shinigami
I HATE IT גררר לא יוצא לי שום דבר מקורי, משמעוי או לאדעת מה.. כל מה שבאלי לראש זה רק שטויות בסגנון הזה. לא רוצה-_-

my love-always with me

shinigami 21/11/2014 736 צפיות 2 תגובות
I HATE IT גררר לא יוצא לי שום דבר מקורי, משמעוי או לאדעת מה.. כל מה שבאלי לראש זה רק שטויות בסגנון הזה. לא רוצה-_-

"שתקן כמו תמיד, הא?" היא אמרה בקולה המצלצל, הולכת בצעדים רועשים על רצפת העץ. פה ושם היו בה חורים. "העיקר שתמשיך להחזיק את היד שלי," אמרה כמה שניות לאחר מכן בחיוך קל. הרצפה חרקה מתחת לרגליה, אך היא כבר התרגלה לצליל. היא התרגלה גם לקירות המתקלפים, שנדמה היה לפעמים כי זזו, והאורות הכחלחלים המהבהבים שבלטו רק בקושי מבין החשכה שנראתה כאין סופית, שאת מקורם אף פעם לא הצליחה למצוא-אף על פי ששהתה במקום הזה זמן רב, אולי רב מדי.
שיערה הבהיר היה מבולגן וקצר. כשהגיעה לכאן, עם כמה אנשים נוספים, הוא היה ארוך. אך היא די בטוחה כי שמעה את אהובה אומר כי הוא מעדיף שיער קצר, ולכן מצאה דרך להיפתר מכל השיער העודף, עד שיהיה קצר ממש, כמעט כמו כתספורת גבר.
השקט היה מזוויע.
היא העדיפה לשמוע את כל הנורא אשר שמעה בהתחלה, מאשר ללכת בשקט הזה, בדרך לא ידועה, כמו במבוך חסר סוף. 'הוא לא הולך להגיד משהו, נכון?' חשבה לעצמה וצחקקה. ההרגל המוזר הזה, לצחקק במקומות הכי לא מתאימים, התגלה בה רק כאשר הגיעה לכאן. היא רק רצתה להראות שהכל בסדר, ושאין שום דבר לא תקין, או מפחיד. בהתחלה, כשרק הגיעה לכאן, צחקקה קצת. אך עם הזמן, היא מצאה את עצמה עושה את זה יותר ויותר.
היא שמחה שהיא הגיעה למקום הזה, המקום בו אנשים נכלאים, וספק אם יוצאים, יחד איתו. זה היה היתרון היחיד במצב אליו נקלעה. היא זכרה את איך שחיבק אותה בפעם הראשונה בה נבהלה, לפני שהכל באמת התחיל. היא התגעגעה מאוד לפעם ההיא, אך עדיין הרגישה בטוחה כשהוא בסביבה. והוא תמיד היה בסביבה.
היא הביטה בו בהערצה.
"אמילי, את חיה!" נשמעה קריאה, שהוציאה אותה מהמחשבות על אהובה. היא התרגזה מעט, אך לא יותר מדי, מפני שבכל זאת, הוא עדיין כאן לידה.
אדם בן גילה הופיע מלפנים, זה היה אחד מחבריה שהגיע לכאן איתם גם. על חולצתו היו כמה כתמי דם, כנראה שנפצע, ואף לא פעם אחת. את עינו הימנית עיטר סימן סגול אדמדם, היא הייתה נפוחה באופן מעט מפחיד.
עיניו נפערו לרווחה כאשר הסתכל טוב יותר.
"אמילי, ג'יי, הוא.." כמה רשרושים של הבהוב האור נשמעו.
לאחר שהמשפט יצא מפיו, מבטה של אמילי התחלף מיד. "איך אתה מעז לומר את זה…" היא החלה לומר בקול חלש שהתגבר, דמעות מלאו את עיניה העייפות. היא התקרבה אליו בצורה מוזרה. הוא פסע אחורה, רועד-מעולם לא ראה אותה כך, והיא להפך, נראתה בטוחה בעצמה. הוא מצא את גבו מוצמד לקיר, מבין בחרדה שאין עוד מקום ללכת אחורנית. היא המשיכה להתקרב אליו. "אמילי," היא שלחה את ידה אליו.
היא החניקה את צעקתו האחרונה ללא בעיה.
"הוא חי, והוא כאן איתי, תמיד איתי, רק איתי!" היא אמרה בכעס, מנגבת בידה-שכעת הייתה כולה מלוכלכת בדם את דמעותיה. כעבור שניות אחדות נרגעה.
"הוא איתי לתמיד.." אמרה והחלה לצחקק בקול מתגבר, הולכת וממשיכה לגרור את גופתו של אהובה, ג'יי.


תגובות (2)

לא מקורי!?!?!?!? לעזאזאל איתך גאמידת! אני כותבת על קלישאה של מבחנים למעודדות ואת כותבת את זה.. ואז טוענת שזה לא מקורי!! מה לא בסדר עם השיפוט העצמי שלך? אהההה זה כל כך יפה ואופייני שאני פשוט.. די. אין לי המשך. אני צריכה עוד מזה. שומעת? עודדדדד!!
הייתי גומרת פה אבל אני לא יכולה לעזוב בלי לתת גם ביקורת מנומקת וארוכה, אזז..
הייתי מעדיפה לחשוב שג'יי עוד במצב טוב (הגופה) אבל לפי הסיפור הוא מת כבר מספיק זמן כדי לשגע את אמילי, אז הוא בטח כבר רקוב.. מדע ודברים מוכחים, החלק שבו היא גוררת אותו.. הוא בטח כבר רקוב.
זה מזכיר לי כמה וכמה דברים, אבל אף אחד מהם לא ממש דומה. נגיד הפרק באווטאר שבו הם פוגשים את כשפת הדם, והספר של סיגלית דיל "הפנימייה שלא הייתה" (אבל אני לא בטוחה לגמרי כי עבר זמן מאז שקראתי). הרבה דברים כאלה שמזכירים, אבל לא דומים בכלל.
מה היא עשתה לבחור השני? כתוב שהיא החניקה את צעקתו האחרונה, ואם כך אז היא בטח חנקה אותו, אבל מצד שני כתוב שהידיים שלה התמלאו דם, ואין לה סכין. האם היא.. אכלה אותו?0^0 ההה.. זה כל כך מזעזע ומדהים.
מההתחלה גם היה ברור שהיא דיברה לעצמה. והאור.. מה הוא היה? והחושך? ואיך הנער נכנס? אני עכשיו היפראקטיבית מהאנדרנלין אז עולות לי מיליון שאלות.

22/11/2014 14:47

    חחחח אני שמחה שלפחות אהבת, כי העלתי רק כדי שתקראי, סואו><" *מבוכה* אני שמחה שאהבת, זה ממש מפתיע;-;
    נממ.. אמרתי קודם שהיו לו כמה פציעות, אם החולצה כבר מוכתמת דם והגורם הוא פציעות-לכי תדעי עד כמה הן חמורות. אני חושבת שאם כך לא הייתה לה בעיה להכניס את היד לאחת מהן ושם להרוס כמה דברים.. (סיבה לא לתאר את איך שהיא הרגה אותו) או לדפוק את הראש שלו בקיר בצורה חזקה מדי (כן, זה הגיוני;-; ושוב, עוד סיבה לא לתאר איך היא הרגה אותו..) ובכללי-יש הרבה אפשרויות, ובדרך כלל הלא נודע הוא הטוב ביותר בכתיבה או בסרט-כאן למשל את לא יודעת עד כמה מזוויעה הייתה הדרך שלה להרוג אותו, אז אוטומטית מתארת את ההכי גרועה, וזה גורם לרגש שלך עקב הקריאה להתעצם. ~מרגישה מבינה כשאני לאX'D~
    נמנמנמ לא חשבתי על מקור האורות, אבל אני מניחה שזה מקום לא מציאותי, שכולם איכשהו נכלאו בו. לא תארתי את הכל לגבי זה כי אז זה היה מורח ולוקח את הפואנטה, וככה לקוראים יש אפשרות לחשוב על מה לעזאזל המקום הזה, מה קרה שם ואיך הגיעו לשם-ואולי לדמיין בעצמו. אז נתתי קצת חופש בעניין הזה.
    חחח אם עולות לך עוד שאלות, בכיףXD
    ~עדיין לא רואה מה כ"כ טוב כאן, אבל נזרום, העיקר שאת אהבתD:~

    22/11/2014 20:27
סיפורים נוספים שיעניינו אותך