שם שתמחיל בג'יי

11/10/2014 18:05

מממ אחלה תגית. וכן, באמת איך זה קשור? *תהייה* *אי הבנה*
ארקטיק מאנקיז מזכיר לי שם של שמפו משום מה (יציאה לא קשורה~). ושג׳ימי לא יזלזל במסרקים (!!).
הפרק הקודם שהעלת היה לפני שבועיים בערך. בכל מקרה היית חייבת לעשות מרתון.
תמשיכי~~~

נ.ב
אני מאוהבת בך❤️
(כן, זה תמיד קשור.)

11/10/2014 20:59

תמשיכי כבר!!! [הרגע קראתי את שאר הפרקים].
וואו!!!
זה פאקינג אחד משני הסיפורים הטובים באתר! [זה מקום ראשון, את המקום השני אני מחפש…]

21/10/2014 13:56

    חחח תודה יואב:) שמחה שאהבת:)

    21/10/2014 14:03

אוקיי סטפני היא כזאת אלסקה אדירה
וג'ימי כזה מתוק.
"כואב."
אוקיי זה היה פרק ממש טוב ותפסיקי להגיד שאת לא כותבת טוב ברצינות זה אחד הסיפורים היותר טובים פה!
עכשיו תלכי ותעשי לנו מרתון כי להעלות פרק אחד אחרי שבועיים זה בהחלט לא מספיק לסיפור כזה מדהים!

21/10/2014 20:40
סיפורים נוספים שיעניינו אותך