אני עדיין לא נערה והחלום שלי זה להוציא ספר לאור!

המסעות המסתוריים

06/11/2013 468 צפיות אין תגובות
אני עדיין לא נערה והחלום שלי זה להוציא ספר לאור!

.
תאריך:12,12,2012 יום רביעי

היי שמי טורן למרות שזה שם מוזר ולא אכפת לי. אני רוצה לספר לכם את סיפורי זה התחיל
כשאימא שלי העירה אותי לביה"ס בדרך פגשתי את חברתי הטובה שהיא אוהבת הרפתקאות ושמה קרי. בקיצור נכנסנו למסדרון ביה"ס ובדרך עברנו ליד חדר
המורים שאף אחד לא ידע מה התגלה בפנים, ואמרה קרי "את לא חושבת שהמורים מסתירים משהו זה נראה חשוד" עניתי לה "אתמול שחזרתי הביתה מהבית ספר ראיתי בדרכי את המורה לורה ושאלתי אותה מה נלמד והיא אמרה סליחה אני ממהרת אני חייבת לרוץ אבל היא לא אמרה לאן ומתי ואיך ושאלתי אותה לאן היא הולכת והיא ברחה" מוזר אמרה קרי לכל המורים יש את אותה השרשרת על צווארם. רגע את לא חושבת על מה שאני חושבת נכון אמרה קרי, מה שאלתי ידעתי שהיא מתכננת משהו על פי פרצופה והיא אמרה ,"מוכנה להרפתקה של איי פעם?!!!", מתחילים לרגל? שאלתי בדאגה, כן בטח מה את חושבת אמרה לי קרי לפתע קפצה קרי ממקומה ואמרה המנורה נדלקה(יש לה רעיון), מה??? שאלתי היא לחשה באוזני "כאילו אנחנו משחקות במכתבים ואז כאילו נכנס דרך החור שמתחת לדלת המכתב ולאחר מכן אנחנו פותחות את הדלת וניראה", רעיון מצוין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אמרתי, התחלנו את "המשחק" ולפתע נכנס המכתב, פתחנו את הדלת ולא האמנתי למראה עיניי. דלת קטנה וסודית וגם קרי שמה לב
לזה. ואחת המורים קמה ואמרה בדאגה "לכו!". שנגמר סוף היום קרי באה לביתי עם מפה גדולה שהיא גנבה מחדר המורים, ושאלתי "איך נכנסת" בקלות דרך החלון מה??!! אמרתי גדול!!!!!!!!! כל הכבוד ולפתע קרי אמרה " שמעתי אותם מדברים בשפה זרה הם אמרו חשראק מניעאר לחצמנא חלמצניעכאה רגע איך את זוכרת את המילים שהם אמרו מה הבעיה אמרה "כל עוד יש מחברת הרפתקאות אין בעיה" לפתע נדלקה לי המנורה בראש הרעיון היה:נלך לאבא שלה שהוא בעצם הכי חכם בכל ארצינו נגשנו אליו ושאלנו אותה מה זה:חשראק מניעאר לחצמנא חלמצניעכאה והוא אמר "זה שפת חייזרים" אבל מה זה אומר? אמרה קרי "לא יודע" ענה לה האבא חזרתי הביתה מבואסת כשפתחתי את הדלת כולם היו עסוקים צעדתי לעבר חדרי לפתע נשמע צלצול טלפון בתוך חדרי מיהרתי לענות וקרי אמרה אבי הצליח להבין את פירושם צעקתי לעבר הטלפון "ווווווווווווווווווווווווווווווווואאאאאאאאאאאאאאאוווווווווווווווווו לא ייאמן לא נכון" מחר ניפגש בביה"ס ואגיד לך אוקיי עניתי הלכתי נרדמתי חלמתי התעוררתי התלבשתי ויצאתי לדרכי(לבית ספר כמובן) פגשתי את קרי שאלתי אותה "מה הפירוש?!" בסקרנות והיא אמרה הפירוש היה "ניפגש במחבוא הסודי" איזה מחבוא? שאלתי אבי אמר שהיה כתוב בדיו שקוף שהמקום נמצא בגלקסיית החייזרים אמרה קרי סוף הלימודים הסתיים וקרי באה אליי ואמרתי לאימי שאני וקרי יוצאות לטיול של שבוע ואימי הסכימה ומביתי התקשרנו לאימא של קרי והיא הסכימה יצאנו לדרכנו עם מזון שני בקבוקי מים ענקיים ואל תחשבו שיצאנו ברגל אלא על אופניים באמצע הדרך השתחרר לי השרשרת של האופניים לפתע איבדתי שליטה ואני והאופן שלי נפלנו לתוך מערה חשוכה קרי באה אליי בשיא המהירות לבדוק אם אני בסדר קרי התקרבה ואמרה "אני לא זוכרת שהייתה פה מערה בפעם האחרונה שהיתי באזור הזה" פתאום המערה התחילה לאט לאט להיסגר מהר אמרתי בואי ניכנס קפצנו לתוך המערה אני והאופן שלי וקרי והאופן שלה במשך הדרך קרי נגעה בקיר ובטעות נפלה אבן נותר חלק לבן (כי נפלה האבן) לפתע צץ מסך גדול והיה כתוב רשום את הסיסמה אבל הייתה בעיה קטנה כבר יודעים נכון??!?! הבעיה הייתה שלא ידענו את הסיסמה פתחנו את המחברת העתקנו את המילים הזרות ולחצנו אנתר ונכתב על המסך תשובה נכונה!
פתאום הרגשנו רעידה ונכנסנו למקום חשוך ואפל.היה הר תלול שאורכו היה בערך 3000 ק"מ אני וקרי לא היינו בטוחים אם לעבור את ההר או פשוט לוותר ולבסוף החלטנו החלטה ממשיכים את המסע שמתי רגל על ההר כשמתי את גופי ואת אופניי התגלגלתי נחתכתי באוזן האופניים נפלו על ראשי והכול נהיה אדום התחיל לרדת דם מאפי וזה שרף מאוד הגעתי לסוף ההר הסתכלתי למעלה וראיתי הכול מטושטש הצלחתי לפקוח את עייני ולפתע קרי איבדה הקרה קרי הגיעה לסוף ההר מיהרתי לראות אותה שמתי את אוזני על ליבה והדופק היה טוב קרי התחילה לפקוח עיניים כל רגלה הייתה דם נשכבנו על כל הבוץ פתאום שמענו משהו מתקרב אלינו הרמתי את ראשי וראיתי איש עם השרשרת שכול המורים עונדים מהר אמרתי לקרי סתכלי וקרי נבהלה מאוד הוא התקרב ואמר "בואו ילדות קטנות" ועניתי בבהלה "לאן מי אתה איך הגעת מה שימך ואין מצב שאנחנו באים איתך" אמרתי טוב זכותך לא לבוא איתי אבל אל תתחרטי על זה שאת לא מסכימה האיש אמר וצעד צעד קטן ונעלם כאילו בלעה אותו האדמה זה היה מפחיד! המשכנו בדרכנו ולא האמנו למראה עינינו גשר ארוך שבנוי מעץ כמעט כל העצים נפלו לתהום צעדתי צעד והגשר התחיל להתנדנד וקרי הלכה מאחורי שמתי רגל על הקרש השני והוא נפל הנעל נפלה לי נשארתי עם נעל אחת הסתובבתי לראות את קרי אם היא בסדר והיא נעלמה נכנסתי לפאניקה התחלתי להרגיש את החום עולה רצתי לתחילת הגשר והרגשתי מישהו מאחורי פתאום הוא כיסה את עיניי והכניס אותי לשקית הוא הלך בערך 300 מטר והגענו לחדר קטנטן הוא שיחרר אותי וזה היה האיש שרצה שאני וקרי נבוא איתו התחלתי לבכות הסתכלתי הצידה וראיתי את קרי מיהרתי לחבק אותה והיא גם רצה אליי אחרי שהתחבקנו נזכרנו איפה אנחנו ועם מי אנחנו התיישבנו באמצע הפינה פחדתי נוראה והאיש אמר "כנסו מיד לחדר" איזה חדר שאלה קרי חשבתי במוחי איזה סתומה או או מה הוא יעשה עכשיו אימאאאא! והאיש ענה "חדר המוות" זה היה נשמע מפחיד הלכנו לחדר הכל היה חשוך ו18 עכבישים היו שם 67 זבובים זאת האמת בואו נגיד שספרתי פתאום קרי שמה לב שכל הרצפה חלקה ורק על ריבוע אחד שהיה על הרצפה היה כתם קרי שמה רגל והריבוע נפתח היה מדרגות ירדנו למדרגות ופשוט חשכו עייני היה שם עכברושים היו שם הקקי והפיפי וזה היה הביוב המשכנו ללכת והדרך הייתה צרה בטעות נפלתי על קרי ושנינו נפלנו לביוב והתחלנו להסריח באופן דוחה! המשכנו בדרכנו ומצאנו תעלה נכנסנו לתוכה והגיע הרגע המאושר בכל חיי השמש המכוניות החנויות יצאתי החוצה וחיכיתי לקרי כשהיא עלתה היא עוד מעט התעלפה רצנו ברחובות כל האנשים הסתכלו עלינו כאילו אנחנו רוצחים או משהו קרי ואני רצנו לביתנו חזרנו הביתה שחוטים מלאים בוץ פתחתי את דלת הבית ואף אחד לא שם לב שחזרתי צלצלתי מיד לקרי והיא אמרה גם שלא שמו לב אליה באתי לביתה של קרי ומשם התקשרנו לילדה מהכיתה שהיא הייתה בהישרדות ושאלנו "כשחזרת הביתה הוריך שמו לב שחזרת?" "לא" היא ענתה ומיד התחילה הרפתקה אם אתם שואלים את עצמכם איך אני יודעת הרי זה מובן זה כתוב על המצח של קרי החלנו לארוז תיקים ויצאנו לדרכנו אבל לא ידענו מאיפה להתחיל זאת הייתה הבעיה רק רגע אחד אמרה קרי מה עם הדלת הסודית שמצאת בחדר המורים התחלנו לצעוד לביה"ס אבל הוא היה נעול אז נכנסנו דרך החלון פתחנו את הדלת הסודית וראינו המון דשא ומפלצות נחמדות נכנסנו פנימה ובטעות דרכתי על משהו וראינו עפרון עף באוויר והעיפרון צייר אותי ואת קרי במסע ואחרי זה הם הראו מה יקרה במסע השני זה היה שאני וקרי רוכבים על דרקון והיה לנו ביזון מעופף ועוד כמה תקלות אחרי שהעיפרון סיים לצייר אני וקרי היינו בתדהמה פנינו אל אחת המפלצות בדאגה ושאלנו "האם יש פה דרקונים?" "כן!" הוא אמר "איפה" שאלנו "המשיכו ישר עד שתגיעו למערה קטנה" המפלצת אמרה המשכנו ישר והגענו למערה קטנה נכנסנו פנימה וראינו את הדרקונים מאוד גדולים.
המשך יבוא!…….

נגשנו אליהם ושאלנו "האם בני אדם בוחרים דרקון שיהיה לחיית מחמד?" "כן" אמר הדרקון הענקי ואני וקרי החלטנו שאנו רוצים לבחור אחד וכולם נעמדו בשורה שמתי עין על דרקון קטן והתחלתי לראות דברים בתוכו שהוא אבד מאימו והוא מאומץ והוא כן ידע זאת הוא פשוט העמיד פנים שהוא לא. אני בחרתי את הדרקון הקטן וקרי הסכימה איתי אבל היה טור ארוך מאוד כדי לבחור דרקון כעבור חמש דקות הסתכלנו ושום דרקון לא היה שם כי כולם כבר נלקחו לבית חם ואוהב בקיצור לקחנו אותו והתיישבנו על דשא ולקחתי אותו הצידה ושאלתי "האם אתה מאומץ?" "לא" הוא ענה התחלתי להוציא מימנו מידע עד שלבסוף הוא אמר שהוא כן מאומץ ושהוא לא רוצה שמישהו ידע זאת ולפתע הוא אמר "איך ידעת זאת?"
נבהלתי וחשבתי שזה סתם צירוף מקרים אבל עניתי לו "סתם פשוט ראיתי שאתה מוטרד למדי" לאחר מכן חזרנו לקרי והתחלנו ללכת. הלכנו שעות על גבי שעות עד שהחלטנו לנוח וכולם ישנו כמובן גם אני בזמן שישנתי חלמתי שיש בתוכי חתיכה ובתוך הדרקון חתיכה שמשלימה את הסמל של הכוח החזק שיכול לשלוט ברשעים פתאום התעוררתי בבהלה וסיפרתי את כל זה לדרקון והוא סיפר על כוח שנאבד ונדבק לאדם ולחיה לפתע חשבתי לעצמי שזה אני והוא ואמרתי לו באוזנו "אתה חושב שזה אני ואתה??" "כן" הוא אמר התחלתי להאמין שאני יכולה לעשות דברים שבלתי אפשרי לעשות אותם הערנו את קרי והמשכנו בדרכנו פתאום עבר איש ובידו ספר הספר נפל והוא ברח ניסינו לרדוף אחריו כדי להחזיר לו את הספר אבל הוא היה מהיר מדי זה היה מוזר למה לו לברוח. פתחנו את הספר והיה כתוב שאם חופרים 678 מטר באדמה ליד עץ הכסף נמצא סודות ומה הם תכננו לעשות לאחר מכן החלטנו שאנחנו הולכים לעץ הכסף.אבל תזכרו כל זה בשביל הורינו. המשכנו ללכת עד שהגענו לעץ הכסף איך שלא קוראים לזה, חפרנו שעתיים ו-6 שניות אם אתם שואלים איך אני יודעת פשוט בנינו סטופר והפעלנו האמת 5 סטופרים אבל הראשון התפוצץ השני נפל למים השלישי לא עבד הרביעי השתין עליו דרקון ורק החמישי עבד בקיצור מצאנו רשימה שכתוב עליה:שפה זרה,הורים לא אמיתיים ואת ההמשך לא נגלה אבל אתם קולטים??????????! הורים לא אמיתיים אתם מבינים מה זה אומר???? זה אומר שהורינו בכלל לא אמיתיים אולי חטפו את ההורים האמיתיים ושמו הורים רובוטים לא ידענו מה לעשות ומאיפה להמשיך! החלטנו לחזור לדלת הקטנה כדי לגלות רמזים. הגענו לדלת ונכנסנו פנימה התחלנו לצעוד כמו נמלים פתאום ראינו דף שכתוב עליו:הורים חטופים נמצאים בעיר המכושפת. רק רגע כל העניין שמישהו כותב פתקים זה לא נראה מוזר אולי משהו מרגל אחרינו? לאחר מכן הינו צריכים לפנות לאחת המפלצות ולשאול אותה. נגשנו אל אחת המפלצות ושאלנו "איפה זה…." והיא ענתה "אל תלכו לשם זה נמצא על הר גדול וגבוה לא כדי אתם תטהפנתו מהנחשים" התעלמנו מדבריה וראינו הר גבוה והתחלנו לצעוד לשם הגענו אל ההר טפסנו וטפסנו……… האמת שלא היו נחשים. סתם שקר כדי לעשות דרמה לאחר מכן ראינו דלת הדרקון היה על כתפי וקרי מאחורי (כי היא פחדה כמובן) ראינו מחשב או משזה לא יהיה הרמנו אותו ונפתחה האדמה הכול היה מזרונים נפלנו זה לא היה כואב צעדנו פנימה ושמענו צעקות מהר רצנו לכיוון הצעקות הייתה דלת פתחנו אותה וההורים היו שם מילינו זיליוני הורים אההה! מיהרנו לשחרר אותם כולם היו ריקים אין להם מבט לפתע שמעתי קול קטן טורן תשכבי תשכבי טורן כאב כאב לא שכבתי הרגשתי שמישהו דוחף אותי ונפלתי למזלי עבר מעליי סכינים אבל זה מוזר ומפחיד שאתה שומע קול כזה דמיינו לכם הייייייייי תתחשבו זה מפחיד לא סתם צוחקת בואו נמשיך בלה בלה בלה לא סתם שכבתי מיהרתי לדרקון ואמרתי לו אם הוא שמע והוא אמר שבכלל לא היה רעש אהההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!! מה רק אני שומעת????????????????????????????????????????????????????????????? לפתע, כל מיני סרטים רצו בראשי,
התעוררתי בבית חולים לא ידעתי מה קרה לי היכן אני ומה אני עושה שם
מה שהיה מוזר שהכל היה מלא דרקונים נכנסתי לפאניקה ושאלתי איפה אני!!?!?!
המשך יבוא….


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך